8 בום: מספרי שמונה הגדולים של אירופה

רוב הילדים שרק מתחילים לבעוט בכדור רוצים להיות מספרי 10. אחרים מקווים לחטוף את החולצה מספר 9 או 11 כאשר יעלו לקבוצה הבוגרת. במקומות מסויימים, גם מספר 7 נחשב לסמל סטטוס. 8 לעומת זאת, אף פעם לא קיבל איזשהו מעמד יוקרתי. לרגל יום הולדתו של אבי נמני, מספר 8 מבטן ולידה, החלטנו לבחור את מספרי 8 הגדולים מבין הקשרים, ששיחקו בתקופה מקבילה לאגדה הצהובה מתל אביב.

מקום חמישי: ז'וניניו פרנבוקאנו (ליון)
השם הראשון שבחבורה אולי יפתיע רבים מכם. שהרי בברזיל, אף פעם לא נחשב ז'וניניו לאחד הבנים המוצלחים שלה ובנבחרת שותף רק ב-40 משחקים, מעט מדי עבור מי שבעשור הראשון של המאה ה-21 היה לאחד הקשרים הכי ידועים באירופה. הטיקט של מספר 8 הבריזלאי היה כמובן הבעיטות החופשיות שלו, ששוגרו לרוב בצורת בננה, והפכו לשם דבר בכדורגל העולמי. 75 שערים כאלה הבקיע ז'וניניו, מה שמציב אותו כנראה כבועט הטוב ביותר בכל הזמנים. את ליון הוביל לשבעה אליפויות רצופות ולחצי גמר ליגת האלופות.

מקום רביעי: ג'נארו גאטוזו (מילאן)
חזק פיזית, נחוש, יציב, אגרסיבי, מתקל מדהים ועם מוסר עבודה גבוה במיוחד. בעיניי רבים, היה גאטוזו שומר הראש הכי טוב של קבוצת כדורגל בכלל ושל אנדראה פירלו במילאן בפרט. ביחד הצמד-חמד זכו בשתי אליפויות, גביע איטלקי, שני סופר קאפ איטלקיים, שני סופרקאפ אירופים, גביע עולם למועדונים ושני גביעים של ליגת האלופות. הדובדבן שעל הקצפת היה כמובן הזכייה המעט מפתיעה של איטליה במונדיאל ב-2006.

גדולה של שחקן נמדדת גם באופן שבו השחקנים היריבים רואים אותך. גאטוזו היה הסיוט הכי גדול של כל קשר מהקבוצה השניה. מאידך, עבור הקבוצות שלו היה הנכס הכי גדול, לא פחות ברמה המנהיגותית והיכולת שלו להטריף את השחקנים האחרים בקבוצה ואת הקהל בסן סירו שמתגעגעים לימים בהם היו על הדשא במילאנו שחקנים שהיו מודל לחיקוי. הקרנף גאטוזו היה אחד מהם.

מקום שלישי: פרנק למפארד (צ'לסי)
אוהדי צ'לסי הספיקו כבר לשכוח שהקשר הגדול ביותר בתולדות המועדון בכלל גדל ביריבה העירונית ממזרח לונדון, ווסטהאם. זאת משום שב-13 העונות שלו בסטמפורד ברידג', מספר 8 לקח את הבלוז לשיאים שטרם נראו בתולדות המועדון. למפארד היה שותף לשלוש אליפויות, ארבעה גביעים, שני גביעי ליגה, שני מגני תהילה, זכיה היסטורית בליגת האלופות, כולל שער בגמר, וזכיה בליגה האירופית.

למפארד אף פעם לא דמה לסופרסטאר המצוי. כישורי האחד על אחד או המהירות לא היו כוס התה שלו. אבל הקשר האנגלי הצטיין בפרמטר הכי חשוב במשחק והוא יכולת כיבוש השערים, במיוחד כאשר הגיע מהקו השני ותמיד ידע לסיים עם כדור ברשת. 177 שערים הבקיע במדי צ'לסי בפרמיירליג, מה שמציב אותו במקום החמישי בכל הזמנים והראשון מבין כל הקשרים. הישג בלתי נתפס בעידן המודרני.

מקום שני: סטיבן ג'רארד (ליברפול)
עוד חבר ברשימה המצומצמת שהתשוקה למשחק ולמועדון הניעה אותו יותר מכל דבר אחר. ג'רארד העריץ בילדותו את ג'ון בארנס ואיאן ראש ולא היה לו בכלל ספק שישאר נאמן לליברפול ב-17 השנים שבהם כיכב על הדשא של אנפילד. למרות החיזורים מקבוצות גדולות אחרות, אף פעם לא עזב את מועדון נעוריו והפך לאחד הסמלים הכי גדולים בהיסטוריה של האימפריה מלנקשייר.

ההחרטה הגדולה ביותר בקריירה שלו היתה שלא הצליח להביא לליברפול את האליפות המיוחלת, למרות שהיה קרוב לפחות פעמיים לעשות את זה והסתפק בגביע האלופות הסנסציוני ב-2005. אי שם בסוף העשור הקודם נחשב בעיניי מספר מומחים לשחקן הטוב בעולם. ג'רארד היה שחקן של אנרגיות ושריפת שטחים מרחבה לרחבה. סימן ההיכר הכי גדול שלו היה הבעיטה החזקה ברגל ימין מחוץ לרחבה.

מקום ראשון: אנדרס אינייסטה (ברצלונה)
איש אחד חכם אמר פעם שהקשר הספרדי היה בשעתו הטוב ביותר מבין בני האנוש. הוא הוציא מהמשוואה של בני התמותה את כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי כמובן. ויסנטה דל בוסקה, מאמנו בנבחרת הלאומית, אמר עליו בקיצור: "אינייסטה הוא שחקן הכדורגל השלם בדורנו. הוא יכול להגן ולהתקיף באותה אינטנסיביות, ליצור מצבי הבקעה ולהכניס את הכדור לרשת".

במשך 16 שנים בקאמפ נואו, היה אינייסטה המהנדס של המכונה הקטאלונית, יחד עם צ'אבי הרננדס, בן זוגו גם לנבחרת, וכמובן מסי. השלושה יצרו את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק. מעבר ליכולת המסירה, שינוי קצב המשחק ומנהיגות יוצאת דופן, הן כקשר מרכזי והן כקיצוני, בבארסה ובנבחרת (שם אגב שיחק עם מספר 6), נחשב אינייסטה לאחד הווינרים הגדולים של המשחק והשער שכבש בגמר המונדיאל ב-2010 הפך אותו לגיבור האומה הספרדית. תואר שישאר איתו לנצח נצחים.