אז בעיצומו של חודש אפריל, ובטרם נבעטה בעיטה אחת מתוך משחקי הפלייאוף העליון, אפשר כבר להוריד את המסך על העונה הנוכחית של מכבי חיפה. כן, נותר המאבק המרטיט על המקום הרביעי, ממרחק שבע נקודות, אבל ההפסד אתמול היה חותמת ענקית, בוהקת ומובהקת למה שלא ניתן לכנותו באף שם מלבד "הכישלון המוחלט".
זה לא שגביע היה הופך את העונה הזו לטובה, אף עונה שבה הרלוונטיות של מכבי חיפה למקום הראשון פגה באיזור נובמבר לא יכולה להיות טובה. אבל אפילו העפלה לגמר הייתה יוצרת אצלנו איזשהו מומנט של ציפייה במהלך הפלייאוף. אבל גם את הדבר הזה, אפילו לא תואר, רק ספקולציה, ניחוח של תקווה, מכבי חיפה הנוכחית לא יכולה לתת לנו.
המשחק אתמול היה בבואה מושלמת לעונה הנוכחית - לא יכולת גרועה בטירוף. למעשה, הקבוצה הזו הרבה יותר "נעימה" לעין מזו של העונה שעברה. גם לא חסרה מוטיבציה ומלחמה, אבל אלוהים, הוי אלוהים, כמה הקבוצה הזו רכרוכית ונאיבית. כמה קל, בסופו של עניין, לשבור אותה במחי שלושה-ארבעה מהלכים מוצלחים.
אין באמת בקבוצה הזו שחקן אחד שאפשר לשאת אליו עיניים ברגעי צרה ולחץ, מישהו עם עוד חמישים גרם ביצים, מה שנהוג לכנות "שחקן הכרעה". למעשה, ההיפך הגמור - אחרי הדקות הטובות שלנו אתמול, בפתיחת המחצית השנייה, משלא הצלחנו לממש את היתרון שלנו במגרש, היה ברור כשמש שהשער הבא שייכבש יהיה בצהוב. הפכנו, במרוצת שלוש שנים רעות, לקבוצה שמוכרעת בראש עוד לפני שהיא מוכרת במגרש.
כמובן, לא הכל מנטלי. יש כאן שורש מקצועי מובהק - בסוף, המזל והעצבים על פי רוב הולכים עם הטובים, או לכל הפחות היותר טובים, ומכבי חיפה היא לא קבוצה טובה. גם לא גרועה, כן? אקדים ואומר כאן שיש לנו עם מה לעבוד ולא הכל צבוע בשחור. אבל רבאק, כמה אפור, כמה... איזו אין-אונות יש בקבוצה הזו. כמה קלים אנחנו לקריאה ופיצוח...
בכר. מכבי חיפה קלה לקריאה ולפיצוח (דני מרון)
כאן, צריך גם לציין משהו שלא ציינתי במספיק הדגשה והרחבה בטוריי הקודמים (עבר לא מעט זמן מאז הטור האחרון, הא?), וזה חלקו העצום של ברק בכר בכישלון העונה הזו. לאחר הנחת פתיחת עונה והקלת "לא הוא בנה את הקבוצה", נראה שאפשר כבר להידרש ברצינות למידת האשמה הבלתי מבוטלת של ברק ברקורד עגום מאוד, גרוע אפילו מהעונה שעברה מבחינת צבירת הנקודות וההישגים.
ברק בכר חווה כעת מה שחווה, להבדיל אי אלו הבדלות, ז׳וזה מוריניו. "המיוחד", שהיה מכונת תארים ודייר קבוע על קווי קבוצות צמרת אירופיות, לא השכיל להבין את השינויים באקלים הכדורגל ועמד במקום שעה שהמתחרים שלו חלפו על פניו במהירות. צריך להיות ישרים ולומר - לא רק הקבוצה לא מספיק טובה, גם ברק בכר לא מספיק טוב כמאמן. רוני דיילה מזהה בקבוצה שלו דימום הגנתי שדרכו מכבי חיפה תוקפת? שלושה חילופים, ואין לברק בכר תשובה לכך עד לדקות האחרונות.
וזה לא רק עניין של היצע וחומר שחקנים - מכבי תל אביב ששיחקנו מולה היא קבוצה בינונית, לא יותר מזה. לא היו לנו כלים לשחק אחרת ולהכריע את המשחק, אבל אלו דברים שברק פשוט לא מזהה בזמן באופן סדרתי המאזן העלוב מול הקבוצות הגדולות, זו עונה שנייה ברציפות, לא מותיר מקום לספק - המתחרים של ברק בכר, המאמנים הצעירים יותר, הדביקו ממנו את הפער ואף עברו אותו עם הזמן. קיוויתי שהזמן שלו לאחר שפוטר והרצון שלו להשתלם וללמוד יפתחו בו משהו חדש, אבל עד כה - זה לא קרה.
ברק זכה בחוזה לעונה הבאה בחסד ולא בזכות, מתוך רצון לשמר יציבות (שהיא כשלעצמה בלתי יציבה בעליל) ולא מתוך ההישגים שהשיג. אין כאלו, לצערנו.
באופן כללי, צריך להודות ביושר - על אף שהדבר צורב ושורף, ועד כמה שרציתי שהדברים יקרו בצורה אחרת, המועדון הזה ראוי לכישלון המוחלט של העונה הנוכחית. על הכנה ביזיונית לעונה הזו, חלונות העברה בהן לא זו בלבד שחזרו על טעויות העבר אלא עשו גרועות מהן, על התמהמהות ברגעים מכריעים במשא ומתן ועל בזבזנות מופקרת בעסקאות תמוהות ומופרכות, על תחושת "נסתדר" ו"יהיה בסדר" שמשלימה עם חורים בסגל ועם היעדר תכלס מוחלט - על כל אלו אין מקום לפרסים מן ההפקר.
אולי סימן הקריאה הזועק הזה, אות הקין של גארבג׳ טיים מאמצע אפריל, יוכל להיות מה שיגרום לכלל המועדון הזה, ובעיקר לצוות הניהולי והמקצועי, להבין עד כמה דרכם רעה ועד כמה נדרש שינוי מעמיק בכל ההתנהלות שלהם. אני בטוח שאף אחד במכבי חיפה לא רוצה להיכשל, אבל הם גם לא ממש יוצאים מגדרם כדי להצליח. הטבלה, כאמור, לא משקרת וכמכלול - זה מה שהמועדון הזה שווה.
לא שאני מאוד אופטימי בהקשר של העונה הבאה, האמת - נתחיל במינוי שהוא באמת פרס על רשלנות ספורטיבית, שהפך רשמי ופומבי את מה שהיה דה פקטו המציאות בשטח, עת הפך ליאור רפאלוב מ"צ׳יף סקאוט" למנהל מקצועי. מה עשה ליאור השנה בכדי להצדיק את הקידום? ממקום מושבי - לא ברור ממש.
נשאר המאבק על המקום הרביעי (דני מרון)
גם ביטול העסקה עם האמריקנים נותן תחושה קשה של סטגנציה בשעה שמועדונים אחרים בישראל הולכים וממלאים את הוואקום.
אין דרך לייפות מציאות שבה יש לנו 3 אליפויות (ועוד מאבק אליפות אמיתי אחד) ב-15 השנים האחרונות.
גם כשאנחנו כבר מוצאים את נוסחת ההצלחה, אנחנו נוטשים ומנפצים אותה בדרך בלתי מחויבת.
אם מכבי חיפה תמשיך בהתנהלות הנוכחית שלה, אם לא תהיה פה שבירה חדה של ההגה לכיוון שני, אם לא יימס קרחון היהירות עליו אנחנו מתרסקים עונה אחר עונה כבר שלוש שנים - אנחנו יכולים לשלם לא רק בעונה הבאה, אלא גם במעמדנו כמועדון על בכדורגל הישראלי, כבר מהעונה הבאה. אף אחד לא מחכה למכבי חיפה שתחזור לעצמה, והשוק הופך להיות תחרותי ורווי יותר מבעבר.
קשה לי למצוא כאן מילות עידוד, ולו בשל הסיבה שאני לא מעודד. אני לא מאמין באנשים שמובילים את המערכת כרגע במכבי חיפה, כשגם ברק בכר, שתליתי בו תקוות וקיוויתי שישנה ושישתנה - איכזב אותי מאוד העונה. נדרשת עבודה רצינית מאוד בכדי להפוך את מכבי חיפה לקונטנדרית, ולהעמיד את המינימום ההכרחי בעבור המועדון: מאבק אליפות אמיתי, לגיטימי וחי עד לרגע האחרון, לכל הפחות.
בכדי שזה יקרה, צריך לקרות כאן משהו אחר. אם נמשיך לראות זמירות של "לא מביאים רכש עד שנפטרים מהחוזים הכבדים" ואם נמשיך להתבחבש עם ההכנות ולהאמין ש"יש לנו זמן להתכונן עכשיו" (ממתי עונה שלא החלה עם קמפיין אירופי הסתיימה בהצלחה? אולי לפני שני עשורים), נמשיך להתרסק על קרקע המציאות.
האם מי שנמצא כרגע על ההגה במכבי חיפה יכול לעשות את זה? אני אישית מאמין שלא. זו האמת.
אבל אני פתוח ובעיקר מקווה ומייחל שהם יוכלו להעמיד אותי על טעותי במהלך הקיץ הבא.
לבינתיים, מה שנותר לנו הוא להיראות כקבוצה ולא להתבזות בפלייאוף הממשמש ובא, ולנסות להיאבק ברצינות עד השנייה האחרונה על הסיכוי למקום רביעי ולקמפיין אירופי. עוד פלייאוף נוסף כמו בעונה שעברה יהיה באמת אחד יותר מדי עבורנו.
רגע, מה עכשיו? עוד פעם טדי? יום ראשון? אוי, אלוהים ישמור.
טוב, כנראה שזה, כמו שכבר אמרתי, מה שמגיע לנו.
שבוע טוב לכולם, שייגמר כבר הסיוט המלחמתי הזה.