אוכלים מרור

אנגליה: סיטי נכנסת לפאניקה
חובבי הפרמיירליג מוצאים לא מעט דימיון בין רוברטו מנצ'יני לקווין קיגן. לפני 16 שנים, ניסה המנג'ר של ניוקאסל לסנגר על איבוד 12 נקודות יתרון בפסגה למנצ'סטר יונייטד כשהתפאר בכך שהמגפייז לא סיימו במקום השני קרוב ל-70 שנה. וכך נשמע האיטלקי השבוע אחרי התיקו מול סנדרלנד (3:3): "אנחנו מובילים על ארסנל ב-13 נקודות ו-15 על צ'לסי. זה אומר שעשינו התקדמות אדירה מהשנה שעברה". אין ספק שמנצ'יני מתחיל להרגיש את הקרקע נשמטת מתחת לרגליו ומשדר אותות מצוקה. הרבה קולות בממלכה מצביעים על כך שהמאמן איבד את הקרדיט בחדר ההלבשה בגלל האשראי המופרז שממשיך לתת למאריו באלוטלי. החלוץ חמום המוח מסרב לרדת מהכותרות והספיק להתעמת עם אלכסנדר קולארוב (במהלך משחק עם סנדרלנד) ויא יא טורה (בירידה לחדר ההלבשה).

עם כל הכבוד, הירידה ביכולת של סיטי לא החלה בגלל הפיוז הקצר של באלוטלי. קחו למשל את דויד סילבה. הספרדי שהבריק בתחילת העונה שותף יותר מכל שחקן שדה אחר בקבוצה (2421 דקות ב-30 משחקים) ובארבעת משחקי הליגה האחרונים, בהם ניצחה סיטי רק פעם אחת, שמו של סילבה המותש נעדר מרשימת הכובשים והמבשלים. יא יא טורה, היציב שבשחקני הסיטיזנס בשנתיים האחרונות, חזר עייף מאוד מאליפות אפריקה ומתקשה להציג את היכולת הרגילה שלו. ומה קורה מאחור? מאז הפציעות של שני הבלמים הבכירים, וינסנט קומפני וג'וליאן לסקוט, ההגנה איבדה הרבה מאוד מהביטחון שלה וספגה 9 שערים בששת המשחקים האחרונים בכל המסגרות. כשהיריבה שלך על התואר לא נוצצת אבל לוקחת את הנקודות (7 ניצחונות ברצף ליונייטד), הלחץ על מנצ'יני מרקיע לשחקים והאיטלקי לא בדיוק יודע איך לאכול את זה. גם לו ברור, הפסד לארסנל בראשון יחסל סופית את חלומות האליפות.

צרפת: משבר ראשון בפ.ס.ז'
מקבוצה אחת שמקור עושרה במפרץ הפרסי, לקבוצה אחרת שניזונה גם כן מנדיבותם של שחים ערבים. כמו במנצ'סטר, גם בפ.ס.ז' מד הדופק עלה לאחרונה לגבהים חדשים ובלתי צפויים. המנהל הכל יכול, לאונרדו, האמין שהשלמת הפאזל ביצירת קבוצת גאלקטיקוס יהיה בהבאת מאמן סמכותי בעל רזומה עשיר וניסיון בהתמודדות עם פרויקטים שאפתנים מסוג זה. קרלו אנצ'לוטי הגיע היישר מחופשה בדיסנילנד עם הילדים ותפס את המושב הקדמי בפארק דה פרינס. אבל מה לעשות שהחיים בליגה הצרפתית הם לא בדיוק פארק שעשועים? המנג'ר האיטלקי שירש מאנטואן קומבוארה את אליפות החורף מתחיל לאבד גובה בשבועות האחרונים ונקודת השפל הגיעה בהפסד הליגה הראשון שלו בשבת האחרונה לנאנסי (2:1). לאנצ'לוטי יש 5 ניצחונות ב-11 משחקי ליגה בלבד ועל שמו רשומה הדחה מהגביע הצרפתי.

אולי הנתון שמדאיג את ראשי פאריז יותר מכל הוא קצב הספיגות של הקבוצה. השוער סלבאטורה סיריגו, שהצטיין בחלק הראשון של העונה, הוציא כבר 12 שערים ב-7 המשחקים האחרונים בכל המסגרות. הקטע האירוני, שדווקא שני שחקני החיזוקים היחידים שהביא אנצ'לוטי בחלון העברות - מקסוול ואלכס – מתפרנסים ממשחק הגנה. אחרי ההפסד לליון בגביע, אסף אנצ'לוטי את השחקנים והבהיר להם שלאף שחקן אין תעודת ביטוח בהרכב. הגדיל לעשות האיטלקי כאשר ספסל את ננה (השחקן הכי טוב של פ.ס.ז') ואת הבלם מאמדו סאקו בהפסד לנאנסי (זעזוע שלא צלח). ואיפה חאבייר פסטורה בכל הסיפור? המאמן האיטלקי ממשיך להגן על 'אל פלאקו' למרות שבשלושת החודשים האחרונים (עם פציעה באמצע) הוא רחוק מלהצדיק את סכום העתק ששולם עבורו – 43 מיליון יורו. בסופו של דבר, אנצ'לוטי יבין שזה לא הזמן למהפכות, במיוחד לא במחזור הקרוב כשמארסיי מגיעה לביקור בעיר האורות.

איטליה: פרידה מאגדה שנויה במחלוקת
שחקן העבר האיטלקי, ג'יורג'יו קינאליה, מת השבוע בביתו שבפלורידה מהתקף לב בגיל 65. למרות שנחשב לאחד הכדורגלנים הדומיננטיים באיטליה בשנות ה-70 ואף נבחר לגדול השחקנים של לאציו במאה הקודמת, הוא ייזכר בעיקר בגלל פעילותו מחוץ למגרש והפיכתו למושא שנאה בקרב אנשי שמאל, אוהדים ועיתונאים רבים. קינאלה נולד למשפחה של כורי פחם בעיירה קטנה ליד טוסקנה ב-1947. כשהיה בן 6 היגרה משפחתו לוויילס. את צעדיו הראשונים עשה בסוואנזי מהליגה השנייה באנגליה ובגיל 19 חזר לאיטליה והתגייס לצבא, לפני שהצטרף לנאפולי כשהייתה אז בליגה השלישית. ב-1969 רכשה לאציו את "ביג ג'ורג'" תמורת 20 מיליון לירטות וכעבור חמש שנים הוביל את הנשרים לאליפות היסטורית בסריה A. שנתיים לאחר מכן, עבר לארה"ב ושיחק עם פרנץ בקנבאוור, פלה ובובי מור בניו יורק קוסמוס שם המשיך לקרוע רשתות (למעלה מ-240 שערים) עד לפרישתו ב-1983.

לאציו של הסבנטיז הייתה קבוצה שנויה במחלוקת. הביאנקוצ'לסטי ייצגו באופן המובהק ביותר את הימין הקיצוני (זכר למורשת בניטו מוסוליני) בתקופת שכונתה "שנות העופרת", שבה הטרור משני הקטבים של המפה הפוליטית השתולל ברחובות רומא ושיאו המתועב ברצח ראש הממשלה אלדו מורו. משום שקינאליה היה פרובוקאטור לא קטן על המגרש (הטריד בלמים פיזית והרבה לקלל את חבריו לקבוצה), לא ברור אם תמיכתו הפומבית במפלגה הניאו פאשיסטית MSI ב-1972 הייתה מתוך אידיאולוגיה אמיתית, או סתם רצון לעצבן את אנשי הרוח של אותה התקופה. בספרו הנפלא של ג'ון פוט Calcio מצטט המחבר את העיתונאי ג'יובאני אפילינו שכינה את קינאליה: "אחת הדמויות המלוכלכות והשליליות בהיסטוריה של המשחק".

מספרים על לאציו המיתולוגית שבכל פעם ששחקניה עלו למגרש הם נתנו הכול למען הקבוצה, אבל מחוץ לו שנאו איש את רעהו. מרבית משחקני הקבוצה החזיקו באקדחים מתחת לכריות שלהם. האווירה הפוליטית האלימה חלחלה גם לאולימפיקו, כשקינאליה וחבריו היו מעורבים בשתי תקריות מכוערות במיוחד: פעם ראשונה כשהכו את שחקני ארסנל בעת ארוחה משותפת ברומא, לפני מפגש גביע ערי הירידים, ופעם שנייה כאשר פוצצו במכות את שחקני איפסוויץ' בירידה לחדר ההלבשה לאחר הפסד באותו מפעל. גם הסוף של הקבוצה היה מר. המאמן טומאסטו מאסטרלי מת מסרטן ב-1976, אותה שנה שבה נאלץ קינאליה לעזוב את איטליה ולעבור לאמריקה אחרי שאוהדי רומא תקפו את חנות הבגדים שלו. אך הטרגדיה הגדולה אירעה ב-1977, כאשר לוצ'יאנו דה צ'קוני, אחד מכוכבי לאציו, נורה למוות לאחר ניסיון שוד תכשיטים מפוברק. אגב, דה צ'קוני מעולם לא הסתובב עם אקדח, זו בסה"כ הייתה אמורה להיות בדיחה.