עושים לו עוול

כשמונה אלישע לוי לתפקיד מאמן מכבי חיפה, הייתי מראשי המתנגדים למינוי. סברתי שהוא לא מתאים למועדון האירופאי ביותר בישראל. גם כשענה לי ולאחרים באליפות ובהעפלה מזהירה לליגת האלופות, חטאתי בחוסר הערכה לאיש. דווקא היום, ירד לי האסימון ואני מצטער.

שלוש עונות פלוס הן די והותר כדי לפסוק בוודאות. מה אפשר לבקש יותר ממאמן עם שתי אליפויות, שהן למעשה שלוש רצופות (להפסיד אליפות על קיזוז, שוויון בנקודות, הפרש שערים מזערי והשגת קרוב ל-90% מהנקודות – מאזן מדהים שלא הספיק מול אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, הפועל של גוטמן), והובלת הישג חשוב לא פחות: זניחת מדיניות הרכש המטורפת במכבי חיפה לטובת טיפוח שחקני בית.

בירם כיאל, דקל קינן, תומר חמד וליאור רפאלוב הם ארבעת שחקני הבית הראשונים שמכבי חיפה מכרה לחו"ל מאז אייל ברקוביץ' (כל השאר, למצער, לא גדלו במועדון). מי שנתן להם את הקרדיט הוא אלישע לוי והוא עשה זאת כנגד כל ההמלצות והסיכויים. שלומי ארבייטמן עלה אצלו מהספסל וסיים עונה עם מעל ל-20 שערים, וגם הוא עבר לחו"ל. מסיללה וקולמה אמרנו? וכמובן אייל גולסה, שהבריז ברגע האחרון ללאציו. נראה כי לא היה בהיסטוריה של מכבי חיפה מאמן שבתקופתו העשיר יענקל'ה שחר את קופתו כפי שקרה עם אלישע לוי.

לא רק שהעשיר את הקופה, אלישע גם דאג לחילוף החומרים ולייצור שמות ושחקני בית חדשים שיהפכו להיות הרפאלוב והכיאל של המחר. מאמנים אחרים בעברה של מכבי חיפה בחיים לא היו מסתכנים ומבססים את עתידם המקצועי בידי שחקני הבית, שהיו לרוב מושאלים לכאן או לכאן.

נכון, גאידמק הוריד מסך על השקעותיו הגדולות ופינה דרך, אבל היו שם גם יאמר ולותאר מתיאוס וגם מוני הראל, שגייס את טביב בתקופת ירח הדבש ביניהם להשקעה ענקית יחסית. ומה עם ההון ששמו שניידר וגולדהאר במכבי ת"א? מכבי חיפה, שקיוותה להעביר עונה בדרך לבניית קונספט חדש, לקחה אליפות חלקה ולא הייתה רחוקה מדאבל. לליגת האלופות העפיל אלישע לוי עם קבוצה חסרת ניסיון שרצה לעונה מדהימה, למרות מפח נפש הדומה לעונת 1985/6 הטראומתית שלאחריה גמרה הקבוצה על הגחון. אצל לוי הטראומה הסתיימה באליפות מפתיעה.

החשבון הפשוט הזה שהתעלמנו ממנו לבושתנו הוא חזות העוול שנעשה לאלישע לוי. לאלה שיצטטו מדבריי בעבר, אומר באופן ברור כי אני בהחלט חוזר בי ומודה בטעות. אלישע לוי הצליח ומי שצריך לעשות את חשבון הנפש הם אלה שפשפשו כל העת במעשיו, כוונותיו וחיפשו באור יקרות את הטעות הבאה שלו וכשזה קרה – עלו לחגוג על הגג. צר לי שהייתי חלק משפיטה לא ראויה ולא נכונה של מאמן כדורגל צנוע, שענה למבקריו באופן מזהיר - בתוצאות בלבד.

הדברים הללו נכתבים דווקא היום, דווקא עכשיו, במה שמסתמנת כעונה הפחות טובה של אלישע לוי עם לא מעט טעויות ותהיות לגבי מה שיקרה בהמשך. כואב לראות את כל אלה שנלחם עבורם מהיום בו הגיע למכבי חיפה מפנים לו עורף באכזריות ומדברים עליו כמו משקיפים מהאו"ם. כאילו לא קרה הדבר ששם את נפשו למענם. מעורר שאט נפש לצפות במיעוט המבוטל מיציע ג' עושה שם רע לציבור אוהדי מכבי חיפה, עליו אני נמנה, ומכוון מוט ברזל למאמן שלמעשה בכל עונה עד כה רשם הצלחה.

ומה האסון הגדול? אברהם גרנט הפסיד שני משחקי דרבי בליגה בעונה אחת (לא סתם הפסיד, חטף שתי שלישיות ועדיין הגיע עם צ'לסי לגמר ליגת האלופות) ושלמה שרף חטף ממכבי נתניה 5:0 בקופסא (ולקח אחר כך דאבל). גם אחרי המשחק בין הפועל ת"א לקרית שמונה, הפער בין מכבי חיפה לצמרת עדיין בר-השגה כשנותר סיבוב שלם אחד ועוד סיבוב פלייאוף.

איך לעזאזל אפשר לתפקד בתוך מציאות אנרגטית כל כך שלילית ולחוצה? אני מכיר הרבה מאמנים שהיו מניחים כבר מזמן את המפתחות על השולחן של שחר ובורחים מהמערכה. ולו בגלל העובדה שאלישע לוי נשאר שם להמשיך להילחם את מלחמתו וללכת בדרכו (ולא בזכות הישגיו המרשימים עד כה), כל מי שאוהב את הענף הזה צריך לקוות שאם וכאשר יעזוב את מכבי חיפה, זה יהיה בצורה לה הוא בהחלט ראוי: בכבוד, בחיוך ועם הישג.