נבחרת הולנד: חמשת ההולנדים הגדולים בדור האחרון

דניס ברגקאמפ היה אחד הכוכבים הגדולים של שנות התשעים ומדורג גבוה מאוד בצמרת ההולנדים הטובים אי פעם. לרגל יום הולדתו של הקוסם מארסנל, בדקנו מי שחקני האוראנג' שהלכו בעקבותיו. השתדלנו לנקות שחקנים ששיתפו פעולה עם ברגקאמפ והתרכזנו בשחקנים שהגיעו לשיא במהלך המאה ה-21. לפניכם הטופ 5.

מקום חמישי: רוד ואן ניסטלרוי
סביר להניח שתמצאו חלוצים יותר אסתטיים ומגוונים מרוד ואן ניסטלרוי ברשימה ההיסטורית, אבל מעטים היו קליניים וחדים כמוהו. חיית רחבה אמיתית ואופורטוניסט מבטן ולידה שראה רק דבר אחד נגד עיניו: את שער היריבה. אלכס פרגוסון רדף אחרי החלוץ מאיינדהובן לא מעט זמן עד שהחתים אותו במנצ'סטר יונייטד תמורת סכום שיא של קרוב ל-20 מיליון פאונד.

המנג'ר הסקוטי האמין בחלוץ למרות שנפצע בברך בשנתו האחרונה בליגה ההולנדית. בחמש שנים באולד טראפורד הבקיע ואן ניסטלרוי 150 שערים ב-219 הופעות וגרף אליפות, גביע, מגן הקהילה וגביע ליגה אחד. הוא המשיך לריאל מדריד, שם היה בורג מרכזי בשתי האליפויות של הבלאנקוס עד אשר נפצע ואיבד לגמרי מהחדות שלו. אף שלא זכה מעולם בליגת האלופות, נחשב לכובש ההולנדי הגדול אי פעם במפעל עם 56 שערים ובנבחרת הולנד הבקיע שער על כל שתי הופעות.

מקום רביעי: וירג'יל ואן דייק
הבלם בן ה-28 היה צריך לעבור הרבה מאוד תחנות עד שזכה להכרה עולמית. אחרי כרונינגן, סלטיק וסאות'המפטון, הסכים יורגן קלופ לשלם 75 מיליון פאונד על ואן דייק ולהביא אותו לליברפול עם תג המחיר הגבוה ביותר אי פעם לשחקן הגנה. כל הספקות באשר למחיר המופרע דאז, ירדו לטימיון כי מהרגע הראשון הוכיח ואן דייק שהוא הבלם הטוב ביותר בפרמיירליג ובשנתיים האחרונות כנראה גם הטוב ביותר בעולם אחרי שגם היה קרוב מאוד לזכות בכדור הזהב ב-2019.

בלם האדומים ניחן במהירות יוצאת דופן וראיית משחק משובחת. ביום נתון כמעט בלתי אפשרי לעבור אותו ובהתקפה אפשר לסמוך עליו כי ינצל את משחק הראש המצוין שלו על מנת להכניס את הכדור לרשת. ואן דייק  הפך לאימת שחקני ההתקפה באירופה וזוכה לשבחים מקיר לקיר מכל קולגה שאי פעם עמד מולו. אחרי שהוביל את ליברפול לאליפות אירופה וקרוב להבטיח אליפות ראשונה בפרמיירליג, הוא חולם לעשות משהו גדול עם נבחרת הולנד, ועדיין לא השתתף עימה בטורניר גדול. מכאן שיש לו עדיין לאן לטפס בדירוג.

מקום שלישי: רובין ואן פרסי
החלוץ האנרגטי שגדל בפיינורד הגיע לארסנל כמחליפו הלא רשמי של דניס ברקאמפ. בראשית הקריירה תופקד באגף השמאלי, אך מהר מאוד העביר אותו ארסן ונגר למרכז הרחבה, שם מצא את עיקר פרנסתו. הדבר בא לידי ביטוי בקרוב ל-100 שערי פרמיירליג עם התותחנים וכשנמאס ורצה לזכות בתארים, עבר למנצ'סטר יונייטד, שם גרף את האליפות היחידה שלו בפרמיירליג בעונת הבכורה באולד טראפורד. אך יהיה זה עוול לשפוט את ואן פרסי רק לפי מניין התארים.

לוואן פרסי היה קלאס שקשה למצוא אותם אצל שחקנים אחרים. למרות שנודע כמספר תשע, היה מסוגל לבנות ולייצר לעצמו את המצבים ובנוסף ניחן ביכולת אווירית משובחת (כפי שבאה לידי ביטוי בנגיחת הצלילה מול ספרד ב-2014), כמו גם המיומנות הרבה במצבים נייחים עם רגל שמאל הקטלנית שלו. על אף שלא תמיד ראה עין בעין עם בני דורו בנבחרת (אלה שנדרג מעליו), הוא מחזיק עד עצם היום הזה בתואר מלך שערי הולנד בכל הזמנים עם 50 כיבושים אחרי שהשתתף בשלושה מונדיאלים ושני יורואים.

מקום שני: ווסלי סניידר
יוצא מחלקת הנוער של אייאקס היה בן טיפוחיו של רונאלד קומאן ואת הניסיון הראשון שלו בליגה ענקית קיבל בריאל מדריד. הפתיחה של הפליימיקר המחונן היתה מצויינת ובאה לידי ביטוי בשערים ובישולים, אבל הקריירה שלו במדריד פוספסה עקב פציעות ובעיקר בשל חוסר סבלנות מצד ראשי המועדון. אינטר זיהתה את הפוטנציאל ורכשה אותו אחרי שנתיים בלבד בברנבאו. העסקה היתה מושלמת כי סניידר היה המוח שמאחורי הקבוצה של ז'וזה מוריניו שזכתה בטרבל ב-2010, כולל ניצחון על באיירן מינכן בגמר האלופות.

2010 היתה השנה הגדולה של סניידר בקריירה. מספר 10 הוביל את נבחרת האוראנג' לגמר המונדיאל בדרום אפריקה אחרי שכבש חמישה שערים בשלבים הקודמים ולמרות האכזבה מההפסד, התקבל הקשר במלוא הערכה במולדתו. סניידר מחזיק בשיא ההופעות בהולנד עם 134 משחקים בינלאומיים כשהוא מביא למשחק של הנבחרת שלו רפרטור מרשים של בעיטות חופשיות ופגזים מחוץ לרחבה ובעיקר ראיית משחק יוצאת דופן, שהכתירה אותו באופן לא רשמי, לאחד הקשרים הגדולים באותם ימים.

מקום ראשון: אריאן רובן
הקריירה של ההולנדי הנפיץ חולקה לשניים. בפרקים הראשונים היה נודע ככישרון בלתי רגיל אך לא ממומש, בעיקר בגלל פציעות חוזרות ונשנות, וחוסר יכולת לתרגם את הדריבלים הגדולים שלו לכדי קונצזוס וכמי שמביא תארים ולא קורס ברגע האמת. המנגינה השתנתה כאשר רובן עבר לבאיירן מינכן ורק אחרי שהחמיץ פנדל מכריע בהפסד בגמר האלופות ב-2012 הפך למושיע. זה קרה בעונה לאחר מכן, כשהרשית את שער הניצחון והביא לבווארים את גביע האלופות עם 1:2 על דורטמונד בוומבלי.

התרגיל הכמעט קבוע של רובן - דהירה באגף ימין, חיתוך למרכז ובעיטה מסובבת ברגל שמאל - הפך לסימן ההיכר שלו. למרות שעשה זאת חדשות לבקרים, קשה עד בלתי אפשרי היה לסגור אותו וכך נולדו עשרות אם לא מאות שערים ובישולים ברמת הקבוצות ונבחרת הולנד. הלהטוטים שלו הסתיימו בפרישה בקיץ הקודם אחרי זכייה ב-12 אליפויות בארבע מדינות שונות ועוד עשרות תארים קבוצתיים ואישיים. החרטה היחידה בקריירה שלו היו שתי ההחמצות מול ספרד בגמר המונדיאל ב-2010, אבל למרות זאת נחשב לאחד הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים.