מאמץ הגנתי

אפשר להתווכח בשאלה אם לואיס פרננדז מתאים לנבחרת ישראל. אפשר להתווכח על הזימונים, שבחלקם נראים אולי הזויים. אפשר להתווכח על השכר אותו מקבל המאמן וגם על ההרכב והמערך. אבל על דבר אחד צריך להסכים - מבין כל המאמנים שהיו לנבחרת לישראל בשני העשורים האחרונים, הצרפתי זכה בצדק לתווית שהודבקה לו על ידי חניכיו כ"מאמן של שחקנים".

אחד מהשחקנים, ועוד אחד שלא זוכה לקרדיט גדול, אמר לי השבוע ש"פרננדז האדם הוא משכמו ומעלה. בחור מקסים שמתייחס לכולם ומדבר איתם בגובה העיניים". השחקנים אוהבים אותו ויש לא מעט סיבות לכך. בראש ובראשונה, היחס של המאמן הצרפתי לשחקני ההרכב, הספסל ולכאלה שנשלחים ליציע הוא שווה.

במסיבת העיתונאים, רגע לפני המשחק הכי חשוב בקמפיין נגד גיאורגיה, עשה פרננדז מה שאברם, קשטן, שלמה ואפילו נילסן לא עשו. אינני יודע אם הדברים של קינן נאמרו או לא. זה גם לא העניין כרגע. הצרפתי לא חשש לתקוף באופן ישיר את אחד העיתונים הגדולים במדינה, הוא לא חשש להגיד את מה שיש לו על הלב, הוא לא עצר לרגע כדי לחשוב מה יקרה לו אם ידבר, ואיך יחכו לו שם בפינה. כזה הוא פרננדז - מאמן שלא סופר את התקשורת כשזו פוגעת בשחקנים שלו. גם אם לא נעלה ליורו, צריך לזכור שהוא עשה את הדברים בדרך שלו ומבלי שאף אחד יתערב לו.

אינני הסניגור שלו וגם באתר בו אני עובד נכתבה ביקורת לגיטימית על דרכו המקצועית של פרננדז. גם אני חושב שהוא עשה ועושה טעויות בעיקר בשילוב שחקנים שלא משחקים במשבצת שלהם, אבל זו הדרך שלו וצריך לתת לו הזדמנות.

מגיעה לו היום יותר ממילה טובה. על פי יחס ההימורים בשלבים מוקדמים יותר בקמפיין הוא היה אמור להיות עכשיו במו"מ עם קבוצות קטנות באירופה כדי לקבל, אולי, את ההזדמנות לחזור שוב לבמה המרכזית. ופתאום, אחרי הניצחון על לטביה הצהיר אבי לוזון שהוא יישאר עד סוף הקמפיין. אז אולי יש שיטה מאחורי האדם שרובנו אוהבים להשמיץ.

במבחן התוצאה פרננדז עוד ייבחן. אם הוא לא יעלה אותנו ליורו, אז הוא יהיה רק עוד אחד מבין כל אלה שאימנו כאן במשך 40 שנה ולא הגיעו לכלום. אבל דבר אחד אף אחד לא יוכל לקחת ממנו: הוא ייזכר כמי שתמיד חשב על השחקנים, הרבה לפני שחשב על עצמו.