לא מעבר לשיא: מדוע התוצאה של בולט בגמר עדיין מדהימה?
הגשם הצליף בו, הרוח הכתה בפניו ועדיין הגדול מכולם זכה בזהב העולמי בתוך 9.77 שניות מסחררות. מאז ברלין 2009, הפנומן מג'מייקה הגדיל את השרירים, הצעד התקצר והזינוק התעכב. אז הנה כל ההסברים איך הוא לא הפך ליותר איטי
מה, אין שיא?
אוסיין בולט הפך אותנו למפונקים. אמנם עברו כבר ארבע שנים מאז שקבע את שיא העולם של 9.58 שניות ב-100 מטרים, אך עדיין בכל ריצה אנחנו מצפים ממנו להדהים אותנו. להפיל אותנו מהכסא. לצעוק שוב "לא ייאמן", "הזוי" או "מטורף". להתווכח בפרלמנט אם מדובר בספורטאי הגדול בהיסטוריה.
אוסיין בולט הפך אותנו למפונקים. פתאום מוחמד עלי לא עשה כלום, לאנס ארמסטרונג נמחק כלא היה וקארל לואיס לא מתקרב לקרסוליים. ומה עם מייקל פלפס? 40 אחוזים מהמדליות האולימפיות שלו הגיעו בשליחים. פתאום ניצחון בגמר אליפות העולם עם 9.77 שניות ברוח פנים של 0.3 מטרים בשניה, תוך כדי גשם זלעפות, נחשב לאכזבה ופספוס. עוד הזדמנות שבה הפנומן הג'מייקני לא הצליח לקבוע את שיא העולם.
אוסיין בולט הפך אותנו למפונקים. אז מה אם הוא קבע תשע פעמים 9.77 שניות ומטה ב-100 מטרים?! אז מה אם הוא היחיד שעשה זאת ברוח פנים בלתי אפשרית של 1.3 מטרים בשניה (בריסל, 2008) ושוב אמש (0.3-)?! אז מה?! עד כאן הציניות. התוצאה של אוסיין בולט בגמר ה-100 מטרים באליפות העולם היא נהדרת.
נכון שזהו לא שיא עולם ואפילו לא קרוב לתוצאה מלונדון, ונכון שזה מעורר תהיות לגבי האם הוא יכול בכלל לשבור את שיא העולם וגם מעורר ציפיה לקראת הריצה ל-200 מטרים בהמשך השבוע, אך עדיין מדובר בהישג מעורר התפעלות. צריך לזכור שעד 2008 תוצאות כאלה היו רק בחלומות שלנו. בעצם, עד שהגיע בולט. 9.77; 9.76; 9.72; 9.69; 9.63; 9.58. אפשר לחזור לצעוק "מטורף".
אז איך הוא ישבור את השיא?
כדי לענות על השאלה הזו חייבים להיכנס לקרביים של אוסיין בולט, ממש לתוך המספרים והנתונים שהציג. אם מתעלמים מהריצה אמש, שנעשתה בתנאים לא אנושיים, ביחס לציפיות שהיו ותמיד יהיו מבולט, אז בעצם יש לנו שלוש ריצות להשוואה - הגמר האולימפי בבייג'ין (2008), גמר אליפות העולם בברלין (2009) והגמר האולימפי בלונדון (2012).
נתון מעניין ראשון הוא המשקל של בולט. ב-2010 סבל האצן מפציעה שחיסלה לו את העונה בשלב מוקדם. כתוצאה מכך התפנה בולט לעבודה בחדר הכושר, כדי להתחזק ועל מנת שהפציעה הטורדנית בגיד האכילס לא תחזור על עצמה. התוצאה: בולט הוסיף מאסת שריר שלא הייתה קודם לכן, בעיקר ברגליים. מ-90 ק"ג בבייג'ין ובברלין, הוא עלה ל-93 ק"ג בלונדון. על פי הירחון "קינטיקה אנושית", העליה הזו קיצרה כל צעד שלו בריצת ה-100 מטרים ב-6 ס"מ בממוצע. זה גרם לו לעשות בלונדון חצי צעד יותר (41.4) ממה שעשה בברלין (40.9) וכשליש צעד יותר ממה שעשה בבייג'ין (41.1).
הנתון הזה הוא שמנע ככל הנראה מבולט לשבור את שיא העולם כבר בשנה שעברה באיצטדיון האולימפי בבירת בריטניה. עודף המשקל גרם לו להיות איטי יותר ב-0.06 מטרים בשניה (10.38 מ' בשניה) בהשוואה למהירות שלו כשקבע את השיא ב-2009 (10.44). אולם, האופטימיות שלי טמונה בשתי עובדות.
העובדה הראשונה היא שבולט הצליח, למרות המשקל הנוסף, לרוץ בלונדון מהר יותר ב-6 מאיות השניה משיא העולם שקבע בבייג'ין. השניה, שאת 50 המטרים האחרונים בריצה בה קבע את שיא העולם בברלין הוא גמע ב-4.11 שניות, ואילו את ה-50 האחרונים בלונדון הוא רץ ב-4.09 שניות. למעשה, המשקל העודף שלו בא בעוכריו רק בחלק הראשון של הריצה - 3.78 שניות ל-30 המטרים הראשונים ב-2009, לעומת 3.84 שניות בגמר האולימפי האחרון.
מהמספרים הללו אפשר להבין מדוע בולט נראה מנופח יותר בשנתיים האחרונות ומדוע עדיין לא ניפץ שוב את שיא העולם. יחד עם זאת, הפרשי המהירויות הם קטנים יחסית בהשוואה לעליה שלו במשקל, כך שלמעשה ניתן לטעון שאם בולט היה שוקל 90 ק"ג בלונדון, ייתכן שהיה מגיע למהירות גבוהה יותר מזו שרשם בברלין וקובע שיא עולם חדש. לכן, אם הוא ייקח את הסיכון, לקראת סוף הקריירה במשחקים האולימפיים בריו 2016 (כך לטענתו), ויירד בחזרה את אותם שלושה ק"ג, אולי אז נראה שיא עולם חדש. אבל שם כבר הג'מייקני ייכנס לבעיית הגיל.
אז מתי יהיה שיא?
אוסיין בולט כבר לא ילד. אלוף העולם, האלוף האולימפי ושיאן העולם כבר נושק ל-27 ובאליפות העולם הבאה הוא כבר יהיה בן 29. כבר התרגלנו שאין מה לצפות ממנו לנסות אפילו לשבור שיאים בתחרויות שאינן אליפויות עולם או משחקים אולימפיים, ולכן אי אפשר שלא לשאול: האם הוא פספס את הרכבת? כלומר, האם צריך לקחת בחשבון את האפשרות שבולט לא ינפץ את ה-9.58 האגדי שקבע בברלין לפני ארבע שנים? האופציה הזו בהחלט קיימת.
יחד עם זאת, הג'מייקני שחי על נגיסי עוף כבר הוכיח שבמקרה שלו כל האופציות פתוחות. האמת, גם כשחוקרים קצת את ההיסטוריה מגיעים למסקנה המתבקשת - אין מה להסיק מסקנות מהריצה אמש בלוז'ניקי. מוריס גרין קבע את שיאו האישי (9.79 שניות) בגיל 25, ג'ים היינס (הראשון לרדת מ-10 שניות) עשה זאת בגיל 22 וג'סי אוונס הגיע לשיא פריחתו בגיל 23 לנגד עיניו של אדולף היטלר. אולם, יש גם דוגמאות לאצנים שהגיעו לקצה גבול היכולת שלהם בגילאים מתקדמים יותר.
דונובן ביילי זכה בזהב האולימפי באטלנטה עם שיא עולם של 9.84 שניות כשהוא בן 29. קארל לואיס עצר את השעון על 9.86 שניות בגיל 30 והוסיף זכיה בזהב אולימפי בקפיצה לרוחק באטלנטה בגיל 35. הגיל לא משחק תפקיד, בטח לא בעולם של אוסיין בולט. השיא יכול להגיע עוד שבועיים, לבקוע ב-2015 באיצטדיון "קן הציפור" בבייג'ין, שם פרח לראשונה מהקן, להופיע במשחקים האולימפיים ב-2016 בריו או לא להגיע בכלל. בכל זאת, לא כולם קארל לואיס. בעצם, בולט כבר מצא, כאמור, פתרון לבעיית הגיל. כנראה שהוא באמת הפך אותנו למפונקים.