בפרוס השנה החדשה שבאה עלינו לטובה. אני כותב מאהבה גדולה לכדורגל שלנו, אבל יותר מכך, מדאגה לעתידו. אני רוצה עתיד טוב יותר וזה בהחלט אפשרי. רק צריך למנות את הטובים ביותר, מה שלא קורה היום בפועל.
אני מודע לכך, שלא כל שחקן עבר גדול, הוא גם מאמן גדול. אבל אם אנחנו רוצים לשפר את הכדורגל שלנו לאין ערוך, חייבים את אנשי הכדורגל הטובים ביותר.
איפה הם הבחורים האלה? איפה משה? (סיני), איפה אורי? (מלמיליאן), איפה אייל? (ברקוביץ), איפה אבי? (נימני), איפה אבינועם? (עובדיה), איפה חיים? (רביבו), איפה עודד? (מכנס), איפה עבאס? (סואן) ובטוח שיש עוד טובים ומפוארים. זה הדור שבא אחרינו, של איציק ויסוקר, גיורא שפיגל ומוטל'ה שפיגלר. דור המונדיאל.
זה דור שאהבנו לראות מדי שבת, הקצפת של הכדורגל הישראלי. שכחנו אותם? הם לא ראויים? שכחו ללמד כדורגל? או שפעם בעלי הקבוצות רצו שפרופסורים ילמדו והיום מסתפקים ב"סטאז'רים".
אני לא מתכוון לפגוע באף מאמן, כולם רוצים להתפרנס, אבל לעשות שינוי קיצוני לשיפור הכדורגל מגיל צעיר, חייבים את הגדולים באמת. ולא כמו היום עושי דברם של הבעלים. ככה, לא נגיע לכלום.
הדברים האלה שמגיעים מעומק ליבי. הם באים כמובן אחרי הכישלון הגדול של נבחרת ישראל שלנו. הדברים שאמר ערן זהבי, שעשה מעשה שלא יעשה שזרק את סרט הקפטן, "לא הגענו לכלום 40 שנה ולא נגיע עוד 40 שנה" מאד פגעו בי. כי כן אפשר להגיע לטורניר גדול, אבל רק עם האנשים הנכונים.
אין שחקן היום, גדול ככל שיהיה, שיראה וישמע את שחקני העבר האלה ולא יוריד את הראש ביראת כבוד. אז איפה הם הבחורים האלה? שנה טובה לכל בית ישראל, בתקוה לעתיד טוב יותר. צבי רוזן.
הכותב רשם 58 הופעות במדי נבחרת ישראל והשתתף במונדיאל 1970