לאן הולכים מכאן?

דבר עדיין לא נחתם, אבל בארה"ב נערכים לחידוש הפעילות ב-NBA. ניצן פלד מסביר למה נסגר הפער דווקא עכשיו ומה מצפה לנו בפתיחת שוק ההעברות

ניצן פלד
מתחילים לעבוד. סטרן, פישר, הווארד ופול (gettyimages)
מתחילים לעבוד. סטרן, פישר, הווארד ופול (gettyimages)
שנה גודל פונט א א א א

שבוע עבר כבר מאז קמנו לתמונות של דייויד סטרן ובילי האנטר יושבים בפיג'מות, חצי מחייכים, מבשרים על שהגיעו לסיכום על סיום השביתה ב-NBA. ולמרות שלא מעט פרטים לגבי ההסכם החדש כבר ברורים, עדיין שום דבר לא חתום. השחקנים אמנם חזרו להתאמן במתקנים של הקבוצות, אבל עד שלא הכל ייסגר וייחתם מחנות האימון לא יוכלו להיפתח, ובליגה מקווים שזה יקרה עד ה-9 בחודש, שבועיים וחצי בלבד לפני יריית הפתיחה של הליגה במחזור חג המולד - ביום ראשון ה-25 בדצמבר. אז למי שלא כל כך הצליח לעקוב, למי שעדיין מתעניין במיוחד בפוטבול, ולמי שסתם התבלבל קצת מכל הדיווחים, הנה סיכום קצר שנבין איפה אנחנו עומדים.

הדיונים
כאמור, שום דבר עוד לא חתום. סטרן והאנטר רק לחצו ידיים לפני שבוע, כשהגיעו לסיכומים עקרוניים לגבי העניינים היותר גדולים במו"מ, אבל יש עוד המון פרטים קטנים לסגור. כדי לעזור לסגור אותם הצדדים שוב צריכים לשבת לשולחן, לגבש הסכם שיכלול את כל הנושאים – מחלוקת ההכנסות (העניין הכי גדול, שעליו כבר השיגו סיכום) ועד תת סעיפים כמו תקנות שונות לגבי חוקי טריידים, שוק חופשי וכו' (שגם עליהם כביכול יש סיכום בין ראשי הצדדים, אבל נתונים לשינוי לפני שיעבירו את ההסכמים לבעלים ולשחקנים להצבעה).

כדי שיוכלו הצדדים לשבת כמו בני אדם ולנהל את הדיונים האלה כמו שצריך הקימו השחקנים את האיגוד שלהם מחדש. למי שלא מבין במה מדובר נזכיר שבצעד די אגרסיבי, שכנראה הביא לסיומה של השביתה, השחקנים פירקו את האיגוד שלהם לפני כמה שבועות בתגובה לעמדה הקשוחה שסטרן הציב. פירוק האיגוד איפשר לשחקנים להגיש תביעות להגבלים עסקיים, ומשהעניין עבר לבתי המשפט, לשני הצדדים היה קל יותר להגיע לסיכום. אגב, גם בשביתה ב-NFL בית המשפט זירז את התהליך משמעותית.

ההסכם
אז מה בעצם יש לנו  ב-CBA (ההסכם הקיבוצי) החדש? ובכן, חלוקה בשיעור 50-50 של ההכנסות (עם שינויים קטנטנים), בין הבעלים לשחקנים. עצם העובדה שבסופו של דבר, אחרי חמישה חודשי שביתה, הם הגיעו לסיכום של פיפטי-פיפטי, שזה מה שכולם אמרו להם לעשות כבר לפני חמישה חודשים, די מכעיסה את האוהדים, ואנחנו ביניהם כמובן, ובצדק. אבל כדי להגיע לשם הצדדים בכל זאת היו צריכים לרדת קודם מהעצים שהם טיפסו עליהם, וכשכל כך הרבה אגו מעורב והערות גזעניות נכנסות למשוואה, ברור למה זה לקח זמן.

בכל מקרה, עניין חלוקת  ההכנסות באופן שוויוני – שהוא הסיפור המרכזי בהסכם החדש – הוא המקום היחיד בו הבעלים באמת ניצחו בדיונים האלה. בשנים הקודמות אחוז ההכנסות שהלך למשכורות שחקנים הגיע עד ל-57, והליגה דיווחה שבעליה מפסידים ביחד בין 300 ל-400 מיליון דולרים בעונה. כעת, בטח אם מחשבים את ה-19.5% מהמשכורות שהשחקנים איבדו בגלל שבוטלו משחקים, הבעלים אמורים לסיים את העונה הקרובה מאוזנים, ואולי בהמשך לחזור להרוויח כסף.

הבעיה היא שמלבד הנקודה הזו, שום דבר משמעותי לא השתנה. נכון, עכשיו יש כמה תקנות חדשות  שיאפשרו לשחקנים צעירים מוצלחים מאוד (דוגמאת קווין דוראנט, בלייק גריפין ודריק רוז) להרוויח יותר כסף מאשר סולם השכר הקבוע לרוקיס. ונכון, קבוצות עניות קיבלו כמה תקנות גמישות חדשות תחת תקרת השכר שיעזרו להן להתמודד על שחקנים משלימים, ועוד לא מעט פרטים כאלה ואחרים. אבל בסופו של דבר, הבעלים נכנסו לדיונים האלה אחרי שנים של הפסדים, ועם רצון אמיתי לשנות את השיטה כדי להצעיד את הליגה לעידן רווחי בתקופה של יציאה מאוד איטית ממיתון, עם אולמות גדולים מדי, כשהפוטבול תופס יותר ויותר צופים, וכשהחוויה של הצפיה הביתית לעתים עדיפה על עמידה ביציעים – ולא עשו זאת. השיטה הנוכחית יותר מדי דומה לקודמת כדי שזה יקרה. וכך ליגת ה-NBA תמשיך להתקיים תחת הנתון האבסורדי הבא: את השכר הממוצע הגבוה בעולם הספורט מקבלים שחקנים בליגה שמפסידה כסף באופן קבוע (גם אם ההפסדים יקטנו).

העונה
מעבר לפירוק איגוד  השחקנים והעברת העניין למבוגר האחראי (בית המשפט), היה עוד דבר אחד שעזר לצדדים ללחוץ יד בשבוע שעבר. מדובר בגזר הגדול שהתנפנף להם מול העיניים: מחזור משחקי חג המולד. אם לא ייחתם הסכם בזמן, ומחנות האימון לא ייפתחו ב-9 לחודש, גם מחזור חג המולד היה מבוטל. חשוב להבין, מחזור חג המולד הוא היום היחיד בין פתיחת העונה בסוף אוקטובר לאולסטאר באמצע פברואר בו ליגת ה-NBA בכלל מעניינת מישהו בארצות הברית. עד אז כל האמריקנים – כן, כולם – מדברים רק על דבר אחד: פוטבול. שישה ימים בשבוע הם מדברים על פוטבול מקצועני, ימי שבת מוקדשים לפוטבול מכללות, וכשאין בייסבול, וכשהוקי ממשיך להיות משודר לרייטינג של 1%, הכדור האליפטי ממלא את כל צרכי אהדת הספורט של האמריקני הממוצע.

מחזור משחקי חג המולד של ה-NBA, שאגב גדל משלושה משחקים השנה לחמישה (הוסיפו לו ווריורס-קליפרס ות'אנדר-מג'יק) כדי לנצל את העובדה שזה גם מחזור פתיחת העונה, הוא קצת כמו מחזורי חג המולד בפרמייר-ליג: כשכל היתר לא משחקים, זה הזמן לתפוס את מירב תשומת הלב (ה-NFL הקדים את משחקי המחזור ה-16 לשבת שלפני כן וב-25 בדצמבר מקיים רק משחק אחד).

היום הזה כל כך חשוב לליגה שאחת התגובות הראשונות להודעה שהשנה העונה תיפתח בכריסמס הייתה: "למה שלא יעשו את זה כל שנה?". יש בזה כמובן הרבה מאוד היגיון. לכאורה, אין שום בעיה שהעונה תיפתח ב-25 בדצמבר, שהקבוצות ישחקו 66 משחקים (4 מול כל קבוצה מהבית ו-2 מול כל קבוצה אחרת), ושהגמר יסתיים יותר קרוב לסוף יוני מאשר לתחילתו. גם ככה כולם כל הזמן אומרים שהעונה ב-NBA ארוכה מדי. אז זה הזמן לומר: תשכחו מזה. רעיון יפה, אבל הבעלים לא יוותרו על 8 משחקי בית בשביל הסיכוי שיתר המשחקים יעניינו קצת יותר.

אז העונה הליגה תעניין בכריסמס, ושוב באולסטאר (שהעובדה שלא בוטל כמו ב-1999 שווה לעיר המארחת אורלנדו 100 מיליון דולרים לפי הערכות), והלו"ז יהיה צפוף, וישחקו שלושה משחקים בשלושה לילות, ויהיה פחות קהל, והכדורסל יהיה פחות טוב, ויהיו יותר פציעות, והקבוצות המבוגרות יסבלו, והצעירות והעמוקות ירוויחו. אבל תרשו לי לבקש משהו אחד כבר עכשיו: אל תשימו כוכבית על אלופת הליגה ביוני, גם אם היא תנצח את הניקס בגמר.

העתיד
ומה מחכה לנו מעבר לעונה הזו? ובכן, ההסכם הזה תקף ל-10 שנים (לכל אחד מהצדדים אופציית יציאה ב-2017). ובגלל שלא קיבלנו בהסכם החדש תקרה קשוחה, ולא קיבלנו "תווית-מועדון" שאפשר לשים על כוכבים, השוק החופשי ימשיך להיראות כמו שהוא נראה בשנים האחרונות. המשמעות: כוכבים גדולים ימשיכו להצטרף לכוכבים אחרים בקבוצות שמשחקות בשווקים גדולים. זה נכון לגבי כריס פול ודרון וויליאמס, שהסוכנים שלהם הודיעו שהם לא מתכוונים להאריך את החוזים שלהם בהורנטס ובנטס בהתאמה. זה נכון גם לגבי דווייט האוורד, שהסיכוי שימשיך באורלנדו נמוך מאוד. אם לא נראה טרייד עליהם כבר העונה, צפו בקיץ לשוק שחקנים חופשיים סוער כמעט כמו זה של השנה שעברה.

הליגה, בינתיים, תמשיך להתמודד עם המציאות בה היא מתקשה למלא אולמות, וכאן אולי נראה טרנד חדש: האולמות  החדשים שייבנו יהיו קטנים יותר, עם כ-13 אלף מקומות ולא בסביבות ה-20 אלף, כשאחוז גדול יותר בהם יוקדש לתאי צפיה יוקרתיים. הצופים שבאולם יקבלו חוויה אינטימית וכיפית יותר, עם השקעה גדולה בתוספים אינטראקטיביים ובעזרי מולטימדיה, שיעזרו לדמות את ההגעה לאולם לצפיה בבית – צפיה בכמה משחקים במקביל עם זוויות צילום לבחירה וסטטיסטיקות בשפע. נשמע הגיוני שבארה"ב יבנו דברים קטנים יותר? לא כל כך. אבל לכו תדעו, הם אפילו התחילו לייצר מכוניות חסכוניות.

יש שאלות או הערות? טקבקו וניצן פלד יענה כאן >