זה היה אמור לקרות היום. האמפדן פארק היה צריך להיות מלא, הלבבות שלנו היו מתכוננים לעוד צ'אנס - שכנראה, היה נגמר באכזבה נוספת. אלא שאז הגיע הקורונה וסחפה הכל, כולל את משחק הפלייאוף על הכרטיס ליורו 2020 (שמאז כבר עבר ל-2021) בין ישראל לסקוטלנד, מה שמאפשר לנו שוב להיצמד לזכרונות. ב"טופ 5" הפעם, בוחר את חמשת משחקיה הגדולים ביותר של נבחרת ישראל מתחילת העידן האירופי (כלומר, מוקדמות מונדיאל 1994)
במקום החמישי: ישראל נגד ארגנטינה 1:2, משחק ידידות, 15 באפריל 1998
אלה היו חגיגות היובל. הרבה מאוד אירועים נערכו לכבוד יום העצמאות המכובד, עבור חובבי הספורט זה כנראה היה היוקרתי מכולם: נבחרת ארגנטינה, מי שנחשבה (כמו תמיד) למועמדת ראויה לזכייה במונדיאל שייערך, חודשיים לאחר מכן, בצרפת, הגיעה לירושלים למשחק רעים מול הנבחרת של שלמה שרף.
דניאל פסארלה עמד על הקווים, ועל הדשא התייצבו (בין היתר) השוער חרמן בורחוס, מרסלו גז'ארדו, קלאודיו לופס, אריאל אורטגה שעלה מהספסל והכוכב הגדול מכולם, גבריאל באטיסטוטה. אבל יום חג זה היה לישראלים, גם על הדשא: הנבחרת של שרף נהנתה משני שערים יפים, אחד של נג'ואן גרייב והשני בבעיטה חופשית חכמה של חיים רביבו שהקפיצה את אצטדיון טדי על יושביו. דייגו קאניה הצליח רק להשוות זמנית, ונבחרת "תור הזהב" הישראלית הלכה למנגלים עם חיוך.
ארגנטינה, אגב, במשחקה הבא ניצחה את ברזיל, ובמונדיאל הגיעה עד שלב רבע הגמר - שם נכנעה אך ורק לרגל ימין האימתנית של דניס ברגקמפ. למה רק חמש? אמנם קיימת יוקרה והכל, וזו הנבחרת הכי איכותית (אולי למעט צרפת שעוד ניגע בה), אבל משחק ידידותי בלבד.
במקום הרביעי: ישראל נגד בוסניה 0:3, מוקדמות מונדיאל 2016, 16 בנובמבר 2014
זו היתה פתיחת קמפיין נהדרת לנבחרת של אלי גוטמן. החיפאי, שחזר עם שש משש משני משחקי החוץ בקפריסין ואנדורה, הגיע למשחק על כל הקופה - לראשונה, באצטדיון סמי עופר החדש. בוסניה, שרק כמה חודשים קודם שיחקה במונדיאל בברזיל, נחשבה אז לקונטנדרית רצינית עבור המקום השני וליריבה ישירה של ישראל על הכרטיס לפלייאוף. זה נגמר בקונצרט: עוד לפני השריקה למחצית הגיעו גילי ורמוט (36) ועומר דמארי (45), שהקפיצו את הכחולים-לבנים לשמיים.
במחצית השנייה, מי אם לא ערן זהבי - שבועות מספר אחרי התקרית עם פואד - שלף את האקדחים וגלגל מקרוב את השער השלישי. במשחק חשוב, על כסף, ישראל הצליחה לקחת את כל הקופה עם ריבית. למה רק ארבע? כנראה בגלל משחק הבית הבא בסמי עופר. בסוף מרץ, בלגיה ו-וויילס הגיעו לארץ והותירו את הנבחרת הישראלית עם אפס נקודות. מה שנראה היה כמו קמפיין מושלם, הלך והתאדה ככל שהמציאות הרימה את ראשה המכוער. ערב יפה, שבסופו של דבר לא תורגם להישג משמעותי.
במקום השלישי: ישראל נגד אוסטריה 2:4, מוקדמות יורו 2020, 24 במרץ 2019
היו לא מעט מפקפקים בערן זהבי לאורך הקריירה. והוא ידע להוריד אותם, אחד אחד, מהספק. כשזה הגיע למרץ 2019, בדיוק לפני שנה, גם אחרוני המפקפקים נכנעו: אחרי התיקו במשחק הפתיחה נגד סלובניה, הנבחרת של אנדי הרצוג הגיעה למפגש חשוב מול האוסטרים החזקים, וקיבלה את מס' 7 במיטבו: שתי נגיחות אדירות במחצית השנייה, ובומבה אדירה לחיבורים קבעו 1:3 אחרי 55 דקות, עם שלושער אדיר. מונס דאבור השלים את הרביעי והרים את סמי עופר לשמיים. שוב אלה היו האוסטרים, כמעט עשרים שנה אחרי הפעם הקודמת (שעוד נגיע אליה), ושוב הכל התחבר לערב אחד מושלם ומרגש, ותחושה שהכל אפשרי. למה שלוש? כי שוב הנבחרת הרימה ציפיות לשמיים, רק כדי לאכזב אח"כ. מהמשחק ההוא ועד סוף הקמפיין, הנבחרת ניצחה פעמיים בלבד את לטביה, החלשה בבית. מה שקצת פוצץ את האופטימיות, ובכל זאת - מקום ראוי בחמישייה למשחק בלתי נשכח.
במקום השני: צרפת נגד ישראל 3:2, מוקדמות מונדיאל 1994, 13 באוקטובר 1993
"בפארק דה פראנס, ראובן עטר... איזה יופי, ורוני חופשי... ורוזנטל הולך כל הדרך, תראו את הכניסה של רוזנטל, מוציא את הכדור...." - כנראה שידור הכדורגל המפורסם מכולם, בטח של נבחרת ישראל, נקבע באותו ערב מטורף בפאריס. נבחרת ישראל, שאיבדה כל סיכוי להעפיל למונדיאל בארה"ב, הגיעה למשחק חוץ מול צרפת של ז'ראר הוייה, שהיתה חייבת שני ניצחונות כדי להגיע לארץ המובטחת שלה. ודווקא באווירת סוף הקורס, הנבחרת של שלמה שרף סיפקה הצצה ראשונה למה היא באמת מסוגלת לעשות ביבשת. ברנאר לאמה (מי שעוד יחטוף מישראלים שש שנים אחר כך בקרית אליעזר), אריק קנטונה, דויד ז'ינולה (שגם כבש שער יפהפה באותו משחק) ומרסל דסאיי התקשו להתמודד מול פליקס חלפון, אבי נמני, רונן חרזי, אייל ברקוביץ' הצעיר, ומעל כולם רוני רוזנטל - ששוב הוכיח איזה שחקן אירופי ברמה גבוהה הוא. והיה גם את "הקטנצ'יק עם התלתלים", ששלח שפיץ בדקה ה-93, הדהים את הפריזאים והביא לנבחרת את ניצחון החוץ הגדול ביותר שלה מאז ומעולם. והיה גם גורם שלישי בסיפור הזה: מאיר איינשטיין ז"ל, האיש שהשלים את השידור. "ראובן עטר..... שעעררררררר!!!! שעררררר!!!!! 2:3 לישראל....". מאיר, תירגע. למה רק שני? רק המשמעות המעשית, ביחס למשחק הבא ברשימה.
ובמקום הראשון: ישראל נגד אוסטריה 0:5, מוקדמות יורו 2000, 6 ביוני 1999
לאוהדי נבחרת ישראל אין הרבה רגעים של חסד אמיתי. רובם מאמינים, אבל בד"כ רגילים להתאכזב. לא כך קרה באחה"צ המשוגע של יוני 1999. ארבע אחר הצהריים ואצטדיון רמת גן מלא עד אפס מקום. 50 אלף אוהדים ממלאים כל פינה, ונבחרת ישראל של שלמה שרף יודעת שזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלה להגיע למשהו גדול. אוסטריה של אוטו באריץ' השנוא (היורש של פרנק ארוק) הגיעה לרמת גן חמושה במלחמות פסיכולוגיות, אבל פחות בכדורגל. שם, הם נכנעו ללא תנאי לבחורים בכחול לבן. אייל ברקוביץ' שלח שפיץ עם ראשון, רביבו סובב בבעיטה חופשית אמנותית את השלישי, הקוסם הוסיף עוד אחד מפאלש של רביבו, בנין שלח את האווירון אל מספר ארבע - ונג'ואן גרייב חתם את השער החמישי. חמש אפס! אין אוהד ישראלי, ברמת גן או בבית, שישכח את ה-6.6.99. יש כאלה שהיום, היום הזה ממש, הפך אותם לאוהדי כדורגל שרופים. נבחרת ישראלית אחת, במשחק עם משמעות אדירה, לא רק ניצחה, אלא עשתה את זה בסטייל. וכן - זהו המשחק הגדול ביותר.