מכבי עפה אך הרוויחה כבוד

מכבי תל אביב יכולה להיות גאה במה שעשתה אמש באתונה ובכלל בסדרה הזו. סדרה מרתקת ומעניינת לכל חובבי הכדורסל, שסיפקה לנו משחק שבו כל איבוד כדור, כל החטאה או שריקה יכלו לקבוע את זהות המנצחת ויכלו לקבוע מה יהיה חדר ההלבשה העצוב ומה יהיה המאושר.

מכבי הגיעה למשחק החמישי שוב בלי הביתיות ולתוך סיר הלחץ המבעבע באואקה, אבל עדיין הייתה יכולה לנצח את המשחק. קיבלנו כאן תסריט הוליוודי שאף במאי לא היה יכול לחזות. זה היה ארוך, מתיש ומרתק, אך בסוף התוצאה על הנייר הייתה צפויה. צפויה, בסדרה בלתי צפויה.

המשחק היה שונה מרבע לרבע, בין השאר בגלל תכנון הדקות של המאמנים או אולי מחוסר ברירה שלהם כיוון שנאלצו להגיע לקצה הספסלים. לפעמים ראינו קומבינציות של הרכבים שלא ניתן היה לצפות שיהיו במגרש בדקות כל כך חשובות. כדי שמכבי תנצח את פאו מספר השלשות היה חייב לגדול. הפעם זה דווקא קרה. אמנם פאו סגרה את בלו, סמית' ולנגפורד, אך הקליעות הגיעו דווקא מהגזרה הישראלית של יוגב אוחיון, טל בורשטיין וגיא פניני. אולם, גם 8 השלשות של מכבי לא הספיקו כדי לנצח בסופו של דבר.

אובראדוביץ' לא נוהג לבצע עבירות ולשלוח שחקנים לקו כאשר הוא מוביל ב-3 נקודות הפרש כי הוא מאמין בהגנה שלו והוא מאמין שהיא לא תיתן ליריב לקלוע שלשה. אבל אז הוא חטף בשתי ההתקפות האחרונות שלשה מדייויד בלו ועוד שלוש נק' מפניני אחרי עבירה. אובראדוביץ' נתקע בחילופים עם מאריץ' וקאיימקוגלו על קו העונשין ושילם על כך. כל זאת רק עד שדימיטריס דיאמנטידיס התחיל לקחת את המנהיגות ולקבל את הכדורים ישירות מהוצאת החוץ. פעם אחר פעם מכבי נאלצה לשלוח לקו את אחד מקלעי העונשין הטובים ביבשת, בטח במאני-טיים (15 קליעות מדויקות אמש).

בתחילת המשחק היה ניתן לראות כי לשחקני פאו פשוט אסור לזרוק מחוץ לקשת והיא עשתה הכל כדי להיכנס פנימה דרך מייק באטיסט (רק 7 ניסיונות מחוץ לקשת במחצית). מנגד, מכבי הפעילה את החילוף האוטומטי מול הפיק אנד רול והקריבה הרבה עבירות על המהלך הזה. עבירות שהכריחו את בלאט ללכת עד קצה הספסל (ג'יימס עלה כבר ברבע השני).

אחרי ארבעה מפגשים בתוך שבועיים, כבר היה קשה לשני המאמנים להפתיע עם תרגילים חדשים, אך דווקא מכבי ביצעה תרגילי back door מרשימים שמצאו את הגנת המארחים פשוט לא מוכנה. הסרבי נאלץ להגיע לדקות המכריעות עם הרכב שכלל את מאריץ' ודייויד לוגאן, שלא שיחקו במשחק הקודם והיו חסרי ביטחון, ועל כך הוא שילם באובדן היתרון. מכבי חזרה למשחק וכבר הייתה יכולה לנצח אבל את הסוף כולם ראו - בורשטיין קיבל את הכדור 5 שניות לסיום ונעצר על ידי שלושה שחקנים של פנאתינייקוס.

קיבלנו כאן סדרה מרתקת, סדרה שנתנה כבוד לכדורסל האירופי, סדרה שעשתה לא מעט התקפי לב לאוהדים, סדרה שכל איש כדורסל אמיתי צפה בה ולא יכול היה לצפות מה יקרה בעוד דקה, סדרה לפנתיאון. מכבי תל אביב יכולה וצריכה להיות גאה ומרוצה מהיכולת שלה, אך גם מאוכזבת שכן הפיינל פור באמת היה קרוב.

החוויות שעברה מכבי תל אביב העונה הן מה שעוברות קבוצות אחרות בכמה שנים. החל מהעזיבה של אידסון בקיץ והמרד של פארגו שלא היה מוכן לחזור, דרך הניסיון האינסופי בעמדת הרכז עם יוגב אוחיון, תיאו פאפאלוקאס ודמונד מאלט. דרך האפיזודה של השביתה ב-NBA והגעתו של ג'ורדן פארמר, הקליטה והשילוב הסבלני של קית' לנגפורד וכמובן כל מסעות האדריאטית, שעות ספורות אחרי כל משחק יורוליג. יחד עם זאת ולמרות האכזבה, מכבי תל אביב צריכה לזכור שהעונה שלה טרם הסתיימה ויש עוד את הליגה האדריאטית והליגה בישראל. ובאשר ליורוליג? נחכה לעונה הבאה, רק תנו לנו עוד סדרות כאלה והרבה. חג שמח.