כ-70 שחקנים שחקני עבר ומאמני נבחרת ישראל לדורותיהם התכנסו הערב (חמישי) במלון NYX בהרצליה לערב מיוחד שפתח את מיזם האגדות של ההתאחדות לכדורגל.
על הפרויקט המיוחד אחראיים זיו סולומון ועידן בורשטיין, ומטרת הערב הייתה לא רק להוקיר את פועלם של כוכבי העבר, אלא גם להחזיר את האגדות לקדמת הבמה, ולחבר את הניסיון, הידע והמורשת שלהם לנבחרות ישראל של ההווה והעתיד.
בין האורחים היו גם שחקנים מהנבחרת ההיסטורית של ישראל במונדיאל מקסיקו 1970, לצד עשרות שחקנים ומאמנים שהפכו לחלק מההיסטוריה.
במהלך הערב שהיה כולו הצדעה לעבר היה גם רגע מרגש של הוקרה למאמנים שכבר לא איתנו: שפר, גרונדמן, שניאור, קשטן ושוויצר.
יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ: "איך זה לראות את כל כוכבי העבר פה? הכי מרגש, מלא אנשים שגדלנו עליהם, הכבוד שהם צריכים לקבל זה בסיסי. יש פה תוכנית אדירה של האגדות שמלמדת את כולנו שהם חלק מהכדורגל ונזכור אותם לאורך כל הדרך גאווה. אנחנו נזכור את כולם וכיף להבין שהכדורגל זו משפחה אחת גדולה, שכולם חלקו חדרי הלבשה מכבדים אחד את השני, גם הם צמאים לזה וראווים לכל הכבוד הזה".
זוארץ הוסיף: "אנחנו מנסים לעשות הכל כדי לעלות למונדיאל, העולם השתנה מאז ואנחנו משחקים באיזור אחר, מקווה שנהיה ביורו 2028, עושים הכל להיות שם".
טל בנין: "האמת שעושה טוב על הלב, לאורך השנים מן הסתם אתה ברחוב וניגשים אליך ומדברים על התקופות של שנות ה-90, יש געגוע לחיכוך ומגע עם השחקנים בנבחרת. אני שומע בכל מקום על הגעגועים לנבחרת, מדברים איתי על זה כל הזמן. זה לא חסר לי ביומיום ברמה האישית, פרק שהיה וחלף ואני במקום אחר אבל כיף לפעמים להיזכר.
מוט'לה שפיגלר התייחס לקשר עם גירוא שפיגל: "זה נחת, אני הכרתי אותו כשהיה ילד בן 16, בגיל 17 כשהגיע לנבחרת ידעתי שהוא כישרון מדהים שמתי את היד ודבר ראשון אמרתי לו 'אני ראיתי את האבא שלך משחק בנתניה, מכבי פתח תקווה, כשאני הייתי בן 10, ואני אומר לך שאבא היה שחקן יותר טוב ממך'. זו סכנה להגיד לילד, הוא אמר לי שאני צודק, ואז הבנתי שאנחנו שניים.
שפיגל עצמו אמר: "המשחק הזה יוצר חברויות לאורך שנים רבות כי המשחק בנוי על עזרה לחבר.
ראובן עטר: "ראיתי 20% מהאנשים ומאוד מרגש, פתאום בשנייה 30 שנים אחורה נזכרים במיליון דברים. יש שחקנים טובים ולכל דור יש את הזמן שלו, אני נהנה לראות את הדור הנוכחי, תהיה לנו נבחרת מאוד חזקה. זו נוסטלגיה פה, אני חיפאי ויש המון מאיזור המרכז והדרום אז כיף לפגוש את כולם".
אברם גרנט: "כיף גדול לראות את כל החניכים ואלו שעבדתי איתם בעבר, יש לנו וואטסאפים קבוצתיים אבל זכרונות טובים זה דבר טוב, שוכחים את הפחות טובים. אני בפרוייקט בפיפ"א וזה עושה לשחקנים בעיקר טוב, פרוייקט מבורך. מאז 1970 לא העפלנו לטורניר גדול? אנחנו נגיע לאירוע גדול, מתחילים לעשות דברים נכונים וכל עוד מתחיל תהליך מסויים זה יכול להביא לתוצאות. בסופו של תהליך זה מה שיוביל לכך שנעלה".
יעקב אטרקצ'י, מנכ"ל חברת "אאורה", נותנת החסות של נבחרת ישראל: "נבחרת ישראל היא קונצנזוס וגדלנו עליה, דור העתיד משחק, אנחנו בונים בכל הארץ ומחוברים לנוער ולנבחרת ושמחים בהצלחתה, אל-אל ישראל, כל הזמן וכל הדרך. כשאני רואה את כולם פה, אני מרגיש שהזדקנתי. גדלתי בקרית שלום ולאבי הייתה חנות ביפו, אז הייתי בדרך לבלומפילד ולא פספסתי משחק, גדלנו עליהם והם נראים טוב ובכושר מאוד יפה, מגיעה ההערכה לשחקנים הוותיקים".
אייל ברקוביץ': "תמיד כיף, רטרו זה תמיד כיף, העבר תמיד כיף, ההווה לא משהו והעתיד - לא יודעים".
אלי אוחנה: היו לי התכנסויות עם מכלן וגם עם בית"ר כמובן, אבל זה לא דומה. עם הנבחרת? כל הרגעים זכורים לי משם ולא אחד, מאות שנים של היסטוריה, קיימים כאן עמודי התווך של הכדורגל, כשהייתי לובש את חולצת הנבחרת ושומע את ההמנון, הצמרמורת שהייתה עוברת בי כל פעם מחדש - אי אפשר לשכוח ולהשוות לשום דבר. תודה גדולה להתאחדות ולשינו זוארץ ומי שיוזם את המפגשים האלו, הלוואי ויהיו עוד כאלו".
זוארץ ואטרקצ`י
ז'אן טלסניקוב נאם: "זה אוסקר להיות פה, אנשים שגדלתי עליהם, אנשים שאני מעריך, בעשייה של היום זה לספר שהמשחק הזה הוא הכי גדול שיכול להיות.
הייתי עולה חדש מרוסיה בן 6 כשעליתי פעם ראשונה מול קהל ועמדתי בפחד וברחתי מבית הספר, משם השתנו חיי והיום זה הכלי הכי מדהים שאני עובד איתו, לתת לכל ילד את התחושה שהוא יכול להגשים כל חלום. כל אחד יודע ששווה להיות בנבחרת ישראל, אין דבר מדהים מזה.
שינו ומורן אמרו לי תבוא למשחק מול איסלנד, עצם שאתה בנבחרת ישראל זו הגדולה, הבנתי שעם שלמה אי אפשר היה לשמוע מוזיקה, הוא היה כועס וצועק איך אתה נראה?! והיום יש המון עוצמה בנבחרת ולא מאגו.
מורן שם עוצמה חזקה על התרבות שאנחנו רוצים להנחיל, לא רק שיהיו לנו טייסים גדולים אלא שחקנים גדולים, שיוכלו לספר על יוסי בניון - מדימונה לליברפול, שזה אפשרי. שחקנים שהגשימו חלומות גדולים, זה כלי הריפוי הכי טוב שיש היום, זה הסיפור הכי משמעותי שעושים פה היום, המקום שלנו, האגדות שיושבות פה, לקחת את זה לשם.
שנים לא ידעו להגיד טלסניקוב והייתי מאיית להם, היום אני פה ומדבר עברית והכדורגל לקח אותי מהשכול כשאחי נהרג, הוא לימד אותי והוא הכלי הכי עוצמתי שיש היום בעולם. הגיע הזמן שניקח עצמנו בתדר של הובלה ולא הישרדות, התותחים הגיעו היום ויש לכך משמעות, כשאנחנו מגייסים אנשים כאלו וכולם פה. הנוכחות של כולם פה היא הסיפור שכל ילד יכול להגיע הכי רחוק שיש.
נולדתי ברוסיה ולהיות שחקן נבחרת ישראל שמשחק במוסקבה נגד רוסיה זו סגירת מעגל לא קטנה. היום כשנכנסים אליי לחדר אין לי תמונה של בית"ר ירושלים, לא בגלל שאני לא אוהב אותם, אלא כי יש לי תמונה של נבחרת ישראל".