צמיחה מבוקרת

אסור להקל ראש בהצלחת מכבי תל אביב להשאיר בשורותיה את ג'רמי פארגו. נהפוך הוא, מדובר בסיפור הצלחה מסחרר, מכיוון שהצהובים ניצחו בקרב לא פשוט ומפתה מול קבוצות אירופאיות בכירות. הם גם חזרו למעשה להיות קרש הקפיצה מכאן לליגה הטובה בעולם, כמו בשנים הנפלאות של העשור הקודם. אבל התמונה המלאה בהחתמת פארגו גדולה ורחבה בהרבה: בעצם שכרו וההסכמה לדרישתו להרוויח פי 4 לעומת חוזהו הנוכחי, מכבי עשתה צעד ענק בחשיבה קדימה. היא הצהירה כאן ועכשיו כי הגארד הוא מנהיגה לשנתיים הקרובות, הוא הגו-טו-גאי בקבוצה שעשתה נפלאות ללא היררכיה ברורה.

פארגו, שהפך לאחד משבעת המשתכרים הגבוהים בקבוצה בכל הזמנים, הוא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים במכבי שצמחו מתוך הליגה המקומית. בעבר הרחוק מכבי נחשבה לקבוצה שמתחזקת דרך לקיחת כוכב היריבה היחידה שנותנת לה פייט אמיתי בארץ והחלשתה בצורה משמעותית, ודוגמאות לא חסרות. לבאן מרסר, נוריס קולמן, אלישי כדיר וראדיסאב צ'ורצ'יץ' הם רק חלק מהשמות. אפילו דורון פרקינס נתפש ככזה בעיני רבים, למרות שהוא יותר ענה על הגדרות גארד גבוה ובעל אוריינטציה הגנתית שלא נמצא במשך שלוש שנים, וטרנס מוריס הוא דוגמה טובה נוספת. בין לבין חיפשה מכבי את הזר או הכוכב שלה באירופה בסכומים בהם ידעה להתמודד, אבל גדולות היבשת ברחו לה.

"המעבר לתשלום שכר ביורו השאיר את מכבי מאחור במשך תקופה לא קצרה. היא נחשבה עדיין למועדון עילית, אבל יש המון שחקנים שלפני הכל חושבים על הכסף ובמיוחד אלה היודעים שהם סטארים", אומר סוכן שחקנים בכיר. השארת פארגו והגעתו הצפויה של שון ג'יימס מוכיחות כי הקבוצה שינתה פאזה. המערכת הבינה כי גם בארץ יש זרים ראויים, זולים משמעותית וכאלה היוצאים מקולג' ועד בשלותם יתגלחו קרוב יותר, הכי קרוב שיש. כאן. מול העיניים. שניתן למצוא בזול וטוב ברמה שווה לפחות שחקנים המכירים גם את הליגה שבשיטת הפיינל פור הנוכחית מצמצמת משמעותית את היתרון האיכותי הברור בו אחזה מכבי לאורך השנים.

"וויל ביינום היה הימור שמכבי לקחה, ובטוח שאם הוא היה מגיע אליה לא מהקולג' כשחקן צעיר ולא בשל אלא ככזה שעבר שנה אירופאית, העסק היה נראה אחרת בשורה התחתונה", מעיד אותו סוכן. "אם אתה מסתכל על שלל השחקנים שיוצאים מליגות הקיץ או כאלה שלא נבחרו בדראפט, המון מאמנים ישראלים מביאים אותם ומקווים לשחקן טוב ובוגר, אבל נדירים המקרים שבגיל 22-23 שחקן כזה הגיע ומיד ידע לנהל ולייצב קבוצה". פארגו, ואולי גם בראיין רנדל אם יגיע יום אחד להיכל נוקיה, הם אמנם שחקנים שהיוו גורמים משמעותיים בלקיחת האליפות ממכבי, אבל לא זה מה שהביאם או יביאם למעבר שכזה. ההערכה המקצועית והמבט הממוקד ביכולות כן. זו מכבי תל אביב החדשה. הקבוצה שהקימה מערך סקאוטינג בקול תרועה רמה, והבינה איך עושים זאת נכון יותר מכולם גם בלעדיו.

עוד שינוי מהותי חשוב שאנו למדים עליו הוא ההתאקלמות במערכת. מכבי של היום נגישה ונוחה מזו של פעם, בה מדי שנה נתקל זר או ישראלי בתסמונת "העונה הראשונה". היא מסבירת פנים כמו פעם בדיוק כפי שהמשחק שלה חזר לרגש. פרקינס הפך מיד לדמות מנהיגה ודומיננטית על המגרש ומחוצה לו, פארגו וסופו נקלטו בצורה נהדרת, ויש עשרות רבות של שחקנים שבחודשים הראשונים שלהם במועדון חוו את ההיפך המוחלט. חלק מתהליך זה הוא הבחינה המדוקדקת יותר של דייויד בלאט וצוות עוזריו באופי השחקן. בדברים אותם הוא יכול להביא מעבר ל-20 נקודות, 10 אסיסטים או ריבאונד. לא פלא שבקבוצה שאיש לא האמין בחוזקה עד שהפכה לסגנית אלופת אירופה, יש לא פחות מ-3 שחקנים הנחשבים כלידרים. והמילה הזאת, ברבים, חשובה לעתים הרבה יותר מהיכולת המקצועית.

בארץ, נכון לעונה שאוטוטו תסתיים, יש מעט שחקנים שמתאימים למכבי לקמפיין הבא, אך ייתכן שאחד נוסף יגיח בהפתעה לנוכח הצורך בעיבוי הסגל בסחורה משובחת וזולה, או לפחות כזו שיכולה להשאיר את מאזן האימה בליגת לוטו על כנו. שון ג'יימס הוא בינגו שכזה, כי אין עוד חוסם ביבשת בתג מחיר שכזה. ג'יי.סי קארול, המככב בליגה הספרדית כבר שנתיים עם חוזה נמוך מחצי מיליון דולרים, גם כן עשוי להתאים בגלל רב גוניותו והבנת המשחק.

ג'רמי פארגו, למרות לא מעט עליות וירידות, העובדה שהגיע כברירת מחדל לאחר התמוטטות מיקייל טוראנס ושקיבל את שרביט ההובלה לאחר פציעת פרקינס, מוכיח שלפעמים הליגה כולה היא שמירים, אקוניסים וקטשים. כאלה ששולפים יהלומים מהשרוול בעלות נמוכה. פארגו היה השחקן בעל היכולת האישית הטובה ביותר שניתן היה למצוא ברבע מיליון דולרים. כזה שמכיר, כזה שיודע היכן הוא נמצא ומופיע למשחקים גדולים. לכן הוא במכבי ת"א, לכן היא הגיעה למקום בו היא נמצאת.