חגורת בטיחות
אחרי שנים של חוסר עניין, ייערך קרב על תואר אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד. האם המאבק בין היי לקליצ'קו יכול להציל את האגרוף?
הענף תלוי בו ובפה שלו. דייויד היי (gettyimages)
דייויד היי הוא אלוף העולם באגרוף במשקל כבד. לא, בעצם ולדימיר קליצ'קו הוא האלוף. ומה עם האח שלו ויטאלי? רגע, איך מני פאקיאו ופלויד מייוות'ר קשורים לכאן? בעשר השנים האחרונות ענף האגרוף, פעם אחד מענפי הספורט היוקרתיים ביותר בעולם, הפך לתחום אפור ומאוד לא ברור. במקום התאחדות אחת או שתיים, כפי שהיינו מצפים, יש לא פחות מ-5 חגורות שונות. פלא שאנשים לא יודעים מיהו אלוף העולם? או ליתר דיוק, כמה אלופי עולם יש? האבסורד פשוט זועק לשמיים ולהתאחדויות לא אכפת שהמוצר שלהן כבר לא שווה כמו פעם.
פעם כדי שמתאגרף יהיה "אלוף העולם הבלתי מעורער" (undisputed champion) הוא היה צריך לזכות בשתי חגורות או שלוש, אבל כעת הוא צריך שכל 4 ההתאחדויות הגדולות (WBC, WBO,IBF וה-WBA) יכתירו אותו כאלוף. דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי. דבר שלא בטוח שמוחמד עלי, אחד מהספורטאים הגדולים ביותר בהיסטוריה, זה שריחף כפרפר ועקץ כדבורה, היה מצליח לעשות זאת. בנוסף, מעמדן של אגדות אגרוף דוגמת עלי, ג'ו לואיס, ג'ו פרייז'ר, ג'ורג' פורמן, סוני ליסטון ואחרים נשחק עד העצם. והחגורה? אין לה יותר שום משמעות. הקרבות הגדולים ביותר כמו ה"ראמבל אין דה ג'אנגל" וה"ת'רילה אין מאנילה" נעלמו אל תהומות הנשייה. מזל שיש לנו את יוטיוב.
הקרבות לוהטים ביותר עברו מהיכלי הספורט של העם (כמו המדיסון סקוור גארדן) לאירועים לעשירים בלבד בקזינו של MGM גראנד וסיזרס פאלאס. האגרוף הפך מספורט עממי בסיסי, שבו כל אחד יכול להפוך מנער אשפתות לאלוף עולם, לספורט אליטיסטי בלי שום קשר לקהל המקורי שלו. אפילו האגרוף האולימפי כבר הפך להיות יותר מעניין.
אבל יש אור בקצה המנהרה והוא מגיע עם "קרב המילניום החדש". לראשונה מזה 11 שנים וחצי יתקיים הקרב על תואר אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד. תואר שפעם נחשב לדבר היוקרתי ביותר בספורט העולמי. דייויד היי (1.91 מ') יתמודד מול ולדימיר קליצ'קו. גם לוולדימיר ואחיו ויטאלי קליצ'קו יש חלק לא קטן בהרס הענף. שני האוקראינים מחזיקים ביחד ב-4 חגורות מהתאחדויות שונות. אחרי לא מעט לחץ, שוכנע ולדימיר קליצ'קו, שמחזיק ב-3 חגורות, להיאבק מול דייויד היי הבריטי, שאיך לא, גם הוא אלוף עולם במשקל כבד. כל אחד והעולם שלו.
היי זכה בתואר ה-WBA אחרי שניצח בנובמבר 2009 את המפלצת ניקולאי ואלוייב בהחלטת שופטים, לאחר שהציג יכולת יוצאת מן הכלל במהלך הקרב. הבריטי ידוע בין השאר בעיקר בגלל הפה הגדול שלו. מסיבות העיתונאים שלו מזכירות את ימי האגרוף של הסיקסטיז והסבנטיז. נגיחות ראש בראש בין הספורטאים שלא חסר בהן טסטוסטרון ובטחון העצמי. מנגד, נמצא ולדימיר קליצ'קו, שבמשך השנים האחרונות חובב מאוד את המשפט "אני אוהב לדבר רק עם הידיים". וובה מעולם לא הבין שההגזמה הזו במסיבות העיתונאים והכותרות חסרות הבסיס בתקשורת, הן מה שעשו את הענף הזה לזוהר ("אני האסטרונאוט של האגרוף, ג'ו לואיס וג'ק דמפסי היו רק טייסי ניסוי. אני בעולם משל עצמי", הצהיר חביב מסיבות העיתונאים מוחמד עלי).
אולם, במציאות שבה נמצא האגרוף היום אפילו סרט המשך נוסף של "רוקי" מושך יותר עניין מאשר עוד קרב של מני פאקיאו. לכן הקרב הזה על התואר הנחשק הוא בדיוק מה שהענף הזה צריך. קרב מתוקשר ובפרופיל גבוה מאוד בין היי לקליצ'קו. זה מזכיר קצת את הקרב ב"רוקי 4" בין אפולו קריד לאיבן דראגו. היי, בתפקיד קריד, מרבה לקשקש לכל כלי תקשורת שמרים לו טלפון, ובבריטניה כמובן שלא חסרים כאלה. ואילו דראגו, סליחה קליצ'קו, הוא עוד סובייטי ענק שהשתיקה שלו יותר מפחידה ממה שיש לו להגיד. וכל אגרוף הוא כמו התנגשות בקיר.
ההתלהבות לקראת הקרב מזכירה את העניין וההמולה שהיו לפני הקרב של מייק טייסון מול לנוקס לואיס בינואר 2002. ואיפה קליצ'קו והיי יילחמו? באיצטדיון הכדורגל של המבורג, האימץ' ארינה, או בשפתו העממית ה"וולקספארקשטאדיון". מעל 50,000 צופים יגיעו לצפות בקרב של המילניום החדש. ב-MGM ובסיזרס יכולים רק לקנא. השניים יתמודדו על כל החגורות, כולל זו של האח ויטאלי.
אז מה הם יחסי הכוחות בתוך הזירה? קשה לדעת בוודאות. לא מעט מומחים ברחבי העולם טוענים שקליצ'קו פייבוריט ושהוא צפוי לשלוט בקרב מפתיחתו עם שיטת ה-jab-jab-grab שלו (שתי חבטות קצרות ותפיסה). מנגד, אם יש מישהו שדווקא יכול להתקיל את קליצ'קו הוא היי. הבריטי ינסה לנצל את יתרון הזריזות שיש לו על פני האוקראיני ויחפש את ההזדמנות להכניס סנוקרת חזקה לסנטר שלו. אל תטעו, הסנטר של קליצ'קו לא עשוי מזכוכית, אבל אפשר להגדיר זאת כנקודת תורפה.
החסרון של דייויד היי יהיה אצל השופטים. קשה להאמין שהשופטים יפסקו נגד קליצ'קו המרשים אם הקרב ילך להכרעתם בנקודות. הסיכוי הטוב ביותר שיש לבריטי הוא להשיג נוק-אאוט מול המכונה האוקראינית. וזה כמובן לא הולך להיות טיול בפארק. היי עשה את כל שהוא היה יכול כדי להחליש את קליצ'קו מבחינה מנטלית, כשהשיא היה בהתפרצות האחרונה של קליצ'קו במסיבת העיתונאים ("בבקשה תגיע למסיבת העיתונאים אחרי הקרב, בלי תירוצים. נראה מה תגיד שם"). דווקא האמירה הזו של האוקראיני מעידה על חולשה מנטלית מסוימת, למרות שבמהלך כל הקריירה שלו הוא הקפיד לשמור על אופי חזק.
כדי לנצח היי יצטרך לתת בהמבורג הופעה לפנתיאון, אחרת הסוף שלו יהיה רע. אולי לא רע כמו הסוף המר של אפולו קריד מול דראגו, אבל עדיין לחטוף בראש מקליצ'קו זה לא תענוג גדול. חובבי האגרוף מקווים שבשבת "יגיע זמנו" של האוקראיני ללכת הביתה, כנראה שזה הדבר היחיד שיכול להחזיר מעט מהיוקרה, מהזוהר ומהכיף לספורט הזה. "זה לא חשוב כמה חזק אתה יכול להכות, אלא כמה אתה יכול לספוג ובכל זאת להמשיך קדימה. ככה משיגים ניצחון", זה היה אחד ממשפטיו האלמותיים של "רוקי". אוהדי האגרוף ספגו מספיק, זה הזמן ללכת קדימה. זה הזמן להיות בעד הקלאסה, בעד מסיבות העיתונאים הזחוחות, בעד אפולו ונגד דראגו. בעד היי ונגד קליצ'קו. ההיסטוריה תזכור את קליצ'קו כמתאגרף ענק, אבל עכשיו כדאי שהוא יהיה היסטוריה.