הגרלת סיבוב ח' של גביע המדינה סידרה משהו פיקנטי במיוחד: כל הקבוצות המארחות, למעט הפועל פתח תקווה שתפגוש את בני לוד, מגיעות מליגות נמוכות יותר או מדורגות נמוך יותר בליגה של יריבתן. וכרגיל, כשקבוצה קטנה מארחת קבוצה גדולה, בישראל מתחילים ישר במחשבות איך להעביר ביתיות או למנוע את קיום המשחק בגלל חששות כאלו ואחרות.
והנה, שבוע לפני המשחק בו בית"ר ת"א/רמלה מארחת את מכבי תל אביב, התבשרנו שהמגרש ברמלה (כ-2,000 מקומות) לא כשיר לאירוח, והצהובים יגיעו למושבה. במילים אחרות: היתרון היחיד שהיה לקבוצה מהלאומית - הלך לאיבוד. רק לפני מספר שנים שמשון ת"א אירחה את מכבי בשכונת התקווה, לא נבהלה מיריבתה, ועברה אותה - אז למה מנעו את האפשרות הזו השנה?
מבט חטוף על המתרחש באירופה, מראה לנו שאירופה זה לא ממש כאן. שתי דוגמאות תמימות מהחודש האחרון - מוכיחות בדיוק ההיפך: הביתיות מעל הכל. ב-3 בדצמבר 2014 נגררה ברצלונה למגרשה של הואסקה, מגרש שמכיל 4,800 צופים ביום טוב. וברצלונה, כמו שבישראל יודעים טוב יותר מכולם, גוררת קצת יותר מ-5,000 צופים לכל מגרש שהיא מגיעה אליו. אבל בספרד לא עיגלו פינות, לא חיפשו סיבות לשינוי - פשוט עשו מה שצריך כדי שהואסקה תארח את הקטאלונים בביתה. זה נגמר ב-0:4 אמנם, אך החוויה של אוהדי הקבוצה הצנועה הייתה מושלמת.
בשבוע האחרון ראינו מקרה דומה גם באנגליה. ליברפול הגדולה יצאה למשחק חוץ מול ווימבלדון, משחק שבו נשבר שיא האוהדים במשחק של AFC ווימבלדון - 4,784 אוהדים. אם באנגליה אפשר, למה בישראל לא? אז נכון, המגרש ברמלה קטן יותר מהמגרשים בהואסקה ובווימבלדון, אך למכבי ת"א יש קצת פחות אוהדים מאשר לברצלונה ולליברפול - וגרוע מכך - ביתיות וספורטיביות הן ערכים שחיבים לשמור עליהם. בנושא הבטיחות, המשטרה כבר תטפל.