(אודי ציטיאט, דברצן)
נבחרת ישראל בכדורגל בבעיה. נדמה שהבחורים של רן בן שמעון לא היו יכולים לפתוח את הקמפיין בצורה גרועה יותר מההפסדים 3:1 לאוסטריה ו-3:0 לאירלנד, שהשאירו את הנבחרת עם סיכוי קלוש לסיים בשני המקומות הראשונים בבית ובדרג השני של מוקדמות יורו 2028.
שחקני הנבחרת, רובם הגדול עדיין לא בן 30, עולים לדשא עם שדים בני 56 שנה. הסטיגמות שהיו לנו על נבחרת ישראל נוצרו במשחקים מול דנמרק, שווייץ או סקוטלנד, תלוי בני כמה אתם, ורק מתחזקות עם היכולת במשחקים האחרונים, בטח מול האירים בנקודת השפל של רן בן שמעון על הקווים. רבים וטובים כתבו כאן על הבעיות השונות של נבחרת ישראל. אנחנו, רגע לפני המשחק הערב (חמישי) מול קוסובו, נציע פתרונות.
ללכת עם הניסיון
הבעיה הגדולה של נבחרת ישראל בכדורגל, כך מסתמן, מנטלית. זה הורגש גם בקריסה מול אוסטריה בה ספגנו שני שערים מיותרים אחרי הדקה ה-90, דווקא אחרי דקות מרשימות בעשרה שחקנים מול הנבחרת הטובה בבית. אחרי המשחק בן שמעון אמר שהוא יצטרך להרים את השחקנים, ואז ספגנו שלושה שערים ב-25 הדקות הראשונות מול אירלנד.
לפני שנכנסים לסגנון המשחק או לאפשרויות הקיימות, ועוד נגיע אליהן, יש כאן בעיה מנטלית. קפטן נבחרת ישראל אלי דסה אמנם בלי קבוצה, אבל עם 79 הופעות במדים הלאומיים היה יכול לתרום מניסיונו במשחק בפרופיל כל כך גבוה.
קפטן מכבי ת"א דור פרץ עלה רק במחצית, וראה את הנבחרת משתפרת באופן משמעותי לאחר שעלה (בפיגור שלושה שערים). קפטן בית"ר ירושלים ירדן שועה לא ראה דקה. עמרי אלטמן, קפטן הפועל ת"א, נשאר בבית. הנוכחות של שלושתם הייתה יכולה להיות חלק ממה שחסר לנבחרת ישראל, חוסן מנטלי על המגרש.
שועה, אלטמן ופרץ מובילים כל שבוע קבוצות מול עשרים אלף אוהדים לוחצים. דסה משחק בנבחרת ישראל מאז 2015 ובמקום התשיעי ברשימת ההופעות בכל הזמנים, כשהוא ישתווה למוטל'ה שפיגלר במשחקו הבא.
הם ראו הכל, לפחות בהשוואה לחבריהם. שלושת הקפטנים של הגדולות אמנם שחקני התקפה, אבל עצם הנוכחות שלהם על הדשא יכולה לעזור לנבחרת להגיב בצורה טובה יותר. הבחורים של בן שמעון ספגו שלושה שערים בחצי שעה מול נורווגיה ובמשחק הכנה מול הונגריה, עוד לפני חרפת אירלנד. הכל מתחיל כאן.
לרדת מהעץ
הבעיה הבאה של הנבחרת מגיעה במישור הטקטי. שחקנינו החזיקו בכדור ב-58% מהזמן במחצית הראשונה המסויטת מול אירלנד וב-48% מול אוסטריה, משחק בחלקו הגדול היינו בחיסרון מספרי. בשני המקרים הנבחרת עלתה בלי קשר אחורי טבעי.
לזכותו של בן שמעון ייאמר שמוחמד אבו פאני פצוע, מחמוד ג'אבר חזר מפציעה ארוכה וגם נטע לביא (שרשם 45 דקות במדים הלאומיים בשנתיים האחרונות) אינו כשיר לחלוטין. ובכל זאת, עצם הוויתור על קשר אחורי חושף את הנבחרת.
ראינו את זה בשערים הרכים מול אירלנד, בהם הכדור חתך בקלות ממרכז השדה להגנה הלחוצה שלנו. ראינו את זה גם מול אוסטריה. היכולת להניע כדור היא דבר טוב, ואנחנו רוצים לראות כדורגל התקפי בתור אוהדים, אבל מעבר לשאלת התקרה - שמתבססת על הכישרון של הליגיונרים הבכירים - צריך להתמקד ברצפה.
מעבר לשאלת הרצפה, ייתכן שמשחק עם קשר אחורי פיזי יעלה את התקרה של הנבחרת. שני השחקנים המבטיחים ביותר שלנו הם שני מגנים, ענאן חלאילי ורוי רביבו. מלך שערי ליגת העל בעונה האחרונה היה דור פרץ, קשר קדמי שיצא קדימה מקו שני. עומרי גנדלמן הגיע בזכות הכישרון הזה לליגה האיטלקית.
בכל המקרים, הנוכחות של קשר אחורי אחד או שניים ש"מחזיקים" את מרכז השדה, מתקלים ומסייעים לבלמים הופכת את השלם לגדול מסך חלקיו. גם אם חלקיו ידרשו פחות את הכדור. בכדורגל, בטח בכדורגל נבחרות, עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה.
לא צריך להתחכם (אודי ציטיאט, דברצן)
בית השיטה
ליגת האומות, להוציא ההשפעה על מוקדמות היורו, היא בפועל משחקי ידידות עם מעט יותר כסף ויוקרה. הקמפיין של מוקדמות יורו 2028 הוא אחד המבטיחים ביותר שהיו לכדורגל הישראלי אי פעם, והמטרה של המשחקים - גם בחלון המורחב באוקטובר, גם בנובמבר וגם בפלייאוף (אם וכאשר) במרץ - היא להגיע אליו בצורה המיטבית.
פועל יוצא של זה הוא מערך קבוע. אנחנו לא ספרד או נבחרת אחרת שמתבססת על שחקנים שמשחקים באותה שיטה מגיל 7 עד 37, ואנחנו גם לא באמת יכולים להיות, אבל אחד הדברים החשובים ביותר הוא לבנות דרך שבה השחקנים ירגישו בנוח.
אנדי הרצוג ניסה לעשות כן עם שלושה בלמים במה שהוביל לביקורת גדולה על הנבחרת, אך גם לכדורגל איכותי יותר ממה שראינו בעשור האחרון. אין מערך אחד שנכון בהכרח לנבחרת, בטח בהתחשב בפציעות. זה יכול להיות 4:3:3 עם שני קשרים הגנתיים באופיים, זה יכול להיות 3:4:3 שנועד לתת חופש למגנים ולהעמיס שחקני התקפה. זה יכול להיות 4:2:3:1 ואולי אפילו 4:4:2, או כל קומבינציה אחרת שאתם אוהבים. לפני שמתייחסים לשאלת המערך הנכון, צריך להתחיל ממערך.
שאלה של עקביות (אודי ציטיאט, דברצן)
לאזרח
אין בושה באזרוח שחקנים, בטח מליגת העל. חוקי פיפ"א מאפשרים מתאזרח אחד בכל נבחרת, ובמשך שנים לא באמת ראינו מתאזרחים בנבחרת ישראל. בן שמעון אזרח את מיגל ויטור בתחילת הקדנציה, אך עשה זאת כשוויטור היה בן 33, אחרי רקורד ארוך של פציעות ובמגמת ירידה ברורה. גם אם עכשיו הוא חזר לשחק ברמה גבוהה יותר (לא מעט בזכות השיטה של הפועל ב"ש), קשה לצפות מבלם בן 37 להתייצב לכל משחק של נבחרת, בטח אחרי שנגרע מהסגל מסיבות מקצועיות.
נבחרת ישראל צריכה קשר אחורי טבעי. אבו פאני וג'אבר שחקנים מצוינים, אך בתקופתם במכבי חיפה הם שיחקו לצד עלי מוחמד וכעת משחקים בתפקיד מעט יותר קדמי בחו"ל. נטע לביא אמנם קשר הגנתי, אך משחק ביפן ומתמודד עם פציעות בשנים האחרונות. כשמסתכלים על ליגת העל, במבט ראשון, אין קשרי "שש" ישראלים טהורים.
גם אם עופרי ארד למשל יעבור לקבוצה בה יקבל דקות משמעותיות, לא בטוח שהוא הפתרון מול נבחרות פיזיות כמו אוסטריה ואירלנד. ובכל זאת, התשובה עשויה לחכות לנו מול העיניים. לוקאס ונטורה ולוקאס פלקאו בני ה-28 כנראה כבר לא ישחקו בנבחרת ברזיל, והם שניים מהקשרים האחוריים הטובים בליגת העל. האם אחד מהם לא יכול לחזק את נבחרת ישראל כשהוא יהיה זמין לאזרוח?
יד לאיש הספורט היהודי
אופציה נוספת שממתינה לנבחרת ישראל ולא באמת מנוצלת היא אחת המגמות הבולטות בכדורגל הנבחרות בשנים האחרונות. פין עזז, ששיגע את אירלנד לפני המשחק מול ישראל, נולד בכלל בווסטמיניסטר שבאנגליה. פול ואנר, הכישרון הגדול ביותר של אוסטריה, ייצג בגילאים צעירים את גרמניה. ליסב עיסאת שלנו עבר לייצג את נבחרת רומניה.
בכל המקרים לא מדובר במתאזרחים. לפי תקנות פיפ"א, צריך "קשר ישיר" למדינה. במקביל לכל הדיבורים המבורכים על תשתיות נוער ותהליכים ארוכי טווח, בזמן הקרוב הנבחרת עשויה לצרף אליה שחקנים בפרופיל משמעותי. כך למשל גיששו בהתאחדות בסביבת פין עזז לפני שהוא החליט לייצג את אירלנד.
אולי יש כישרונות אחרים באקדמיות שונות שעשויים להיות רלוונטיים, פשוט צריך שיהיה מישהו שיעבוד בזה. בחלון הנוכחי זה כבר לא רלוונטי, וכנראה שגם לא בחלונות של נובמבר ומרץ. ובכל זאת, הנקודה הזאת עשויה לעשות את ההבדל לקראת יורו 2028.