אהבה קולומביאנית: ב"ש מצאה את המטמון

עם הגב לים והראש לשם, ברדה ערבב את החפיסה. הידיים רעדו. זה הכול או לא כלום. כשאיש המשק סידר את התמרים והבננות על המגש המהודר בצבע כסף, עימראן עומר ודיינר קניונס הידקו את השרוכים. קשר חצי הולנדי, חצי מרוקאי, וקיצוני קולומביאני, רק אלוהים ידע למה הם מסוגלים בלילה שרבי שכזה. ברדה הימר עליהם וסיים עם כרטיס לגמר והמלצה להיות הסגן של אלוהים. 

עד שמרקו בלבול הבין מי זה דופק בדלת, הגנת נתניה נפרצה. קניונס התעלל בקונוס צהוב, ובישל לעימראן את המהפך. אנשים בקושי נשמו. נתניה חלמה על פנדלים, והתעוררה לתוך סיוט עם טיל קרקע ביטול חתונה. ואם אפשר, תרדו מהכנף של ג׳אבר. הוא לא אשם. את הבומבה של קניונס אפילו קלע דוד לא היה מצליח ליירט.

הכוכבים חייכו לדיינר, ולברדות יש אהבה קולומביאנית. אם תבקשו ממנו לשחזר את השוס, לא בטוח שיסתייע הדבר.  ברגע האמת, סגנית האלופה לא ביישה את הפירמה. באיחור קל של תשעה חודשים, וחפירות אין קץ, נמצא המטמון. ההרכב שסיים על הכתפיים צריך לפתוח בגמר הגביע. האוהדים שבעי התלאות והייסורים ראויים למעט נחת. מי ששנתו נדדה בעקבות התקלה המבצעית בסמי עופר, יכול להשלים שעות שינה. תם השרב הגדול. 

עכשיו מותר לגלות שביקור הנימוסין בחיפה היה לפרוטוקול בלבד. רגליהם השבריריות של מיגל ויטור ורועי גורדנה רופדו בצמר גפן, ובלבד שיהיו כשירים לדבר האמיתי. יחד עם הלדר לופס, שסיים לרצות עונש הרחקה, זו קבוצה שונה לחלוטין. יש לקוות ששער הנגיחה הווירטואוזי של הפורטוגלי השתיק את אחרוני מבקריו. אתם מבינים, מגן שמבקיע 7 שערים בעונה, ועוד באים אליו בטענות. הצדק נעשה, וטוב שהניסיון של נתניה לבצע שוד לאור זרקורים סוכל. 

איתן אזולאי (יש לו את זה) כבש ראשון אך התקשה לכבוש את יצרו. ההתרברבות במשחק המקדים וההתגרות באוהדי באר שבע היו מיותרות ומביכות. עדיין, נתניה חשובה לליגה. לא כל קבוצה ישראלית מסוגלת למשוך אחריה רבבת אוהדים ומפגן העוצמה של הנתניינתים ביציע מקרב אותם מבחינת הפוטנציאל למועדון הגדולות. 

בתכל׳ס - הגביע מת, תחי הליגה. בלבול בלם את ההידרדרות במורד הטבלה, ליקט כמה נקודות חשובות, וברחוב הרצל יאלצו הפעם להסתפק בחגיגות ההישרדות. אם תרצו, אין זו אגדה.