אחת משלנו

הפועל חולון מייצגת את כל מה שישראלי בעינינו. אולם מפח עם ריח של שתן בכניסה למגרש. דובר שעובד בהתנדבות ושהתפרסם בכלל בגלל הכינוי "מניאק". מאמן שגדל על הבלטות, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. חבר עמותה שהגיע להציל את הקבוצה, אולי בגלל העבר שלו במערכת הבטחון. וכמובן, איך לא, שחקנים שנדרשים כל יומיים לקצץ את המשכורת שלהם. אמרנו לכם, הכי ישראלי שיש.

אבל בדיוק בגלל זה כל כך קל להתחבר להפועל חולון. גם לאהוב אותה. אפילו יואב גליצנשטיין, המאבטח שאיבד שתי אצבעות בגלל אוהד חולוני טיפש, לא התאפק בסיום הניצחון של החבורה של דני פרנקו במלחה, ואמר: "כמה שאני שונא את הקבוצה הזאת, אי אפשר שלא להוריד בפניהם את הכובע על מה שהם עושים". האמת? צודק.

הצביון הישראלי של חולון הולך לפניה, ושימו לב לאבסורד הבא. בעוד שבכל הקבוצות בליגה המאמנים נאצלים להתמודד עם החוק הרוסי ולהשאיר בכל רגע נתון על המגרש שני שחקנים ישראלים, אצל דני פרנקו הסיפור אחר. המאמן התזזיתי של חולון נאלץ להסתדר עם החוק האמריקאי - 2 זרים על המגרש בכל רגע נתון. טוב אי אפשר להאשים אותו, ככה זה כשאין לך יותר אמריקנים על הספסל. ואם להיות אמיתיים, מי אמר שצריך? תשאלו את עודד קטש.

תאמינו או לא, אבל הצהובים סגולים מאולם הפחים הבטיחו עם הניצחון על מכבי חיפה את ההישארות שלהם בליגה. והם עשו את זה בסטייל. לפרנקו מגיע בעונה הבאה לקבל קבוצה גדולה, כי אם עם סגל כל כך דליל הוא מצליח לפרק את כל הליגה ואפילו לגרום לדייויד בלאט להזיע, מה יקרה כשהמאמן המוכשר יקבל תקציב של קבוצה כמו אשקלון או חיפה? למקום האחרון או אחד לפניו הוא בטח לא יגיע.

בשורה התחתונה, חולון, תרצו או לא, היא הסיפור של השנה. ועם השיטה של אבנר קופל, אל תתפלאו אם באולם הפחים עוד לא יזכו פה בטעות בעוד צלחת.