אחרי שסיים עונת בכורה מוצלחת בקייראט הקזחית, עופרי ארד ימשיך במועדון. הבלם/קשר היה מושאל ממכבי חיפה, והיה אמור לחזור לירוקים, אך חוזהו הותר והוא חתם על חוזה חדש לשנתיים נוספות (עד 2025) באמצעות סוכניו גלעד קצב ועידן כסיף במועדון אליו הצטרף רק בפברואר האחרון.
בעונה שחלפה (בקזחסטן הליגה משוחקת בשנה קלנדרית) ארד שיחק 27 משחקים במדי קיירט ורשם בישול אחד. לאחרונה אף שינה עמדה ועבר לשחק בקישור האחורי, ולא כבלם, כפי שהיה במכבי חיפה. היכולת הטובה שלו אף זיכתה אותו בזימון לנבחרת בחלון האחרון.
ארד היה הבלם הפותח של מכבי חיפה בעונת האליפות ב-2020/21 לצידו של בוגדן פלאניץ'. הוא זכה יחד עם הירוקים בשתי אליפויות, גביע הטוטו ואלוף האלופים, כבש ארבעה שערים ב-111 הופעות, אך בעונה שעברה מיעט לקבל הזדמנויות ולכן יצא להשאלה.
קייראט כבר מזמן לא אותה קבוצה גדולה מסוף העשור הקודם והאליפות האחרונה בה זכתה הייתה ב-2020. בעונה שעברה קבוצתו החדשה של ארד סיימה במקום הרביעי בליגה הקזחית, מרחק 14 נקודות מהאלופה אורדבסי.
אחרי ההודעה הרשמית על הארכת חוזהו בקייראט, העלה עופרי ארד פוסט לרשתות בו הוא נפרד ממועדון נעוריו: "אני לא יודע איך אפשר להיפרד אחרי 17 שנה בירוק. כל כך הרבה זכרונות ורגעים מהמועדון, מהקהל, מהחולצה הירוקה, מהסמל. שאי אפשר לתאר במילים. לא ככה ציפיתי להיפרד מהמקום שאני הכי אוהב, אני כותב את זה ויורדות לי דמעות".
"מיום לידה אני אוהד של הקבוצה. אוהד מן השורה בסבא אליעזר. חונכתי וגדלתי על הערכים של מכבי חיפה. הברזלים ביציע ג׳. הצמרמורות בכל גול והחלום של ילד שחי ונושם כדורגל, שחולם להיות יום אחד שחקן על המגרש. בגיל 8 הגעתי לקצף, לבשתי את החולצה הירוקה ומאז הרגשתי בבית. עם השנים זכיתי לעלות לבוגרים ולהיות חלק משנים יפות שהמועדון חווה".
"שתי אליפויות בנוער ושתי אליפויות בבוגרים, כשהראשונה תיחקק בזיכרוני ובדמי לתמיד. זר לא יבין זאת - איך הקול רעד מהתרגשות כששרנו 'האליפות חזרה הביתה אל הכרמל', ומה העוצמות של הדבר הזה לאוהדים הירוקים של הקבוצה. להילחם על הדשא, לירוק דם על המגרש, לשחק בשביל הסמל".
"זכיתי לקחת חלק במפעלים אירופאיים, צ׳מפיונס ליג והמון רגעים היסטוריים. רגעים שאתה חי ונושם בשבילם. יותר מהכל, ולאורך כל הדרך, זכיתי לחוות את הקהל הכי טוב בעולם".
"כשעליתי לבוגרים הבטחתי לעצמי שאעשה כל מה שאני יוכל כדי שהקהל יחזור להנות מהקבוצה. וכך היה שצמחנו יחד, צבענו את העיר ואת המדינה בירוק. גדלתי יחד איתכם ולצידכם. חיזקתם אותי, חישלתם אותי, ביגרתם אותי, תמכתם בי, הרמתם אותי. אתם לא עוד קהל וזה לא עוד קבוצה שבדרך. אתם הבית שלי. אני חלק מכם. לא קל לעזוב את הבית שלך. אבל לפעמים חייבים".
"אחרי עונת השאלה בקייראט, המועדון ואני הגענו להסכמה שזה לא הזמן שלי לחזור. אני רוצה לומר תודה לכל מי שהיה שם בשבילי במהלך הדרך. תודה ליענקל׳ה, עוזי ואור שהיו שם בשבילי בטוב וברע. למאמנים שהאמינו בי וגם למאמנים שלא, רק גרמתם לי לעבוד קשה יותר. לשחקנים שהיו כאחים, שחלקתי איתם חדר הלבשה בירוק. לעובדי המועדון המדהימים שהיה לי איתם קשר מיוחד. לקהל הטוב בהיסטוריה, תודה שהייתם שם לדחוף אותי בכל רגע. ברגעים הטובים ובעיקר בלא טובים הופעתם וידעתם לחזק שהייתי צריך. אני אוהב כל אחד ואחת מכם עד עמקי נשמתי. יש געגוע גדול ואני אתגעגע לכולכם".
"תמשיכו להרעיד את המדינה והעולם. אני מקווה מאוד שעוד נפגש בעתיד. אני הייתי ואשאר האוהד מספר אחד בירוק. 'כל החיים איתך מכבי עד יומי האחרון'".