כשיצא אוטובוס השחקנים של מכבי פ"ת לבלומפילד ובו שני שחקני נוער בהרכב, ניב יהושוע ולירן חזן שבעונה שעברה עוד היה שחקן נערים א'. זו מכבי פ"ת שהקפטן שלה, מוחמד הינדי המצוין, גדל בליגה ג' באחי עכו, שהחלוץ שלה אנאס מחמיד הגיע לפני חצי שנה מהליגה הלאומית, שהחלוץ השני שלה עידן טוקלומטי, עוד שיחק לפני שנתיים בנוער של טוברוק ושהבלם והמנהיג שלה, עוביידה חטאב, לפני כמה חודשים בסך הכל רק ביקש להשתתף באימונים.
אם בפנתאון הכדורגל הישראלי לדורותיו ישנם ענקים כמו שפיגלר וסטלמך כשחקנים, דוביד וקשטן כמאמנים, אין מחלוקות בשאלת היו"ר של כל הזמנים. הקול המרגש שבקע מגרונו, הוא קולו של הילד מבית הספר יד לבנים שבמשך שבעים שנה, הולך אחר אהבת חייו, מכבי פ"ת.
הוא מקיים אותה והיא הקיום שלו. מאות שחקנים שעברו תחתיו, מילדים עד בוגרים,
כולם היו בניו. הוא הרעיונות, הוא הלהט, הוא האהבה העיוורת עד כדי פנטיות. אימפריה של איש אחד.