הסגרת אוהדים, גרסת פ.ס.ז'
בית הדין הורה להפועל ת"א לסייע בפעילות נגד חוליגנים, אולם זהו אינו המקרה היחיד בו ננקטו צעדים כאלה. בפאריז נוהגים במתפרעים ביד קשה
הפועל תפעל נגד האוהדים? (gettyimages)
החלטת בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בעניינה של הפועל תל אביב היא תקדים חשוב במלחמה נגד האלימות והגזענות במגרשים. כזכור, הדיינים פסקו כי על מחזיקת הגביע להסגיר כ-20 אוהדים שהשתתפו בריסוס כתובות הנאצה באיצטדיון בלומפילד למשטרה, ולא תוענש במשחק ללא קהל מול מכבי חיפה. בנוסף פסק בית הדין כי מוטב לפגוע ביציע שלם וייאלץ את מנויי שער 4/5 לקנות כרטיסים ליציעים אחרים אם ברצונם לצפות בשני משחקי הליגה הקרובים. בעקבות ההחלטה התקדימית, ניסינו למצוא דרכים מקוריות אחרות באירופה שבאמצעותן פעלו קבוצות נגד אוהדים סוררים. נדמה כי המלחמה של הנהלת פ.ס.ז' בחוליגנים שלה, בתמיכת ממשלת צרפת, יכולה להילמד במחוזותינו ולסייע לראשי הענף בארץ ולרשויות החוק להתמודד טוב יותר עם התופעה.
במארס 2010 מת בבית החולים בפאריס אוהד פ.ס.ז' יאן לורנס בן ה-37 אחרי שלושה שבועות בהם היה שרוי בתרדמת. לורנס הוכה על ידי אוהדי קבוצתו שלו, תאמינו או לא, לפני המשחק בין פ.ס.ז' למארסיי שהתקיים בפארק דה פראנס. האוהד היה שייך לקבוצת האולטראס הידועה לשמצה "בולון בויז", בעוד הרוצח נמנה על חברי "סופראה אוטיל". ארבע שנים קודם לכן, בתום הניצחון הגדול של הפועל ת"א על פ.ס.ז' בגביע אופ"א (2:4), נורה למוות ז'וליאן קוומנר, עוד חבר ב"בולון בויז", על ידי שוטר מקומי שנקלע לאירוע אחרי שחבורת חוליגנים מקומית ניסתה לתקוף אוהד ישראלי. שני האירועים החמורים הללו היו רגעי השפל של החוליגניזם בצרפת בעשור האחרון ומתמצתים את אוזלת היד של הנהלות פ.ס.ז' ורשויות החוק במדינה, שלא השכילו להתמודד מול המפלצת שקמה מקרבם. אז איך הכל התחיל?
עוד הרבה לפני שפ.ס.ז' הפכה לשם דבר בכדורגל העולמי בתחילת שנות ה-90', נזקקה הקבוצה הצעירה לבסיס אוהדים נאמן וגדול ממה שיכולה הייתה להציע בראשית דרכה. לקראת סוף שנות ה-70' החליטה ההנהלה להוזיל את מחירי הכרטיסים באופן משמעותי ליציע שמאחורי אחד השערים – שער "בולון". עם השנים הפך היציע למקום מפגש של צעירים לבנים בני המעמד הנמוך ובהשראת ליברפול הגדולה דאז שונה שם היציע ל"קופ בולון". לדאבונם של הצרפתים, גם את ההתנהגות האלימה שאלו האוהדים מהקולגות שמעבר לתעלה. ב-1985 נולדה מתוך היציע קבוצת האולטראס "בולון בויז", שברפרטואר שלה נכללו בין היתר שירים גזעניים בעלי אוריינטציה ניאו נאצית. כמעט מיותר לציין שחברי הקבוצה השתייכו לימין הקיצוני בצרפת תחת מוטו פשוט טעון בשנאת זרים ארסית: "צרפת שייכת לצרפתים".
כחלק מהרצון לשפר את תדמית המועדון, בתחילת שנות ה-90' ביקשו ראשי המועדון להגדיל את שיעור האוהדים "הלא לבנים" במגרשים. ביציע שממול ה"בולון", ב"אוטיל", קמה קבוצת אוהדים חדשה - רובם הגדול מהגרים מצפון אפריקה ושחומי עור. הניסיון הדי מובן לתת ייצוג הולם לרב תרבותיות הצרפתית ביציעי פארק הנסיכים נחשבת לבכיה לדורות. בפועל, הפכו שתי הקבוצות השונות לסמל הקונפליקט איתו מתמודדת צרפת עד היום. מצד אחד, ה"סופרה אוטיל" שדורש צדק חברתי ושיוויון כלכלי ותעסוקתי. מצד שני, מחנה שמאשים את האחר בגזילת פרנסתו. מאז ואילך הפך האיצטדיון הפריסאי לשדה התגוששות גזענית ואלימה, שתוצאותיה הטרגיות כבר הוזכרו כאן.
ניסיונות למיגור החוליגנים אירעו בעבר על ידי ראשי המועדון, אך לרוב ללא הצלחה. פרנסואה גאריל, נשיא הקבוצה בשנים 2003-2005, ניסה לשבור את התאגדויות האוהדים אבל נסוג לאחור לאחר שקיבל איומים על חייו. "לאוהדים תמיד היה יותר כוח והשפעה מאחרים. הנשיא הקודם, אלן קיזאק (2006-2008), היה מיודד איתם", טוען העיתונאי ארנואה לארוק. "הוא היה יותר אוהד מאשר נשיא וזו הייתה בעיה. האוהדים קיבלו אור ירוק לעשות כרצונם. המנדט היה שלהם ואף אחד לא מנע מהם לזרוע הרס ואימה ברחובות העיר ובאיצטדיון במהלך המשחקים". לאחר המוות של האוהד לורנס, הדברים החלו להשתנות. רפורמה חדשה ומקיפה יצאה לדרך.
הנשיא דאז, רובין לפרו, העביר הילוך בכל הקשור למלחמה מול אותן קבוצות של פורעי חוק. ראשית, הצעד הראשון שעשה היה למנוע מכירת כרטיסים לאוהדי קבוצתו למשחקי החוץ. בחשיבה לטווח ארוך הוחלט על ארבעה צעדים משמעותיים: 1. ביטול היכולת לרכוש או לחדש מנוי ליציעים הרגישים, הבולון והאוטיל שביחד מאכלסים 13,000 מקומות. במקום זה רשאי אוהד לקנות כרטיס בודד למשחק (מה שמייקר באופן טבעי את כל העסק). 2. אוהד לא יוכל לבחור מקום (כיסא/שורה) מדויק, המחשב יבחר זאת במקומו בצורה רנדומלית. כך יופרדו האוהדים אחד מהשני. 3. מחירי הכרטיסים של ילדים למשחקים הוזלו ב-50 אחוזים ונשים יכולות להיכנס ליציעים הללו בחינם. 4. הגבלה על מספר כרטיסים (4) שאדם יכול לרכוש למשחק. ומיותר לציין כמובן שפרטי הזהות של כל רוכש כרטיס למשחקים הפכה ידועה להנהלה ולמשטרה המקומית.
בשלב הראשוני של הרפורמה נאלצה פ.ס.ז' לשלם בכיסה. ממוצע האוהדים צנח מ-33 אלף ל-24 בלבד בעונת 2010/11, אבל בעקבות ההצלחה האדירה בעונה הנוכחית נוהרים ליציעי הפארק דה פראנס כמעט 40 אלף איש בכל משחק והתפוסה עומדת כמעט על 100 אחוזים. ומה לגבי קבוצות האולטראס? גם ממשלת צרפת מאסה בהן וזירזה את פירוקן. ראש הממשלה פרנסואה פילון ושר הפנים בריס הורטפו הוציאו אל מחוץ לחוק את חמש הקבוצות הסוררות של פאריס, וביניהן גם אותם "סופרה אוטיל" ו"בולון בויז"). אותם גורמים קיצוניים עדיין מסתובבים פה ושם ביציעי הפארק דה פראנס, אבל השפעתם כעת הרבה פחות גדולה משום שיכולת ההתארגנות שלהם סורסה למעשה. אז מועדון יכול לפעול נגד אוהדיו? בצרפת השקט חזר ופאריס אינה בוערת עוד.