תקועים במערבולת

ברצלונה וריאל מדריד הן כנראה שתי הקבוצות הטובות בעולם ומשחקים בשורותיהן השחקנים הטובים בעולם, מה שאומר שהם גם זוכים לתנאי שכר מופלגים. אבל היכולת שמפגינות שתי הענקיות והעובדה שהן נמצאות בטופ העולמי לא יכולות להסתיר את העובדה שהכדורגל הספרדי חולה.

• כתבות נוספות, פרשנויות, בלוגים וטורי גולשים באיזור הצבע
• תקצירים, חדשות ולוח משחקים באיזור הליגה הספרדית

היום הייתה צריכה לצאת לדרך עונת המשחקים 2011/12 אחרי שבוע שבו ראו חובבי הכדורגל בספרד, ובעצם בעולם כלו, שני משחקים מדהימים בין בארסה וריאל במסגרת הסופרקופה. הרעב לכדורגל הוא עצום, אבל האוהדים ייאלצו להמתין בסבלנות כי השחקנים לא מוכנים כרגע לשחק. הם בשביתה. וכפי שאמרו כמה מנציגי איגוד השחקנים: "עד שלא ייפתרו הבעיות, לא נחזור לשחק. אפילו אם נצטרך לשבות כל העונה, עד חודש מאי". בסופו של דבר יימצא הפתרון, תימצא הפשרה, והליגה תתחדש, אבל כלל לא בטוח שזה יקרה בסוף השבוע הבא, בו אמור היה להתקיים המחזור השני. בימים הקרובים יימשכו הדיונים בין ראשי איגוד השחקנים לראשי התאחדות הליגה המקצוענית – המנהלת את שתי הליגות הבכירות – אבל הפערים בינתיים גדולים.

הבעיה העיקרית נוגעת ליותר מ-200 כדורגלנים ששכרם לא שולם במשך חודשים, ומדובר בסכום מצטבר של כ-50 מיליון יורו. איגוד השחקנים תובע מראשי הליגה להקים קרן מיוחדת אשר באמצעותה יהיה אפשר לפצות שחקנים אשר שכרם לא שולם. "אנחנו לא רוצים עוד כסף, אלא רק שהקבוצות יכבדו את החוזים עליהם הם חתומים. מה שאנחנו מציעים קיים בהולנד, בגרמניה, בצרפת ובאנגליה", אמר לואיס רוביאלס, נשיא איגוד השחקנים. הליגה הציעה להעמיד 40 מיליון יורו לצורך זה, אבל באיגוד טוענים שזה לא מספיק.

צריך להבין שמרבית הכדורגלנים המקצוענים בספרד מקבלים את שכרם בזמן, והם מרוויחים הרבה מאוד כסף. אבל גם "המיליונרים", כמו איקר קסיאס, קרלס פויול ואחרים, הצטרפו לשביתה ומפגינים סולידריות מרשימה עם השחקנים הפחות מפורסמים, מהקבוצות הקטנות, רבים מהם בליגה השניה, שמזלם לא שפר עליהם.

הכדורגל הספרדי משקף כמובן את מצבה של ספרד עצמה, מדינה השקועה במשבר כלכלי קשה ביותר. הקשה ביותר בתולדותיה. על פי הנתונים האחרונים, שיעורי האבטלה פשוט מפחידים. לפני שנתיים 14 אחוזים מהאוכלוסיה היו מחוסרי עבודה, וכיום מדברים כבר על 21 אחוזים – כמעט 5 מיליון מובטלים. ספרד הייתה עד אמצע שנות ה-70' אחת המדינות המפגרות ביותר באירופה המערבית מבחינה כלכלית, אבל אחרי נפילתו של הרודן פרנקו וחזרתה של הדמוקרטיה הכלכלה צמחה בקצב מהיר ביותר. כנראה בקצב מהיר מדי. המיתון העולמי שהחל ב-2008 פגע בספרד באופן דרמטי. אלפי מפעלים ועסקים פשטו את הרגל. החוב הלאומי הגיע למימדים עצומים, והאבטלה גורמת גם למשבר חברתי עמוק, כאשר מרבית המובטלים הם צעירים.

כמו בשאר המגזר העסקי, גם מועדוני הכדורגל הוציאו במהלך "השנים הטובות" הרבה מעבר למה שהם הכניסו וצברו חובות מטורפים. כך למשל הגיעה ולנסיה למצב של כמעט קריסה לפני כשלוש שנים. חובותיה הגיעו לכ-700 מיליון יורו. בשל כך נעצר פרויקט בניית האיצטדיון החדש ולא היה מנוס אלא למכור את שני הכוכבים הגדולים, דויד סילבה ודויד וייה. אם בתחילת העשור הקודם העטלפים זכו פעמיים באליפות, הגיעו פעמיים לגמר ליגת האלופות ולא נפלו ברמתם מבארסה וריאל, היום הפער בינם לבין שתי הגדולות הוא גדול למדי. הם גם לא באמת יכולים לאיים על אחד משני המקומות הראשונים.

ולנסיה עדיין בחובות, וייקח לה עוד שנים להתאזן כלכלית, אבל היא קבוצה גדולה יחסית עם הכנסות משמעותיות. מצבה טוב בהרבה מזה של הקבוצות הקטנות, שנקלעו לחובות אדירים וההכנסות שלהן מצומצמות. נכון לעכשיו, 6 קבוצות בליגה הראשונה ועוד 3 בליגה השניה נמצאות במצב של פשיטת רגל. במצב עניינים רגיל הן היו צריכות להתפרק והשחקנים היו משתחררים ומחפשים קבוצות אחרות. אלא שבספרד זה לא קורה בשל חוק מיוחד שמאפשר למועדונים להיכנס מיוזמתם להליך של כינוס נכסים, לדחות את פרעון חובותיהם כמעט בלי הגבלה, ולהמשיך לפעול כרגיל. הנפגעים העיקריים מכך הם כמובן השחקנים – שעכשיו החליטו להפעיל שרירים, ולשבות.

הקבוצות בליגה הראשונה שנמצאות במצב הזה הן מאיורקה (שבשל כך אופ"א מנעה ממנה לשחק בעונה שעברה בליגה האירופית), סראגוסה, סנטאנדר וכן שלוש העולות החדשות - בטיס, גרנאדה וראיו ואייקאנו. ראיו, הקבוצה הקטנה משכונת ואייקאס במדריד, היא מקרה מעניין במיוחד. בעונה שעברה היא הוליכה את טבלת הליגה השניה והציגה כדורגל מצוין, אבל השחקנים לא קיבלו שכר במשך כחצי שנה. במועדון היו בטוחים שעליה לליגה הבכירה תשפר את המצב כי ההכנסות יגדלו, אבל חובות העבר כל כך גדולים והמצב רק החמיר. המאמן חוסה רמון סנדובל התבקש לקצץ 70 אחוזים משכרו, וכמובן סרב. סראגוסה צברה חובות בסך 130 מיליון יורו, ולמרות זאת ממשיכה לתפקד כמעט כרגיל. היא אפילו רכשה שוער חדש, את רוברטו מבנפיקה, ב-8 מיליון יורו. איך בדיוק? ובכן, המועדון שילם רק 80 אלף יורו (אחוז אחד מהסכום) ובעצם מי שרכש את השוער זו חברה פרטית, שבין בעליה נמצאים סוכן השחקנים המפורסם ז'ורז'ה מנדס ופיטר קניון, לשעבר מנכ"ל מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי.

בחודש הבא אמור "חוק פשיטת הרגל" להשתנות ולמנוע את המצב הזה. לפי התיקון בחוק, מועדון שיפשוט רגל יורד אוטומטית לליגה השלישית. הבעיה היא שהוא ייכנס לתוקף רק בעוד כשנה. בינתיים, מחקר שפורסם באחרונה גילה כדי 20 קבוצות הליגה הראשונה הפסידו בעונת 2009/10 כ-100 מיליון יורו. סך החובות של קבוצות הליגה הבכירה הוא 3.43 מיליארד יורו – כפול מסך ההכנסות, 1.61 מיליארד. כל זה אומר בעצם שלחלק מהקבוצות אין שום סיכוי להחזיר את החוב, ואפילו לא להגיע להסדר פריסה עם הבנקים והנושים השונים. אז כרגע אולי יש לקבוצות אפשרות להימנע מפירוק, וגם להימנע מתשלום הכספים שהן חייבות לשחקנים – אבל הסיפור הזה עומד להסתיים. בעוד שנה או שנתיים יהיו קבוצות גדולות ומפורסמות שיתפרקו ויצטרכו להתחיל הכל מחדש, בליגה השלישית, עם בעלים חדשים ועם ניהול כלכלי שפוי.

וזה גם הזמן שבספרד יחליטו על מהפכה גם בדרך חלוקת כספי הטלוויזיה. הנוסחא הנוכחית, שבה כל קבוצה מנהלת את המו"מ בעצמה עם בעלי זכויות השידור, היא הרסנית. כאשר ברצלונה וריאל מדריד מקבלות בכל שנה כ-120 מיליון יורו, השלישית בתור, ולנסיה, מסתפקת ב-30 מיליון בלבד, והקבוצות הקטנות מסתפקות בפירורים, הפערים הופכים עצומים. אם וכאשר יסכימו בספרד על שיטת חלוקה צודקת יותר, ההכנסות של הקבוצות הבינוניות והקטנות יגדלו באופן משמעותי, ויהפכו את הליגה כולה לבריאה יותר ותחרותית יותר.