עדי גורדון, מגדולי הכדורסלנים הישראלים בכל הזמנים, ממעט להתראיין, אבל כשהוא עושה זאת, הוא מדבר בעיקר על מהות ועל הדרך הערכית שהובילה אותו עוד ככדורסלן ומלווה אותו בשלושת העשורים כיועץ לחברות ולארגונים. את דרכו הוא מנחיל בקבוצות לימוד ועיון בגישתו, "מסר הפשטות", בה מספק ידע וכלים לעבודה פנימית. לאחרונה, בעקבות מיזם "הדיבור"- שבין השותפות בו היא שרית זוסמן, אימו של בן ז"ל שנפל בעזה במהלך חרבות ברזל ואהד את הפועל ירושלים - הסכים גורדון לזוסמן בפודקאסט מיוחד שבו דיבר על גישתו ומשנתו לחברה ולאינדיבידואלים המרכיבים אותה.
"הייתה לי התעוררות פנימית בשנות ה-90", מספר גורדון, "הורעפתי באהבה מיום היוולדי, אז לא יכולות להיות לי טענות, אבל הייתה שאלה בתוך ההצלחה לגבי המניעים שלי. מה אני עושה פה? תמיד מעריצים ומוקירים את קולע סל הניצחון, אבל אני יודע שאם מישהו לא היה מוסר לי את הכדור, הוא לא היה בידיים שלי לקלוע אותו. כולם שותפים לדבר הזה. האחדות מתקיימת כל הזמן. מה אנחנו מזינים אותה? אנחנו רוצים אחווה כדרך חיים? יש עבודה לעשות שם. אנחנו תלויים אחד בשני כל הזמן. זו עובדה, לא פילוסופיה".
"בסופו של דבר, הרצון האמיתי המוחלט שלי הוא שום דבר מחוץ לי. כל התשוקות שאחזתי בהן קרסו לרגע", סיפר גורדון על הדרך שעבר, "הרצון האמיתי הוא למצב הוויה בתוכי. אני רוצה להיות במצב רוח מסוים - טוב, נכון. אני רוצה להיות במצב שאני אוהב את עצם קיומי. זה מתחולל רק בי. כל מה שמחוץ לי, זה כלים. מערכות יחסים, כסף, אוטו. הם משרתים את הקיום העצמי שלי. אבל הרצון הוא רק דבר אחד - מצב הוויה מסוים שאני ארגיש שלם עם עצמי, ראוי. ואז גיליתי עוד דבר - כל דבר שיגיע מבחוץ - גביע, אליפות, מאה מיליון בבנק, מערכות יחסים, שהעולם יאהב אותי אהבת אמת... זה יחמם את ליבי, יהיו לי רגעי אופוריה, אבל זה לא ישנה שום אינסטינקט רגשי נפשי שקובע את המצב שלי. זה אולי כמו סם שיסמם אותי לרגע".
"כדרך חיים, גיליתי, שכל מצב ההוויה שלי תלוי באינסטינקט רגשי, נפשי וחשיבתי. זה חורץ אותי. את זה אף אחד אחר מבחוץ לא יכול לשנות. אני לבד בתוך זה. שם התחלתי לקחת אחריות למה שאני מייצר בתוכי. כל מה שאני כָּמֵהַּ לו לא יגיע מבחוץ לעולם ולראיה רוב בני האדם לא שבעי רצון. זו עובדה. אחרת לא היו מלחמות. חלק מהעניין של העבודה הפנימית אתה יכול לשנות את מצב ההוויה שלך, הנפש שלך. היא מחליטה מה לקבל מבחוץ. רק אתה יכול להציל את הנפש שלך. זו אחריות אישית מוחלטת. לא להיות קורבן של מציאות - 'לקחו לי, שתו לי".
"קבוצה לא יכולה לעשות שינוי, קהילה לא יכולה לעשות שינוי. עם לא יכול לעשות שינוי, רק אינדיבידואל יכול לעשות שינוי וזה באחריותו המלאה".
גורדון דיבר גם על ההנפה המשותפת עם דורון שפע בגביע המדינה השני של הפועל ירושלים ואמר: "לפני המשחק הבטחתי לדורון... לא היינו מועמדים לזכות, היינו הרבה פחות טובים ממכבי ת"א, זו הייתה הפתעה שניצחנו ביד אליהו... משהו בי הבטיח לדורון היום אתה תניף את הגביע. דורון הוא חבר של 40 שנה. בנאדם נדיר, טוב לב וגם מבוגר ממני ומגיע לו להניף את זה. מגיע לכולם, אבל משהו בי גם הבטיח, וצריך לעמוד בהבטחות לחברים. הוא היה צריך להניף את זה לבד, אבל הוא גרר אותי איתו. זו אחווה. הוא סחב אותי פיזית. בלית ברירה הלכתי איתו. זה רגע שמשקף את האחווה והחברות, גם בינינו וגם בקבוצה, הייתי לוקח את כולם לשם איתי... (בגביע שקדם לו בשנת 1996 בו קלע גורדון את סל הניצחון מעל טום צ'יימברס) האוהדים נכחו בי בסל הניצחון. בחוויה שלי, השחקן ששמר עליי בגביע הראשון היה מול 6,000 (אוהדים), לא מולי. זו החוויה שבי".
מיזם "הדיבור" הוא מיסודן של מספר משפחות שכולות מהמלחמה הנוכחית ששמו להן למטרה לקדם שיח מכבד בחברה הישראלית, דווקא למול נסיבות הקיטוב. במסגרת זו ולקראת הבחירות, השיק המיזם את קמפיין "מדברים אחרת" אליו נרתמים שורה ארוכה של מובילות ומובילים בתחומים שונים (ספורט, תרבות, מוסיקה ועוד) המזוהים עם השמאל, עם הימין ועם הקונצנזוס הישראלי לקריאה משותפת: מדברים בכבוד; מקשיבים גם למי שחושב אחרת ולא רואים בו "אויב" וזוכרים שלפני הוויכוח, במהלכו ולאחריו אנחנו בני חברה ומדינה אחת ואין לנו אלא ללמוד לחיות יחד בכבוד הדדי. בין המובילות והמובילים שהצטרפו לקריאה ניתן למצוא את מרים פרץ, גילה אלמגור, יהורם גאון, רבקה מיכאלי, איריס חיים, אלי אוחנה, ראובן עטר, אביהו מדינה, נדב אבוקסיס, שף חיים כהן, שף רותי ברודו, מיקי קם, צופית גרנט, שולי רנד, יוסי מרשק, חמי רודנר, שאנן סטריט, שלי שם טוב, אבידע בכר, מירב לשם גונן, פרופ' יובל אלבשן, פרופ' ניסים מזרחי, אמילי עמרוסי, אביב אלוש, רן שריג, אמיר איבגי, חיים אתגר, אברי גלעד ועוד רבים ורבות.
לאתר של עדי גורדון לחצו כאן