אחרי תשעה ימים מאתגרים במיוחד שכללו קטעי עליות, מישורים, נופים מהממים ובנוסף מעברים לוגיסטיים מורכבים מישראל לסציליה, רוכבי הג'ירו ד'איטליה נהנים היום (שני) מיום המנוחה השני שלהם בתחרות. גיא שגיב נותר הנציג הישראלי היחיד במירוץ והוא מדורג במקום ה-133, כאשר המטרה נותרה בעינה: להגיע בשלום לרומא ב-27 לחודש.
"זה שילוב של כאב פיזי ומנטלי", מספר שגיב, "במירוצי אופניים מגיעים לנקודות שקשה לתאר אותן במילים. כל הגוף כואב. בעיקר הרגליים, אבל לא רק. המחשבות נודדות למקומות שאתה לא רוצה שיגיעו. אתה שואל את עצמך למה אני צריך את זה עכשיו כשאני יכול לשבת בבית ולשתות בירה. לא ממש ידעתי למה אני נכנס לפני המירוץ".
על ההבדלים בין הג'ירו למירוצים אחרים אמר שגיב: "קשה יותר לנצח כאן. אלה הרוכבים הטובים בעולם, מתמודדים בתחרות השנייה הכי חשובה בעולם ובכל קטע יש קרב יותר קשה על הבריחה והניצחון. הכל יותר קשה. זה לא סוד שאנחנו אחת הקבוצות הקטנות במירוץ והקבוצות הגדולות מנסות לזרוק אותנו לאחור. לשבת מקדימה זה מאוד קריטי במירוצים ואם אתה לא שם, אתה מבזבז אנרגיה לכל היום. זה דבר שמוסיף על הקושי שכבר קיים".
שגיב דיבר גם על הפערים מול הרוכבים הטובים בעולם: "אני זוכר שהתחלתי להתחרות עם השמות הגדולים לפני שנתיים, זה היה נראה בלתי ניתן להשגה. אני מרגיש את ההתקדמות שלי וזה נראה היום הרבה יותר אפשרי. אני רוכב כתף אל כתף עם הרוכבים הטובים בעולם. אני מתחרה איתם, אבל עדיין לא ברמה שלהם".
על המשך המירוץ הוא אמר: "מניסיון העבר, אני יודע להגיד שלא בהכרח השלבים הקשים הם אלה שנראים לפי הפרופילים. מספיק שאתה נופל על יום לא טוב או מירוץ שקשה טקטית. הלא צפוי הוא המירוץ הקשה ביותר. כל יום עכשיו יכול להיראות קל ועל פניו להיות הכי משמעותי. כל יום יכול להיות היום האחרון שלי במירוץ, אבל זה נכון לגבי כולם. אני בטוח יותר ביכולת שלי להגיע לרומא מאשר לפני שבוע. רכבתי כבר איתם ואני רואה את הרמה שלי ומאמין שאני יכול".