מצעד הבושות

נבחרת אזרבייג'אן שיחקה 49 משחקי חוץ רשמיים במוקדמות היורו או מוקדמות המונדיאל מאז שקיבלה את עצמאותה ב-1991. ב-43 מהמשחקים היא הפסידה, כולל לנמושות היבשת כמו איי פארו, אנדורה וכו'. הניצחון היחיד שלה הושג בליכטנשטיין ועד אמש היו לה רק ארבע תוצאות תיקו: מול סרביה ומונטנגרו, צפון אירלנד, לוקסמבורג וקזחסטן. 88 אחוז ממשחקי החוץ של האזרים נגמרו בהפסד – אחד מששת המשחקים היחידים שלא, היה באצטדיון רמת גן.

נבחרת ישראל, בפעם המי יודע כמה, הצליחה לפשל. ניסינו למצוא את חמש התוצאות המביכות ביותר של הנבחרת, ואחרי סינון מעמיק הצלחנו. ה-3:1 הביתי לפינלנד וה-3:2 בקפריסין נותרו מחוץ לרשימה, תתפלאו אבל יש תוצאות גרועות אפילו יותר.

במקום החמישי: הפסד 2:0 בקפריסין
זה היה משחק החוץ עם הכי הרבה אוהדים מישראל, עוד לפני שנסיעה לקאמפ נואו, אולד טראפורד או סן סירו הייתה דבר שבשגרה. כ-10,000 צופים בכחול-לבן נהרו לאי השכן לאחר שהנבחרת של שלמה שרף פתחה את קמפיין מוקדמות מונדיאל 1998 עם 1:2 על בולגריה ו-1:1 עם רוסיה. 3 שנים לפני כן, הנבחרת ספגה 3:1 מפינלנד לאחר ה-2:3 על צרפת. ריינוס מיכלס שהגיע לארץ ונשאל האם הכדורגל שלנו התקדם, ענה: "אם לא הייתם מפסידים אחרי ניצחון גדול, הייתי אומר שכן".

אבל כנראה שדברי מיכלס לא נכנסו לאוזניים של אף אחד. כולם האמינו שהניצחון בכיס, ורצו לשלב את החגיגה עם חופשה קצרה. עד היום מספרים על "שכונה" במלון הנבחרת, על אוהדי שמפריעים לשחקנים, ועל רעש בלתי נסבל ואווירה שלא הזכירה הכנה למשחק רשמי. וככה זה גם נראה על כר הדשא. כבר בדקה ה-15 הובילו המארחים 0:2 מצמד של סיניסה גוגיץ' בדקות 8 ו-14, והוכיחו לנו שאנחנו עדיין רחוקים מאוד מהטופ.

במקום הרביעי: הפסד 5:4 לדרום קוריאה
ב-30 באפריל 1996 הגיעו הדרום קוריאנים למשחק ידידות. אלו לא היו הימים של ג'י סונג פארק וגם לא ימי מונדיאל 2002. כל השחקנים שיחקו בליגה המקומית, אלמוניים, ואנחנו – ישראלים – מי יכול עלינו במשחק ידידות? חזן, קלינגר, בנין, ברקוביץ' ורביבו פתחו וראו איך האורחים עולים ל-0:5 עוד לפני הדקה ה-60. מזל שבבלומפילד היו רק 3,000 צופים.

רביבו (צמד), בנין ואיציק זוהר הצליחו לצמק בעשר הדקות האחרונות, אבל זה היה עוד שיעור קטן לכדורגל הישראלי. הדרום קוריאנים רצו, זזו בלי כדור ונלחמו. ואנחנו? התעוררנו בגארבג' טיים.

במקום השלישי: 1:1 ביתי עם אזרבייג'אן
המשחק הטרי ביותר. אלי גוטמן סיפר לכולם בראיונות לפני המשחק שהוא לא חושב על רוסיה, אבל לכולם היה ברור שבנבחרת כבר מתעסקים בטיסה ועושים חישובים אם תיקו שם יפסיק או לא, מבלי לעשות כבוד לנבחרת שמגיעה לר"ג.

שנה בדיוק לאחר ה-1:1 בבאקו, נבחרת ישראל נראתה אנמית, כבויה וחסרת כל מעוף. למרות 10 שחקנים פצועים וחלוץ מרכזי בכושר הגרוע ביותר בקריירה שלו, נבחרת ישראל צריכה וחייבת לנצח בבית את האזרים, אבל כשהאורחים עלו ליתרון אף אחד לא ממש הופתע. שער השוויון של שכטר לא עזר לתחושת האכזבה. הקמפיין נגמר.

במקום השני: הפסד 1:0 בבית ללטביה
מהמשחק הזה יזכרו שני דברים, לא ברור מה באופן יותר משמעותי. האחד: הפסד ביתי לנבחרת שמדורגת מתחתינו, דבר שלא קרה במשחק רשמי מאז שהצטרפנו לאירופה. השני: הריב בין יוסי בניון, קפטן הנבחרת, לבין עוזר המאמן משה סיני.

ועדיין, עם כל הדרמה סביב בניון, ההפסד הוא הסיפור. יכול מאוד להיות שכאן נפל דבר ופה ר"ג הפסיק להיות מבצר. אף נבחרת נחותה מאיתנו, על הנייר או בדירוג פיפ"א, לא ניצחה את ישראל במשחק החוץ, עד שקספארס גורקס עלה מעל כולם בדקה ה-59 של ה-5/9 2009 והשתיק אצטדיון שלם.

במקום הראשון: 2:2 "ביתי" עם מלטה
כמה מזל יש לאברהם גרנט שהמשחק הזה נערך באנטליה בגלל המצב הביטחוני בישראל ולא באצטדיון רמת גן, אחרת יש סיכוי שהבוז שהוא היה סופג היה מונע ממנו קמפיין נוסף, קמפיין שנגמר ללא הפסד בבית עם צרפת, אירלנד ושווייץ.

 חיים רביבו עוד סידר יתרון, אך שערי בזק של מיפסוד וקרבוט בתוך כדקה סידרו 1:2 סנסציוני לנבחרת הצנועה. פיני בלילי עוד השווה לקראת הסיום, אבל אם מישהו שכח את התוצאה המביכה הזו, רק המרחק שבו המשחק התקיים יכול להוות תירוץ.