בוריס קליימן עבר חודשים קשים במיוחד לאחר פיצוץ הפרשה שבמסגרתה הוא הואשם באונס של צעירה בת 17 במועדון לילה ביוון. בסופו של דבר, התיק נגד השוער הישראלי נסגר וכעת הוא ישוב לחייו לאחר שהצטרף לקבוצה חדשה ביוון. בריאיון למהדורת שישי של חדשות 13 דיבר קליימן על מה שעבר מהרגע שהתחילה הפרשה.
"הייתי לגמרי בראש שלי שאין כדורגל יותר, ואני לא יודע במה מאשימים אותי ומה הולך בכלל", אמר קליימן. "אם היית רואה את הכלא הראשון שנכנסתי אליו. אלף פעם שאלתי את עצמי איך הגעתי לפה, איך זה קרה לי בכלל, אם זה אמיתי. בחודשיים האלה בכיתי יותר ממה שבכיתי כל החיים, כולל השנים שהייתי תינוק. זה היה כל כך ענק בתקשורת בשבוע הזה, שלא חשבתי שיש קבוצה שבכלל תתקרב אלי".
התגלגלות המקרה: "הגענו לאיזה בר באתונה, ומשם המשכנו למקום המקולל הזה. ישבנו שם, נהננו, אחרי שעה הגיעה חבורה של בנים ובנות, ואחת מהן באוטומט הגיעה אלי. מיד הראתי לה את הטבעת ושאני נשוי, התחיל בלאגן, ביקשנו מהם שיעזבו. חבורת הבנים קיללו אותי, תקפו אותי. בא מישהו שמעולם לא ראיתי, אין לי מושג מי זה, הכניס לי לכיס משהו, ואני לא מטומטם. אמרתי לחברה שלי שצריך לעזוב. לא חשבתי לזרוק את זה במועדון, כי תיארתי לעצמי שמישהו מסתכל".
"המשכנו שם עוד שעתיים, רקדנו, הכל סבבה. יצאנו החוצה, אני רואה את החברה האלה בצד, מקללים אותי, נצמדים אלי, אחד עם סכין בכיס. אחרי כמה דקות הגיעה משטרה. אמרתי לשוטר שהסם לא שלי, ושיעשה לי בדיקת סמים. מישהו שם לי את זה. לקחו אותי מיד לתחנת המשטרה, ואני לא יודע מה קורה איתי".
אשתו, ליאן קליימן: "התקשרו אלי, וסיפרו לי שמאשימים את בוריס באונס. מיד הוא גם אמר לי, 'אני מבטיח לך שקורה פה הרבה ביוון, ולא היה כלום'. הוא לא היה צריך להגיד לי, אני מכירה אותו טוב מאוד, לא היה לי שום ספק שזה לא אמיתי, אבל זה שבכלל הוא מואשם בדבר כזה..."
"הקבוצה שלו, וולוס, לא דאגה לו לשום דבר. אמרו לי שהם לא מתכוונים לדאוג לו לעורך דין. הגעתי ליוון, והוא עדיין נמצא במעצר. שנינו בכינו המון כשנפגשנו, זה לא היה קל. כל החודשיים וחצי האחרונים אני מבינה שהימים עוברים וזה פשוט לא נגמר. לא חשבתי שהוא יהיה בכלא, אולי בגלל שאני תמימה. כל הזמן האמנתי שגם אם זה יהיה קשה, הוא ייצא מזה. החור בלב, הוא יישאר".
בוריס המשיך: "לקחו אותי לאיזה כלא נטוש, לקחו לי את השרוכים מהנעליים כדי שלא אפגע בעצמי. היו עכברושים על הקיר, התחלתי לבכות. היה איתי מישהו בחדר עם מבטא ערבי, הוא סיפר לי איך הוא רוצה לבוא לישראל ולהרוג את כולם. לא ידעתי איך אני אעביר שם שלושה ימים. אחרי זמן קצר העבירו אותי למקום אחר, כלא חמישה כוכבים בהשוואה".
מנהל הכלא אמר לי: "האסירים לא אוהבים מישהו שנכנס על אונס קטינה. פתאום הוא נכנס, מתיישב מולי ואומר לי: 'תסתכל עלי, הכל בסדר. אנחנו מבינים מה קרה. אנחנו נעזור לך ונעבור את השלושה ימים האלה'. אחרי היומיים בכלא הגעתי לבית המשפט, והתובע אמר לי שהוא קרא בתקשורת שלקחתי אותה לחדר פרטי, וכעסתי שהוא בכלל מושפע ממה שהוא כעס בתקשורת".
"הנשיא של הקבוצה הקודמת התראיין בטלוויזיה, אמר שעשיתי, אמר שאשתי כבר הגישה מסמכי גירושין. העורך דין היווני אמר לי שליאן דואגת לי, אמרתי לו שאני לא מסוגל לדבר איתה. אמרתי לעצמי שאין יותר כדורגל, מה נעשה עכשיו. התקשרתי אליה, התנצלתי, והיא תמכה בי, אמרה לי שאני אהיה חזק ונעבור את זה. הבנתי גם מה יש לי בידיים באותו רגע".
החתימה בקבוצה החדשה: "הגעתי שלשום בערב, קיבלו אותי בשמחה. הרגשתי כמו בופון. בגלל זה אני כל כך מתרגש לחזור לשחק. יש לי משפחה, כל הסובבים אותי תומכים בי. קבוצה שאימצה אותי והחתימה אותי ומאמינים בי ואני אמור להיות שמח, אבל משהו לא משתחרר. ציפיתי שאהיה יותר שמח, ואני לא. אני לא אשתוק לאף אחד על הסבל שאני והמשפחה שלי עברנו".
הראיון המלא שודר במהדורת שישי של חדשות 13