חוץ מצמד המילים העתיק "האיש החזק", ספק אם יש בלקסיקון הכדורגל הישראלי מילה עוצמתית יותר מ"דאבל". המילה הלועזית הקצרה היא התגשמות החלום של כל אוהד - בהשאלה על מונחי הימים האלה, זהו הניצחון המוחלט. כי קבוצה שלוקחת אליפות וגם גביע, מוכיחה שהיא באמת הכי טובה. שהתואר האחר שבו זכתה לא היה תוצאה של טעות או של איזה רצף משחקים שהתחבר, אלא של יתרון משמעותי על כל היתר. אתה, באמת, הכי טוב מכולם.
הפועל באר שבע של עונת 2025/26 רחוקה, תיאורטית, 90 דקות (ברוטו, לא כולל הארכה ופנדלים) מהמטרה שאליה הגיעו מעט מאוד קבוצות בהיסטוריה שלנו - עונה מושלמת, שמסתיימת עם שני התארים הבכירים: אליפות המדינה, ואיתה גם גביע המדינה. ובהינתן הסיטואציה, הסבירה ביותר (בהתחשב בעונה שהיתה), שהיא תניף את הגביע בסוף הערב - זה הזמן לחזור לדאבלים הקודמים שחווינו, ולתת בהם סימנים. כי יחד עם השמחה המוצדקת שתהיה, וההיסטוריה (ב"ש מעולם לא זכתה בדאבל) - קיימת גם הערת אזהרה סביב עונות דאבל; בדרך כלל, הן לא מחזיקות מעמד.
בסך הכל 15 קבוצות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי זכו בדאבל - במשמעות המקורית שלו, כלומר אליפות וגביע המדינה. (היו קבוצות שזכו באליפות ובגביע הטוטו, אם תרצו "מיני דאבל", הפעם לצורך הדיון נשאיר אותן בצד). הן מייצגות שישה מועדונים שונים - מכבי תל אביב (7 פעמים), הפועל תל אביב (4 פעמים), מכבי נתניה, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ו... המשטרה הבריטית, שעשתה את זה בליגה של ארץ ישראל בעונת 1931/32.
אבל עם כל הכבוד למשטרה הבריטית, ולתארים שנלקחו כאן לפני קום המדינה, ואפילו לדאבלים של נתניה ומכבי ת"א בשנות השבעים - אנחנו הפעם נתמקד בעידן המודרני. כלומר, משנות התשעים ואילך. וזה משאיר אותנו עם שש עונות דאבל שכאלה - מכבי חיפה ב-1991, מכבי ת"א ב-1996, הפועל ת"א ב-2000, בית"ר ירושלים ב-2008, הפועל ת"א שוב ב-2010 ומכבי ת"א - שהיתה האחרונה לזכות באליפות ובגביע, בשנת 2015 - כלומר, לפני 11 שנים.
אלה היו קבוצות שונות, בתקופות אחרות, עם הבדלים גדולים מאוד בדרך המשחק - אבל לצד הגדולה ההיסטורית, את כולן איחדו כמה מאפיינים. הראשון, והבולט שבהן, הוא החוסר בהמשכיות. אף קבוצה שזכתה בדאבל, לא הצליחה לזכות באליפות בשנה לאחר מכן. שתיים מהן אפילו צללו ממש - מכבי חיפה בעונת 1991/92 סיימה את העונה כשהיא רחוקה 27 נקודות מהאלופה מכבי תל אביב. מכבי של אחרי הדאבל הקשטני ב-96' סיימה את עונת 1996/97 רק במקום השישי (23 נקודות מבית"ר ירושלים, שזכתה בתואר).
פאקו. לא המשיך אחרי טרבל (אלן שיבר)
ככל שהשנים התקדמו, הפערים הצטמצמו - אבל אף אחת מהן לא הצליחה לשחזר הישג שכזה. ברמה החומרית היו לזה לא מעט סיבות - בית"ר ירושלים של הדאבל התפרקה מסיבות פוליטיות, בגלל ההפסד של ארקדי גאידמק בבחירות לעיריית ירושלים; מכבי ת"א פיטרה את דרור קשטן, שהביא לה בדאבל ב-96', לטובת אברהם גרנט. אבל לדעתי הסיבה העיקרית שנובעת מכך שההישג לא שוחזר היא בכלל מנטלית - עונה של דאבל היא רף, שקשה מאוד להשתוות אליו; ובוודאי לא להתעלות עליו. כל דבר חוץ מהישג שכזה פעם נוספת, כבר יהווה אכזבה - וזה לפעמים מייצר לחץ.
בנוסף, יש משהו בשלמות שמייצג התואר הזה - שאולי גם קצת מהווה תחושת מיצוי. אחרי שזכית בדאבל, מה כבר אפשר להשיג? וכאן מגיע גם הפיתוי להרים ידיים, או לחפש אתגר אחר. גובה הריגוש שיש מהישג שכזה, לפעמים, עלול לפגוע בקבוצה המנצחת בטווח הארוך.
וגם מבחינת המאמנים שזכו בדאבל - האליפות הגדולה היא בדרך כלל לא ממש בשורות טובות. ארבעה מששת המאמנים שזכו בדאבל בעידן המודרני - לא החזיקו מעמד בעונה שאחרי. שלמה שרף הלך אחרי הדאבל של חיפה לנבחרת ועזב בקיץ; קשטן, כזכור, פוטר ממכבי ת"א; יצחק שום אמנם המשיך אחרי הזכייה בדאבל עם בית"ר, אבל פוטר כבר באוגוסט אחרי התבוסה מול ויסלה קראקוב; וגם פאקו אייסטראן, שהיה היחיד שזכה ב"טרבל" - נפרד בסוף אותה עונה, לטובת סלבישה יוקאנוביץ'.
הכל מתחבר למטאפורה אחת - והיא אותם מחקרים פיננסיים שמספרים איך כ-70% מהאנשים שזוכים בלוטו, מאבדים הכל תוך שנים ספורות. כשאתה נוגע בהישג כ"כ מרשים כמו דאבל, יש אופוריה מאוד גדולה - שלפעמים מרפה את הידיים שלך מהמשך העבודה הקשה. הרי כבר באמת השגת הכל - טבעת את מקומך בהיסטוריה. אז מכאן לאן? ייתכן שבאמת התשובה היא שאין לאן להמשיך - ושם קבוצות מתפרקות, או לפחות מתקשות להמשיך את העבודה הלאה.
הטענה היא לא שזכייה בדאבל היא דבר רע, כמובן. אני לא חושב שיש מישהו שיוותר מרצון על ההזדמנות להשיג צמד תארים כל כך משמעותי - ולעמוד על מדרגה כל כך גבוהה. וכמובן שכל זה לא אמור לשנות להפועל באר שבע ולרן קוז'וך, בדרך למטרה שלהם. אבל זה כן נועד להזכיר משהו, אם באר שבע תשיג את המטרה שלה.
שאם היא רוצה לבנות מזה שושלת, היא תצטרך - במובנים מסוימים - להתחיל מהתחלה אחרי הררי האופוריה. היא תצטרך להבין שההישג שלה אמנם נרשם בדפי ההיסטוריה, אבל בניגוד ללוטו - הוא לא ממשיך בשנה הבאה. הוא מתאפס, ואת הדרך היא תצטרך להתחיל מחדש - כדי שהדאבל לא יהיה ההישג האחרון בשרשרת.