רשת חשופה

מכל התפקידים במגרש הכדורגל, תפקיד השוער הוא הקריטי ביותר. אם תעברו לרגע על הקבוצות הגדולות, אלא שזוכות כמעט כל שנה בתארים, לא תמצאו שוערים בינוניים. בכדורגל הישראלי, לפחות השנה, יש לא מעט שוערים חסרי יציבות, כאלה שסופגים שערים מצחיקים, כאלה שרובם לא עמדו את כל המשחקים העונה בשער, ולהזכירכם אנחנו רק במחזור העשירי.

קצת רקע. בשלוש העונות הקודמות ממוצע השערים עד המחזור העשירי עמד על קצת יותר מ-200 שערים. השנה, לעומת זאת, נכבשו כבר 217 שערים ורק חמישה משחקים הסתיימו ללא שערים, סטטיסטיקה אותה לא ראינו משנת 2002. יתרה מכך, בניגוד לשנים הקודמות כמעט כל קבוצה כבר שיתפה את השוער השני מתחילת העונה. המשמעות: השוערים מפשלים ובגדול, כמות השערים עולה, והביטחון של השוערים, גם של אלה שהגיעו כהבטחה גדולה, יורד.

16 קבוצות ליגת העל שיתפו עד עכשיו במשחקי הליגה 27 שוערים. הפועל ת"א, הפועל עכו, מכבי פ"ת, מ.ס אשדוד והפועל פ"ת הן היחידות שלא החליפו שוער במשחקי הליגה. אז נכון שלראשון לציון, רמה"ש וסכנין לא היתה ברירה בגלל הרחקה של השוער הראשון, אבל עדיין עושה רושם שהעונה הזו מלווה בהמון טעויות של שוערים, המון טעויות שגרמו למאמנים להחליף את השוער הראשון ולתת צ'אנסים לשוערים שבתחילת העונה לא רבים היו מהמרים עליהם שיקבלו הזדמנות להוכיח את עצמם.

"אני לא זוכר עונה כזו, עם כל כך הרבה תהפוכות בשער וטעויות קריטיות של שוערים", אומר שוער העבר איציק ויסוקר, "בב"ש עד שמצאו את לויטה המצוין נתנו לצבאי הפולני ודניאל ליפשיץ. אותו דבר בנתניה - מרטינוביץ' לא הציג יכולת גבוהה ואמיר אדרי הגיע. גם בהפועל חיפה המצב דומה עם רן קדוש וקאלה, ובמכבי ת"א עם חיימוב וברק לוי". לטענת ויסוקר, הבעיה היא שהשוערים לא זוכים לקבל את מה שהם צריכים יותר מכל: בטחון ואמון. "מעבר לכל המתח שיש לפני משחק, השוער יודע שאם הוא יעשה משחק פחות טוב ידיחו אותו, במקום שיגידו לו 'גם אם תהיה רע משחק אחד או שניים, נעמוד מאחוריך וניתן לך חיזוקים'. כמו לדוגמא ברמת השרון שנתנו לגל ניר את סרט קפטן שנתן לו עוד בטחון".

וינסנט אניימה, שעבר העונה לליל אחרי חמש שנים בישראל, לא מבין מה קרה למעמד השוער הראשון: "יש שוערים טובים שצריך לתת להם גב גם ובעיקר שלא טוב. צריך לתת לו בטחון והבטחה שלא משנה מה יהיה הוא יעמוד. צריך לתת בו אמון. אם הוא יעשה טעות אחר טעות זה כבר משהו אחר ואז צריך להחליף אותו. לא תמיד הכנסה של שוער שני מסייעת לאורך זמן".

אריה בז'רנו עובד בפרויקט השוערים של ההתאחדות לכדורגל ובנבחרות הצעירות. מבחינתו התחלופה הגדולה של שוערים נובעת מלחץ על המאמנים שחוששים על מקום עבודתם. "לא נותנים למאמנים יותר צ'אנסים. כל הזמן הבעלים מחפשים מה לא בסדר ולמאמן אין זמן לתת בטחון לשוער אלא ישר עוברים לתת את המפתחות לשוער השני. סבלנות זה שם המשחק. קח לדוגמא את לירן שטראובר הוא שגה כמה פעמים השנה ונותנים לו גב. יודעים שהוא בכושר לא טוב והוא ייצא מזה, זה יפה לראות. אני זוכר שדוביד שוויצר ז"ל שאל אותי כשהיתה לי תקופה לא טובה 'אתה יודע לשחות? אז תשחה נגד הזרם כי אם לא תשחה אז תטבע'. שוער חייב לקבל בטחון". ויסוקר ממשיך באותו קו: "יש את הבעיה של אמון בבחור הצעיר שמשחק. חוסר אמון בין המאמנים לשוערים גדל בשנים האחרונות. אולי בשל העובדה שמאמנים אומרים מה אני צריך לקחת סיכון עם שוער צעיר. כל חילופי השוערים זה לא דבר טוב. שוער צריך להוביל קבוצה וכשאגודות מחליפים שוערים לוקח זמן להתחבר ולהתרגל לשחקני ההגנה".

בתקופה של בוני גינצבורג, רפי כהן, ניר דוידוביץ' ואפילו שורה אובארוב רק במקרה של פציעה השוער השני היה זוכה לכמה דקות. "המכנה המשותף לחילופים הרבים שאנחנו רואים זה פתיל קצר של מאמנים", סבור גינצבורג, "יותר קל להושיב מישהו צעיר כמו רן קדוש לדוגמא על טעות אחת או שתיים, אבל שטראובר שיעשה טעות ימשיכו לתת לו גב במקום לתת לרובי לבקוביץ' לשחק".

מעבר לחילופים הרבים בשער, הדאגה הגדולה והאמיתית היא מעתיד הנבחרת. בזמן שאריאל הרוש לא מפסיק לפשל, גיא חיימוב טועה לעיתים קרובות ודודו גורש כבר לא צעיר, רק אוהד לויטה זוכה למחמאות. "להוציא את דודו אוואט, אין שוער באופק. אני מאוד חרד לגבי הנושא הזה. יש בעיה גדולה כי אין שוער שיכול להחליף אותו", מסכים גינצבורג.

ויסוקר חזה את הנולד כבר מזמן: "כשאמרתי שלא יהיה לנו שוער לנבחרת הסתכלו עליי בעין עקומה. אם לא תהיה המשכיות לפרויקט השוערים זו תהיה בעיה. כדי שיהיה לנו שוער שיוביל את הנבחרת צריך להאמין במה שיש לנו. בוריס קליימן. הביאו אותו לשבת על הספסל בהפועל ת"א. איך יקבל ניסיון? איך יהיה שוער נבחרת בעוד כמה שנים? יש לנו כישרונות כמו אוהד לויטה שנמצא ביכולת טובה אבל אחרים לא יבואו לידי ביטוי אם לא ישחקו. כל שוער זקוק לבטחון עצמי כדי להיות טוב".