שם לעצמו רגל

פאביו קאפלו לא סתם התפטר. הוא נדחף החוצה. יכול להיות שבשורה התחתונה ההחלטה הסופית לקום ולעזוב הייתה שלו, אבל ההתאחדות האנגלית היא זו שהראתה לו את הדרך. היא זו שהחליטה לבד על נטילת סרט הקפטן מג׳ון טרי מבלי לשתף את המנג׳ר בדיוניה (על אף שידעה כי הצעד לא מקובל עליו, אולי בגלל שידעה כי ינסה להתנגד לו), והיא זו שהבהירה למאמן האיטלקי כי הביקורת שהשמיע בפומבי על ההכרעה בעניין טרי היא חציית גבול. כלומר, ההתאחדות רמזה לקאפלו שאם הוא יתפטר, היא לא תלך על זה לרב. יכול אפילו להיות שהמסר בשיחה עם היו״ר דייויד ברנסטין היה חד יותר: אם תתפטר, נכבד את החלטתך ואת  החוזה בינינו. אם לא, נכבד אותך במכתב פרידה. בז׳רגון המוכר קוראים לזאת ״המאמן התפוטר״.

• רעידת אדמה בממלכה: פאביו קאפלו התפטר מנבחרת אנגליה
• גם ראש ממשלת אנגליה מסכים: קאפלו טעה כשתמך בטרי

קאפלו בוודאי חש מושפל פעמיים. קודם הוא נפגע עמוקות מכך שמעסיקיו לא שאלו לדעתו בנושא הרגיש של סרט הקפטן, ואחר כך נעלב מדממת האלחוט בהתאחדות אחרי שהביע את מחאתו. התמיכה הפומבית היחידה שקיבל הייתה מאלכס פרגוסון. השתיקה של כל השאר הייתה רועמת. היא סימלה את קץ הרומן בין ארגון הנלחם על שמו, יוקרתו והמוניטין שלו, לבין מנג׳ר קשה עורף שלא מוכן לקבל את הדין, קשה ככל שיהיה לטעמו.

קאפלו יטען בוודאי - במידה מסוימת של צדק - שההתנהלות של ההתאחדות חתרה תחת סמכותו ופגעה בהכנות של אנגליה לקראת יורו 2012 בעוד ארבעה חודשים בלבד. אפשר היה לפחות לצרף אותו לדיונים הקריטיים ולהטות אוזן לטיעוניו. אבל האמת היא שקאפלו צריך לבוא בראש ובראשונה בטענות לעצמו. את השטיח מתחת לרגליו הוא החל למשוך במו ידיו הרבה לפני הצומת המכריע הנוכחי.

קאפלו עורר את זעמם של מפרנסיו כבר לפני מונדיאל 2010, במה שנראה כאקט של פריקת עול, או סתם חמדנות. ללא אישור ממעסיקיו נטל קאפלו חלק בפרויקט אינטרנט אטרקטיבי – פיננסית לפחות - בשם ״אינדקס קאפלו״ ובמסגרתו הוא התחייב להעריך כדורגלנים בין-לאומיים ולהעניק להם ציונים. רק בעקבות הזעקה שבקעה ממשרדי ההתאחדות בלונדון, הוא ניער חוצנו מהיוזמה.

אחר כך בא המונדיאל עצמו, ואיש לא היה מופתע אם בעקבות הכשלון הצורב של אנגליה בדרום אפריקה, ההתאחדות הייתה מסיימת את דרכו של האיטלקי בנבחרת. אבל בלונדון החליטו לסטות מדרך החתחתים של מנג׳רים הולכים ובאים כמו ערן לוי וקבוצותיו, התחשבו ברקורד רב הפעלים של האיש, ונתנו לקאפלו כבוד,  אשראי והזדמנות נוספת.

ואז דווקא הוכיח האיטלקי שהוא קשוב למסורת הישרה ולקודים הג׳נטלמניים של ארץ עבודתו. לפני פחות משנתיים - אחרי הכתם המי יודע כמה בביוגרפיה של ג׳ון טרי - פרשיית אהבים עם אשת חברו לנבחרת וויין ברידג׳, היה זה קאפלו בכבודו ובעצמו שהדיח את בלם צ׳לסי ממשרת הקפטן. משום מה, דווקא אחרי הפיאסקו בגביע העולם 2010, החליט קאפלו כי הגיע העת להחזיר עטרה ליושנה, ושב והצמיד את סרט הקפטן למנהיג הפרובלמטי. מדוע? מה קרה שגרם למאמן לחשוב שהעבר נמחק? האם טרי חזר בתשובה? עבר השתלת אישיות? הפך לילד טוב לונדון?

ממש לא. ג׳ון טרי היה ונותר תאונה הממתינה להתרחש. הכתובת הייתה על הקיר כאשר טרי נקלע לשערוריה נוספת: הוא הסכים להדריך קבוצת תיירים לסיור בסטמפורד ברידג׳ בעבור עשרת אלפים (10,000!) לירות שטרלינג. לקאפלו זה לא הזיז. הוא רצה את האיש שלו בחזרה והפגין את מרותו. אבל הוא לא קרא את המפה.

כתב האישום שהוגש נגש טרי בחשד שקילל את אנטון פרדיננד - שאחיו ריו מככב לצדו בנבחרת או לפחות בסגל, וגם זו דילמה לא פשוטה בחדר ההלבשה - גרם להתאחדות לפעולת מנע מובנת. למרות שאדם חף מפשע וזכאי עד שהורשע, המקרה של טרי חייב רגישות מסוג אחר. לא לחרוץ את דינו, אבל למנוע מבוכה רבתי. ברגע בו משפטו של הקפטן נדחה לשבוע שאחרי תום היורו, היה ברור שטרי כקפטן הוא פצצה מתקתקת. איך ישפטו הציבור וההיסטוריה את נבחרת אנגליה אם היא תניף במקרה (סיכוי קלוש, אז מה) את הגביע האירופאי, ושבוע אחר כך יורשע הקפטן המניף בגזענות ויסתובב עם הרשעה פלילית ואות קלון?

ההתאחדות לא יכולה הייתה לקחת את הסיכון. אדרבא, היא אפילו הגמישה את עמדתה בכך שלא הכתיבה למנג׳ר כל מדיניות באשר להכללת טרי בסגל. גם זה בפני עצמו יכול עוד להתברר כמוקש חברתי ופוליטי רציני. אבל קאפלו לא הפנים שג׳ון טרי הפך מנכס לנזק. הוא התעקש להיות תלוי בבלם השנוי במחלוקת, ולכן עתה הוא תלוי לידו.