הולכת וצוללת

"זו התקופה הקשה ביותר שלי בכדורגל", הצהיר ססאר סאנצ'ס בראיון שהעניק ל"מארקה" בערב חג המולד. ותסמכו על שוער המשנה של ויאריאל שהוא יודע על מה הוא מדבר. ממרומי גיל 40 עבר שוער ולנסיה וריאל מדריד לשעבר לא מעט משברים בחייו הספורטיביים: מאבקי תחתית עם ויאדוליד, ירידת ליגה עם סראגוסה ואפילו פציעה מתסכלת בגמר ליגת האלופות. אף לא אחד מהם משתווה למשבר הנוכחי: ויאריאל נכנסה ל-2012 כשרק הפרש שערים עדיף על גיחון מפריד בינה לבין ירידה מתחת לקו האדום, וכבר נפלה מתחתיו. מהגביע ומליגת האלופות כבר עפה בבושת פנים ואם לא די בכך, אפילו חרגה ממנהגה והספיקה להחליף מאמן באמצע העונה. הכינוי "צוללת צהובה" מעולם לא הלם אותה יותר.

קשה להאמין, אבל רק לפני שנה בדיוק דורגה ויאריאל במקום השלישי בטבלה וסומנה על ידי התקשורת והאוהדים בספרד כאלטרנטיבה האמיתית לברצלונה וריאל מדריד. תחת שרביטו של חואן קרלוס גארידו אימצה הקבוצה כדורגל אטרקטיבי המבוסס על מסירות קצרות ומשחק לחץ בלתי פוסק. סנטי קאסורלה ובורחה ואלרו רקדו על הדשא של איצטדיון המדריגל, שהפך למיני קאמפ נואו. ויאריאל סיימה את העונה המוצלחת שלה במקום הרביעי ועם הכרטיס הנכסף לליגת האלופות, גארידו צ'ופר בהארכת חוזהו עד 2014 והעתיד נראה ורוד. אולם בקיץ עזב הכוכב הגדול, קאסורלה, לקבוצת המיליונרים של מנואל פלגריני במלאגה (תמורת 21 מיליון יורו) ואלוף העולם ז'ואן קאפדווילה עבר לבנפיקה. ואז החלו הצרות.
 
בלי שני הסמלים הגדולים, שפרט ליכולת המקצועית היו הדבק בחדר ההלבשה, הקבוצה ירדה במדרון חלקלק. מיקומה הנוכחי (17) הוא הנמוך ביותר מאז עלתה לליגה הבכירה (2000), ולמעשה מאז 2004 לא סיימה ויאריאל מתחת למקום השמיני. בליגת האלופות הוגרלה לבית המוות עם באיירן מינכן, נאפולי ומנצ'סטר סיטי. הציפיה הייתה שהצוללת הצהובה תיתן פייט ראוי, אבל התוצאה הייתה כשלון קולוסאלי: הספרדים הודחו בשלב הבתים עם 0 נקודות מ-18 אפשריות ונכנסו לרשימה השחורה של קבוצות שהפסידו בכל ששת משחקיהן בצ'מפיונס ליג. החניכים של גארידו השיגו רק 4 ניצחונות ב-26 משחקים בכל המסגרות, כאשר נקודת השפל הגיעה בסוף החודש שעבר - הפסד למיראנדס מהליגה השלישית וסילוק מגביע המלך שלב אחד לפני שמינית הגמר. גארידו שילם את מחיר הכשלון ופוטר, ובמקומו מונה שוער העבר פרנסיסקו מולינה.

בעיה נוספת שעימה נאלצת ויאריאל להתמודד היא מכת הפציעות, שפשוט לא מרפה מהמועדון. המפורסמת ביותר שייכת לג'יוזפה רוסי, שקרע את רצועות הברך בתבוסה 3:0 לריאל מדריד בחודש שעבר ויחזור רק באפריל. מדובר בנזק רציני שכן האיטלקי היה מלך שערי הקבוצה בעונה שעברה (18) וקנה לעצמו מקום של קבע ב-11 של צ'זארה פרנדלי בנבחרת הלאומית. הפרטנר של רוסי בהתקפה, נילמאר, סבל גם הוא מפציעות ושותף העונה רק בשבעה משחקי ליגה, כשהשער האחרון שכבש היה אי אז בחודש ספטמבר. בלי שני התותחים הכבדים, ההתקפה של ויאריאל נותרה אחת החלשות בליגה כשבמאזנה רק 13 שערים ב-16 מחזורים. כדי להבין עד כמה המצב עגום, נזכיר שכריסטיאנו רונאלדו (20) ומסי (17) הבקיעו לבדם הרבה יותר מכל שחקני הצוללת.
 
בשנים האחרונות צברה ויאריאל מוניטין של מועדון שקולט לחיקו מספר לא קטן של שחקנים דרום אמריקנים שמשתלבים בו בהצלחה אדירה. חואן רומן ריקלמה, מרקוס סנה, דייגו פורלאן, חואן פאבלו סורין, נילמאר ודייגו גודין הם הבולטים שבהם. בקיץ האחרון קיוו שם שכריסטיאן ספאטה, המגן-בלם שהגיע מאודינזה תמורת 9 מיליון יורו, ייכנס גם הוא להיכל התהילה של הצהובים, אבל ההיפך הוא הנכון. פרט לקולומביאני המאכזב, גם הפליימייקר הקנדי ג'ונתן דה גוזמן, שנרכש ממאיורקה, מתקשה להיכנס לנעליים הגדולות שהותיר אחריו קאסורלה. דה גוזמן עדיין לא מצא את הרשת ב-14 משחקי ליגה ונחשב לאחד הפלופים הבולטים העונה בליגה הספרדית. בחודש הקרוב מקווים בוויאריאל לאתר חלוץ ואולי לצרף שחקן התקפה נוסף בשוק העברות כדי שהעונה הזאת לא תסתיים באסון ספורטיבי.

אם עד עכשיו לא השתכנעתם שהמצב של ויאריאל קשה, שימו לב מה קורה מאחורי הקלעים. למעשה, בספרי החשבונות. הנשיא המוערך פרננדו רויג הודיע בסוף החודש שעבר על הפסדים של 16 מיליון יורו בשנת 2011. לראשונה מאז עלתה לליגה הבכירה, ויאריאל מסיימת שנה עם גרעון תקציבי. במדינה בה שיעור האבטלה עומד על 22% אפשר להבין את הפיחות במכירת כרטיסים למשחקי הבית ולכך מתווסף הסכום הנמוך שמשלמת הטלוויזיה למועדון, בהשוואה למטילי הזהב מהם נהנות מדריד וברצלונה. יתרה מזאת, מאז הקיץ האחרון רויג לא הצליח לגייס נותן חסות והקבוצה משחקת העונה ללא שם של ספונסר על החולצות. בשל ההפסדים הכספיים, הנשיא הכריז על קיצוץ בתקציב, שעמד עד כה על 75 מיליון יורו, ב-25 אחוזים בעונה הקרובה.
 
בתקופות הזוהרות שלה ייצגה ויאריאל את הצד היפה של הכדורגל. קבוצה קהילתית וסימפטית שהעלתה על מפת הכדורגל המקומית עיירה קטנה ונידחת והמריאה לגבהים בזירה הבין-לאומית (העפילה 3 פעמים לחצי גמר בשני המפעלים האירופאיים) באמצעות בעל בית מסודר, תקציב שפוי ובחירת שחקנים נכונה. ויאריאל, יש לזכור, הייתה גם הקבוצה האחרונה שאינה עונה לשם ברצלונה או ריאל, שסיימה במקום השני בליגה (2008). שקיעתה תהיה מכה קשה לליגה שמזמן איבדה את הרומנטיקה ונשלטת באכזריות על ידי שתי אימפריות בלתי מרוסנות. עם זאת, המרחק בינה לבין לה קורוניה, שירדה מנכסיה ונשרה אשתקד לליגת המשנה אחרי עשור וחצי נפלאים, הוא עדיין רב. לצוללת הצהובה יש עוד חמישה חודשים לתקן את הנזקים ולצוף. הכדורגל הספרדי זקוק לה.