סטארט אפ ניישן: השחקנים שראויים להפוך לליגיונרים

השילוב בין יום העצמאות לבין פגרת הקורונה שנכפתה על כולנו, מאפשר לנו מבט רטרוספקטיבי על שני שליש העונה שמאחורינו. 26 מחזורים עברו בליגת העל, מכבי תל אביב עומדת בראש הטבלה וייתכן מאוד שגם תוכתר - אם העונה הזאת לא תימשך. אבל מעבר לכך, היו גם לא מעט סיפורים אישיים לעונה הזאת: שחקנים שהשנה עשו את פריצת הדרך, הפגינו ביצועים מרשימים והוכיחו שיש להם יכולת להוביל. ואם יש תחום שבו מדינת ישראל טובה, זהו סטארט אפים - היכולת לזהות משהו שעובד, ולדעת למכור אותו בזמן. אז הנה חמישה שחקנים שיכולים (וצריכים) לעשות "אקזיט", כמה שיותר מהר.

אבל לפני הכל, הבהרה: אין לי יכולת אמיתית לדעת את הכושר של השחקנים האלה כרגע. אחד השחקנים ברשימה מתאושש מפציעה, והיתר מעבירים את הזמן בעיקר בבית. כל ההנחות והניתוחים שתקראו כאן, מבוססים על הפעם האחרונה שראיתי את הכדורגלנים הללו על הדשא, וזה קרה לפני כמעט חודשיים. נא לקחת בחשבון. ועכשיו, נצא לדרך!

במקום החמישי: עופרי ארד (בלם, 21, מכבי חיפה)
הכדורגל הישראלי עדיין מחפש פתרונות במרכז ההגנה. בנבחרת, זה היה הליקוי המרכזי בקמפיין האחרון. ואיכשהו, אולי ממכבי חיפה נמצא הפיתרון לבעיה הזאת - בדמות הבלם הצעיר. ארד רשם העונה פריצה נהדרת, ושותפות מצוינת עם טרנט סיינסברי המנוסה בקו האחורי של אצטדיון סמי עופר (ולא רק שם).

הכישרון, שעתידו עוד לחלוטין לפניו, הצליח להתחשל לא מעט בשנה הזאת והפך לאחד משחקני המפתח בעונה הכי טובה של הירוקים בעשור האחרון. אולם לטובת הענף, בוודאי לטובת הנבחרת, חשוב שהוא יתקדם. ארד יכול למצוא לעצמו קבוצה אירופית טובה, אולי כזו שבה יוכל להתחזק עוד קצת - ולהפוך לבלם עתיד אמיתי. דקל קינן חדש? ייתכן.

במקום הרביעי: יונתן כהן (חלוץ, 23, מכבי תל אביב)
האמת היא שבמהלך העונה, הוא כנראה היה במקום הרבה יותר גבוה. במונחי הזמנים האלה, ליונתן כהן הייתה חתיכת תקופת דגירה. דיברו על החלוץ האימתני עוד ממחלקות הנערים של מכבי ת"א, עבור דרך הנוער, ההגעה לבוגרים ושתי עונות מוצלחות במדיה של בני יהודה (כולל זכייה בגביע עם הזהובים, על חשבון קבוצת האם). אבל כל אלה היו רק תקופות הכנה לקראת העונה הנוכחית: הסחות הדעת זזו מהדרך, והשחקן התפנה לטרוף.

10 שערים היו לו העונה, מלך השערים של הצהובים שהיו דומיננטיים לאורך כל 26 המחזורים ושמרו על ההובלה כל הזמן. ואת הסמליות אפשר למצוא במשחק הגדול של העונה: עולה אליו עם תספורת של נועה קירל, אבל עם נחישות ויכולות של קילר. צמד הוא כבש במשחק הזה מול מכבי חיפה, כולל אותו שער ניצחון "זהביסטי", עמוק בתוספת הזמן, שהעניק לצהובים את ה-3:4. רק חוסר היציבות במחזורים האחרונים, וסוג של תזוזה הצידה לטובת מי שיוליך את הרשימה, דרדרו אותו במורד. ועדיין, הוא הימור ראוי (שככל הנראה גם יתממש, במוקדם או במאוחר).

במקום השלישי: יובל אשכנזי (קשר, 28, מכבי חיפה)
סיפור הסינדרלה המושלם של הכדורגל הישראלי כבר סופר עד לעייפה. צריך לדבר על אשכנזי השחקן: זה שנע על המגרש ככספית, כל הזמן פעיל, מחפש את ההזדמנויות ולא מפחד לבעוט אל השער. מעמדת הקישור הוא הגיע לשבעה שערים בקבוצה תחרותית ולחוצה כמו מכבי חיפה, בעונה הראשונה שלו בירוק, אחרי מסלול העלייה המטאורי שהתחיל (נו, חייבים להגיד, בכל זאת) בהפועל כפר שלם בליגה א' דרום.

אשכנזי כבר הוכיח שהוא לא מפחד - לא מאתגרים ולא ממצבים חדשים, בטח לא מהזדמנות להוכיח את הספקנים. עכשיו מפקפקים שהוא יוכל באמת להצליח באירופה, וכאן צריך להבהיר: לקשר יש פציעה שממנה הוא מתאושש בימים אלה, אבל אם הוא יצליח להתגבר עליה ולשחזר את היכולת מעונת 2019/20, יש לו מקום גם בנבחרת של אנדי הרצוג - וגם לעשות סיבוב אירופי, בנקודת שיא מסוימת בקריירה. מי יודע? אולי יום אחד כלי תקשורת בריטים יחפשו את המספר של איתן אהרון...

במקום השני: דן גלזר (קשר, 23, מכבי תל אביב)
כדורגלנים מוכשרים יש בארץ מספיק. מעטים השחקנים שהם גם "נכונים" - כאלה שידעו איך להתנהל מראשית הדרך, בנו את עצמם כהלכה וייצרו גם מעמד. כזה הוא דן גלזר, ואת הרמז לכך אפשר היה למצוא אפילו בראיונות שלו: מישהו שמבין את מעמדו נכונה, והלך בדרך ישרה, לאט אבל בטוח. מהנוער, דרך עונת השאלה מצוינת אצל דראפיץ' וברדה במכבי נתניה (מקום נהדר להתפתח בו), ואז החזרה למכבי בבשלות - תחילה בעונה שעברה, קצת בצילו של דור פרץ, ואז העונה כשהשתלט על הגופיה מס' 6, ועל העמדה של מס' 6 במגרש בגדול.

גלזר בשל ל"אקזיט": קבוצה כמו פרנקפורט שמה עליו עין כבר בגיל צעיר, ויכול להיות שגם תחזור להתעניין. הכדורגל הישראלי לא משופע בקשרים אחוריים נמרצים ואיכותיים, שמסוגלים לשתק יריבות. לקו ההגנה של טיבי ואמאדור מגיע הרבה קרדיט על טור הספיגות ההיסטורי של הצהובים העונה - 7 שערים בלבד, ממוצע של 0.26 שערים למשחק! אבל על משקל השיר של להקת משינה, הכל מתחיל בגלזר. הוא שלא מאפשר להתקפות להתפתח כבר מהקישור, נותן לצמד הבלמים עבודה קלה יותר מאחור. וחוץ מזה, לבנאדם קוראים גלייזר. אם זה לא יכול לפתוח דלתות במנצ'סטר יונייטד, מה יוכל?

ובמקום הראשון: עומר אצילי (קשר/חלוץ, 26, מכבי תל אביב)
מעל הכל? כי אין חכם כבעל ניסיון. אצילי הרי כבר היה באירופה, בגרנדה הספרדית, ולא מצא שם את מקומו. אבל אם העונה האחרונה (או חלק מהעונה האחרונה), מוכיחים משהו, הרי שלכל אחד מגיעה הזדמנות שנייה. הגופייה מס' 7 של מכבי תל אביב הייתה יכולה להיחשב כמעמסה עבור לא מעט שחקנים, אבל עבור הקשר/חלוץ היא כנראה הייתה יותר פוש לעבר הצלחות דוגמת ההוא שלבש את הגופיה הזאת קודם: הוא פתח את העונה הזאת פצוע, אבל ככל שהלך והתקדם אל עבר ההרכב, פשוט לא הביט לאחור.

המספרים הם פנומנליים: 8 שערים ו-8 בישולים ב-18 הופעות בלבד! אבל מעל הכל, קלאס ויכולת שיא שאין להרבה שחקנים בליגה שלנו. רואים את זה בנגיעות הקטנות בכדור, ובמהלכים הגדולים והמכריעים. אצילי התקבע כמי שנמצא צעד אחד קדימה מיתר הליגה, והוא בשל לניסיון אירופי נוסף. יש לו את היכולת ללמוד מהטעויות שעשה, ולבוא מחושל יותר. הכדורגל שלנו ירוויח לא מעט משחקן כמוהו במסגרת אירופית חזקה, בטח ביכולת הנוכחית; מכבי תרוויח כמה ג'ובות מדמי העברה. ואצילי? הוא יוכל לחזור בדלת הראשית ליבשת, כדי להוכיח שוב שהוא מסוגל לכתוב את הקריירה שלו מחדש.