מספיק לפיינל 4? הצעד הגדול הבא של הפועל תל אביב

עונת הבכורה של הפועל ת״א ביורוליג הייתה פנומנלית. מהרגע שהסוסים הוזנקו בסוף ספטמבר 2025, הפועל ת״א התנפלה על הליגה, ביססה את עצמה בחלק העליון שמוביל לפלייאוף, התנשאה והתגדלה עם מספר שבועות במקום הראשון, והצליחה, למרות כמה משברים בדרך, לסיים במקום השישי ולסמן וי ענק על המטרה המרכזית של עופר ינאי ושות׳: עוד עונה ביורוליג. 

הרשמו לליגת החלומות של XI MOBILITY וערוץ הספורט. בנו את הקבוצה שלכם!


ונדמה שהתמה המרכזית שהובילה את בניית הקבוצה בעונה הקודמת ממשיכה גם לקראת העונה הנוכחית. הפועל ת״א ממשיכה להיות נובורישית שבאה לנפנף בנכסים החדשים והישנים שלה, לזרוק על המגרש את מקסימום הכשרון שהיא יכולה לקנות, לתת לו להסתדר לבד ולקוות לטוב. אם דימיטריס איטודיס לא השתנה ב-180 מעלות, העונה הנוכחית הולכת להיות קופי פייסט של העונה הקודמת, עם כמה תוספות בדמותם של תומאס סטוראנסקי, קאדין קרינגטון, זאק לידיי, אמיר קופי וג׳ייקוב טופין. 

לעומק האסטרטגי הזה אולי יצטרף סנטר שלישי ליד אוטורו ואודיאסי (מה שימחק את התקווה של איתי שגב לקבל פירורי יורוליג). זו תהיה הפתעה גמורה אם איטודיס ינסה להריץ לפתע סטים ארוכים עם פאנצ׳ים מתוחכמים, ונדמה שהשיטה של הפועל ת״א הולכת להמשיך לשחק כדורסל פשוט, בסיסי, מבוסס על כשרון. היא תחפש לתת את הכדור לשחקן שיכול ליצור מול מיס מצ׳, ליצור חילוף בפיק אנד רול שניתן להתקיף, להאכיל את אוטורו או אודיאסי מדי פעם ולהוציא קלעי מזדמן על חסימות מדורגות. בגדול אוהדי הקבוצה הולכים לצפות בעיניים כמהות מה יעשו בלייקני, בראיינט ומיצ׳יץ׳ כשיתנו להם את הכדור ויזיזו את כולם הצידה. אל תבנו על אסתטיקה, אבל בהחלט על מקום טוב בשמינייה הראשונה.

תוספת שתופסת?
אבל אם הפועל ת״א רוצה לפרוץ תקרת זכוכית נוספת ולעבור סדרת פלייאוף מול יריבה עמוקה כמו אחד מהסגלים המטורפים של פנאתינייקוס, אולימפיאקוס או פנרבחצ׳ה, היא חייבת להוסיף לעצמה מימדים של קשיחות בשני צידי המגרש או לסיים באחד מארבעת המקומות הראשונים ולהימנע מהסגלים המפחידים האלה. בעונה שעברה היא התקשתה מול חלק מיריבות הצמרת, ובעיקר כשהמשחק הפך פיזי והיריבה הצליחה להוציא אותה מהקצב וטיפלה נקודתית בסקוררים שלה. האם טופין, קרינגטון וקופי הם אלה שיתנו לה את המימד הזה שמסוגל להתמודד עם זה? על פניו נדמה שלא. 

קרינגטון וקופי אמורים לתת כוח אש לצידם של בראיינט ובלייקני, גם אתלטיות ויכולת לשמור על כמה עמדות. את קרינגטון של ירושלים והנבחרת אנחנו מכירים כיצרן נקודות ושומר ראוי, אבל קשה להאמין שהוא יהיה זה שיעשה הבדל מול הסופר קבוצות שנבנו הקיץ. קופי וטופין מגיעים ללא ניסיון באירופה, עקומת הלמידה שלהם תיקח זמן, ולכן הם לא רק צריכים להסתגל לקבוצה ולאיטודיס, אלא גם לכדורסל האירופי עצמו.

סטוראנסקי בבנק לאומי
אלייז׳ה בראיינט הוא עדיין הברומטר של הקבוצה והאיש שהיכולת שלו תקבע את הדרך. לפציעה שלו היה קשר ישיר לתקופות המשבר של הפועל ת״א בעונה הקודמת והצוות המקצועי והרפואי חייב לשמור אותו באיזון עומסים, שלא לומר עטוף בצמר גפן, כדי שיופיע בריא לחלקים האחרונים של העונה. ואסילה מיציץ׳, אחרי שהוריד את החלודה וחזר להראות ניצוצות, אחרי שנמאס לדבר על החוזה שלו, אחרי שהראה שהוא עדיין יכול להיות כמו ואסה ההוא, יקבל צ׳אנס נוסף לשחזר את ימיו כקדם עם הרבה פחות לחץ ורעש מסביב. 

חוסר היציבות של מיציץ׳ אמור להתאזן עם נוכחותו של סטוראנסקי, בהחתמה שמזכירה את זו של דניאל תייס במכבי, ווטרן יורוליג שמגיע לקראת סוף הקריירה לעשות סיבוב אולי אחרון ולהיות האיש שמשפיע על הסגל מעצם נוכחותו והניסיון שלו. ההכרזה של סטוראנסקי שהשהייה של הקבוצה בסופיה והסגל הגדול שיתפצל בין בולגריה לישראל יאפשר לו יותר מנוחה ופחות משחקים הזכירה שחקן ליגה ארצית שמצא עבודה בבנק לאומי וחותם על שני אימונים ומשחק. זה אולי יביא אותו טרי יותר ל-15-18 הדקות בהם ישחק ביורוליג אבל גם משמש סוג של דגל אדום לגבי הגישה שלו בקבוצה שרוצה גם פלייאוף יורוליג, גם גביע מקומי וגם אליפות.

אנטוניו בלייקני ימשיך לא לדעת מול מי הוא משחק, כמה זמן נשאר במשחק ומה התוצאה וימשיך להרים זריקות ולהיות במוד סקוררי. זאק לידיי פורח ליד סנטרים דומיננטים ויכול לשחק גם בעמדה 5 אם צריך. אוטורו ימשיך לקבל ארבע נגיעות בכדור בחמשת הפוזשנים הראשונים של כל משחק ואז לא לגעת בכדור עד הדקה ה25. אודיאסי יהיה שמח עם מה שיתנו לו. 

הישראלים של הפועל ת״א ימשיכו את מורשתו של הסופר המיתולוגי און שריג (או בשמו האמיתי שרגא גפני) וימלאו בחרדת קודש את תפקידו של גיבור ספריו של שריג, דני דין, הרואה והלא נראה. ההחתמה של תמיר בלאט אמורה על פניו לתת לפחות לישראלי אחד דקות יורוליג לגיטימיות אבל נדמה שאיטודיס לא מחזיק מבלאט, בלאט לא מחזיק משיחות עם גיא פלטין על הספסל והקשר הזה הולך להיות לונג דיסטנס. האמת שחבל עבור שני הצדדים - הפועל יכולה להנות מראיית המשחק, הקליעה וחוסר האנוכיות של בלאט ובעיקר מחיזוק הזהות הישראלית שחשובה לחלק מאוהדי הקבוצה. 

שתי שאלות לסיום
האם המשבר מול הקהל האדום ייפתר סוף סוף? האם הוא בכלל פתיר? על פניו, נדמה שלא. הטהרנות של האוהדים שלא מוכנים להגיע ליד אליהו, נטולי אמת מידה היסטורית לגביי המהפכה הבלתי נתפסת שעופר ינאי עשה במועדון הזה תשאיר את השסע הזה מדמם. מהבחינה הזו, אם תוחזר הביתיות לת״א, זה יהיה פחות משמעותי מלבד ההרגשה הטובה להיות בבית (ובאסה בשביל סטוראנסקי) כי הקהל האדום לא מצליח לייצר את אותה השפעה שהקהל הצהוב מייצר עבור מכבי ת״א ביורוליג. 

האם הפועל ת״א תתעדף את היורוליג על חשבון הליגה הישראלית? נראה שהתשובה ממשיכה להיות כן, חד משמעית. אחת המסקנות מהעונה הקודמת הייתה שהפיצול בין סופיה לת״א היווה את אחד הגורמים לסיום העונה המאכזב של הקבוצה בזירה המקומית. בהתחלה דובר על סיום הפיצול, אבל חוסר היציבות באזור והרצון לתת לזרים שקט נטול טילים הכריע. האם זו תהיה השנה ה-58 נטולת אליפות אדומה?