ניר קלינגר מלווה את המסע האישי שלי בכדורגל הישראלי מילדות, הוא מבוגר ממני בעשור ופרץ כשהייתי עוד ילד תמים בשנות השמונים, שהאמין שהפועל תמיד מנצחת ומשה סיני יש רק לקבוצה שלנו, הוא היה סמל חיפאי, ששיחק ב-10:0 המפורסם ואז עבר למכבי, שם מיידית הפך לכוכב ולמנהיג כאילו לא היה מעולם סמל חיפאי.
נסו לחשוב על זה היום בעידן הסושיאל ומלחמת "מי זו מכבי האמיתית", הוא מדורג שישי בטבלת ההופעות בכל הזמנים בנבחרת ישראל, זכה בחמש אליפויות ושני גביעים כשחקן ועוד אליפות ושני גביעים כמאמן והוא מאמן בוגרים בישראל ומחוצה לה כבר 23 שנה.
תאהבו או תשנאו וזה מאוד תלוי איפה הוא נמצא בפוזיציה שאתם נמצאים בה, הוא חבר היכל התהילה של הכדורגל הישראלי ובעל זכויות, בימים שלכל אחד יש מקלדת ודעה, חשוב לפעמים לתת גם לניסיון ולדרך איזה מקום.
*
קלינגר משך אש כשחקן וכמאמן לאורך כל הקריירה ובימים שמכביזם לא הייתה מילה על חולצה , שמחלקת שיווק של מועדון עשיר מוציאה עם תסריט שיחה כתוב היטב לקפטן שידברר, אלא תפישת עולם מפחידה.
הוא היה נער הפוסטר של המכביזם והקבוצה שהחזירה את מכבי אחרי שנים ארוכות לבמה וגם היה הדמות שנלחמה כדי להוציא את בעיית החולצות השחורות לאור. יש לו בעיני מניות רבות בעובדה שהיום מכבי היא ארגון שיכול למשוך אנשים כמו מיטש גולדהאר. לא בדקתי אחוז מדויק, אבל למיטב דעתי, חלק מהאנשים שקיללו אותו בגמר גביע, הם אותם אנשים שקיללו אותו גם כשהיה במכבי והעז להתעמת עם אבי נמני.
בסדר, קהלים מקללים, בטח כאוהד הפועל אני מכיר את זה, אבל לקלל את מי שיש לו זכויות יסוד במועדון שלך עם השימוש בנכות האישית שלו, רק על זה, אפשר להבין מה עבר לו בראש כשעשה את מה שעשה.
אנחנו כולנו אוהדים ומרגישים שהמועדון הוא שלנו, אבל לפעמים, צריך לקבל את העובדה שהיו אנשים שהיום הם במקומות אחרים, אבל הזכויות שלהם לא קטנות מזכויות האוהד.
*
אחרי הפיטורין של ניסו אביטן ייחלתי למאמן שעומד בכללי הברזל, שהמצאתי לפני שנים למאמן שיכול להצליח בהפועל. בכלל מאמנים שהצליחו בהפועל זו חבורה קטנה, דוביד, השריף, קשטן, גוטמן, מי עוד? המשותף לכולם? טונה כריזמה בשיאם, שריטות עמוקות לאורך כל הדרך, חשדנים, נוקשים, מעורבים בהכל, דמויות שבשלב מסוים הפכו בהפועל לחזות הכל. הפועל זה מועדון מתמסר, אין לו ואף פעם לא הייתה לו מערכת מתוקתקת, זו לא חיפה של פעם שנתנה למאמן נוער צ'אנס לקחת שלוש אליפויות או מכבי, שיכולה לעלות מאמן חסר ניסיון בעבודת בוגרים שמיד משתלב.
הן יכולות כי אלה מערכות גדולות, חזקות, מאורגנות שבהם יש דרך ושיטה ומאמן הוא עוד חלק במערכת.
הפועל שונה. כדי להצליח בהפועל צריך מאמן עם עור של פיל, כריזמה, המון ניסיון, אחד שזכה בתארים עוד לפני הפועל וכזה שמגיע שרוט מספיק כדי להעריך את מה שיש.
ויש.
אז היו לי בראש רוני לוי או קלינגר.
*
קלינגר הגיע וראיתי והרגשתי שהוא, רואה את תסריט גוטמן מול העיניים, גוטמן שהגיע להפועל מוכה במקום האחרון, אחרי שנים רעות, הגיע כדי לשקם את הקריירה שלו והבין ששיקום הפועל הוא תנאי להצלחה. הוא לא בא כדי להעביר קדנציה, הוא בא לטרוף, אני זוכר את גוטמן אחרי כמה מחזורים נשאל האם יש לו חוזה לעונה הבאה ואומר "קודם נכיר ואחר כך נתחתן".
קלינגר בדיוק ככה. עם כל העבר במכבי, הוא בא להתחתן. עברנו מהר מלהיות הצל של עצמנו בתקופת אביטן למכונה שלא סופגת שערים ומנצחת 0:1 אחרי 0:1 – השילוב של האתוס האדום והכריזמה הקלינגרית הסתיימה בפלייאוף עליון שאיש לא האמין.
בנקודה הזו, הפלייאוף העליון עם בלומפילד המשופץ היה אמור להניב מיליוני שקלים לקופה הריקה, בכסף הזה היו אמורים להגיע שחקנים טובים, שקלינגר שיודע לבחור שחקנים יביא ומשם לרוץ לשיקום.
קלינגר ישקם אותנו ואנחנו אותו ואולי כמו שהבאנו לפניו את קשטן וגוטמן לנבחרת, זה יקרה גם לו.
*
אבל למרות שבפודקאסטים וברשתות, לא אוהבים לשקלל את זה בניתוחים, הגיעה מגפה עולמית של פעם במאה שנה ובמקום הכנסות של פלייאוף עליון, הגיעו גרעונות של קורונה ורשת ביטחון רזה ובקשה שהקבוצה שהתקציב שלה גם ככה היה נמוך תקצץ 20% ותבנה קבוצה בשכר שחקנים רזה במיוחד.
והוא הרי בא להתחתן, אז נשאר עם התינוקות של אורי אוזן שהפכו לשלו ועם סגל שנכפה עליו ועמד משחק אחרי משחק. גם כשהיינו מקום אחרון ולא ראינו שער מחזורים רבים, הוא עמד, לא התפטר, לא חיפש שיפטרו כדי לקחת חוזה, מחכה לינואר ועבד עם הצוות על שיפורים, שאכן הגיעו.
*
גמר גביע היה הזדמנות קלינגרית לחזור למרכז הבמה, גביע בהפועל אומר "אני הצלחתי לשקם", עמדתי במשימה. אליפות בתקופת הניסנובים הרי לא תקרה, הגעה לאירופה לא שווה במציאות הקאס, גביע על הראש של מכבי זו חותמת לשיקום.
והוא האמין וגרם לחבורה הרבה פחות מוכשרת לבוא ולתת את כל מה שהיה לה ומסתבר שזה לא מעט ולמשך דקות ארוכות גם אני האמנתי. אבל אז ה-1:1 וה-2:1 וכבר ראינו את פגרה והמחמאות והחגיגות הרגילות.
*
הגול של אייזן היה התפרצות רגשות יוצאת דופן, דרבי, דקה 115, שיוויון, הוא רואה מהנקודה הכי טובה באצטדיון את פפיר ליד התיקול לא שורק ושניות אחר כך את הגול, הוא לא יושב ב-VAR, הוא יודע בדיוק את הכוח של מכבי וכן גם זה עובר בראש, הוא כבר מריץ את התסריט כשפפיר מסמן VAR.
בדופק 200, הוא "מאבד" את זה וכשאלפי אנשים, לבושים בחולצות של מה שהיה פעם המועדון שלו, קוראים ולועגים לנכות שלו, כל זה ביחד, יצר מהומת אלוהים.
תרבות הפיסי אומרת שצריך לגנות גם אבל האמת היא שכמו זהבי עם הסרט או אלי אוחנה באוסטרליה או עשרות דוגמאות אחרות, ספורטאי ברגעים כאלה לא דומה לצייצן על הכורסא.
*
יקבל עונש, אולי הלכה לו הנבחרת. אני לא יודע אם תכנית העל שלו תתממש, אבל אם הוא רוצה לעגן את הזוגיות הזו. אני בעניין.