"אני דומיננטי וזה מושך אש, כמו ראש ממשלה ורמטכ"ל"

בשקט בשקט, גיא לוזון סגר עונה נוספת באירופה, והשלים שנתיים כמאמן בליגה הבלגית ובליגת המשנה באנגליה. אחרי שנה ראשונה סוערת במיוחד בסטנדרד ליאז', לוזון עבר במהלך העונה לצ'רלטון - שם לא זכה לשקט תעשייתי מוחלט, אך גם לא לביקורות ורחשי קהל כמו שחווה בליאז'.

המשותף לשתי הקבוצות - ליאז' וצ'רלטון - הוא הנשיא רולאן דושטלה. הבלגי חולש על מספר קבוצות ברחבי אירופה, אך לוזון מבהיר כי הוא לא מחוייב אליו, וכבר בקרוב נראה אותו "פורח" תחת מעטפת חדשה. בראיון מיוחד לערוץ הספורט, כחלק מסדרת התוכניות "תחנות", מספר המאמן על התקופה באנגליה, חוזר לבלגיה, מגיע ל"אורווה", נזכר בימים בהפועל ת"א ואיך לא - שם המשפחה שלא עוזב אותו.

"צ'רלטון הייתה חוייה גדולה, מההתחלה ועד הסוף", ניתח לוזון את התקופה במועדון הלונדוני: "לא חשבתי שאשיג יותר עם הקבוצה. היה ברור שהמצב קטסטרופלי, והפלייאוף לא היה המטרה. הנשיא שלנו ביקש שאשיג 5 ניצחונות ואשאיר את הקבוצה בליגה".

לוזון הגיע לאנגליה אחרי עונה וקצת בבלגיה, על הקווים של סטנדרד ליאז'. שם החיים לא היו קלים בכלל. "המיני-אינתיפאדה בליאז' לא הייתה מכוונת אליי, אלא נגד מהלכים של הנשיא - שמכר שחקנים", שיתף המאמן: "הייתי קורבן של סיטואציה בסיפור הזה. שייבחנו אותי רק על פי תוצאות, לא לפי השם, המדינה ושום דבר. גם שם סיפקתי תוצאות אדירות, במיוחד בשנה הראשונה. אמרתי לנשיא שאין שום סיכוי שאשרוד בשנה השנייה, כי רף הציפיות לעומת הסגל היה חסר פרופורציה".

אחת הטענות שעולות בהקשר של לוזון ומעבר לצ'לרטון, היא העובדה שלשתי הקבוצות יש בעלים זהה- רולאן דושטלה. "הוא לא בוחר לשים אותי איפה שמתחשק לו - אם לא הייתי רוצה לחתום בצ'רלטון לא הייתי חותם. הבחירה בידיים שלי, ואני עושה מה שטוב לי", קבע לוזון בהחלטיות והוסיף: "בוודאות, אעזוב אותו בשנים הקרובות ואמשיך הלאה. היו לי כבר הצעות מאנגליה ומבלגיה, והמטרה שלי היא כמובן להגיע לפרמיירליג".

לוזון כמו לוזון, ממשיך במהלך הראיון לדבר ללא מחסומים: "האבסורד הוא, שבבלגיה אני הרבה יותר מוכר מבישראל, וגם היום שאני בלונדון - בלגים עוצרים אותי ברחוב". ולמה הוא פרש מכדורגל? "אני בן אדם ריאלי, ברגע שהבנתי שמקסימום אהיה בינוני - החלטתי שזה לא בשבילי. חונכתי שבינוני זה רע".

"לא נשבר לי הלב מהאורווה", מספר המאמן שמגיע למקום בו היה האצטדיון: "יש לי רק זכרונות טובים מפה. הרבה מאוד רגעי אושר היו לי פה. בשבילי זה 'המגרש'".

למרות שהוא אוהב לדבר על הצלחותיו ולבקש שייבחן לפי המספרים וההישגים, יש מקום אחד בו נכשל. "בהפועל טעיתי שהסכמתי לשחרור שחקנים, ונסחפתי ברמת הציפיות - חשבו שהקהל יביא נקודות ולא השחקנים. וזה בולשיט, בכל העולם", הבהיר לוזון ופירט: "שחקנים מביאים תוצאות, ולא אוהדים. אם ניתן לחטאפה את הקהל של בארסה וריאל, הם לא יקחו אליפות. ולהיפך? חשבתי שהקהל בבלומפילד יביא נקודות, וזה שטות גמורה".

"לפעמים אני יותר מדי אמוציונלי, גם במשחקים. אני לא מפחד להראות את מה שאני מרגיש, והרגשתי שהעליהום שהיה עליי בנבחרת הצעירה היה אבסורד ולכן התפרצתי. כשאני מסתכל אני כמובן אומר "איך הגעתי לזה?", אבל זה חלק ממני. אנגליה עידנה אותי, ועשתה לי טוב לאישיות", התייחס המאמן ליורו 2013 ולרגעים שלאחר השער של אופיר קריאף.

לסיום, השווה המאמן בדרכו שלו בינו לבין דמויות בכירות מעט יותר במדינה: "אני מושך אש כי אנשים דומיננטיים מושכים אש, כמו ראש הממשלה, והרמטכ"ל. השמחה לאיד בישראל יותר גדולה מהפרגון, הרבה יותר. אנשים שהשמחה שלהם מגיעה מנפילה של האחר, הם אומללים".