(GETTY)
בשבוע שעבר פירסמתי את הטור הזה והאמת, הופתעתי. כמות התגובות שקיבלתי הייתה לא קטנה וכנראה שמדובר בנושא ברומו של עולם. בכל מקרה, לא מעט מהתגובות התעמקו בעיקר בתקנה נקודתית, כמות הזרים או כמות הקבוצות, מה שגרם לי לחשוב שייתכן והייתי צריך להיות ברור יותר בשאלה האסטרטגית.
רגולציה, בבסיסה, היא סט הנחיות. כללי משחק שנועדו לקדם רעיון מסדר ברור. כשהאסטרגיה ברורה, הרעיון המסדר נגזר ממנה ואוסף התקנות נבנה כדי לשרת את הרעיון המסדר.
אני זוכר בתור ילד פרק ב"זהו זה" על חברת החשמל, בפרק זכורה לי שורה מיתולוגית - "למה לסגור מזגן אם אפשר להדליק תנור?". הבדיחה היא בדיחה, אבל משרתת את הרעיון שאני מנסה להעביר, תקנה אחת, כשהיא צולבת לתקנה אחרת, לא תעשה שום דבר. כלומר, אפשר ביד אחת לחוקק תקנה בעד צעירים וביד שנייה לחוקק תקנה שתקטין קבוצות. התוצאה תהיה דומה למצב שלא יהיו תקנות בכלל, כי פעולה אחת תבטל פעולה אחרת.
לדעתי זו בעיה שנמצאת בלב הבעיה. אוסף התקנות אינו הפתרון ואוסף רעיונות צולבים, שייתכן וכל אחד מהם הוא טוב, לא יעשה את מה שרוצים שיעשה ולכן יש לחזור גם לטור משבוע שעבר, אבל בעיקר לדיון המהותי – מה אנחנו רוצים להשיג? וממנו לרעיון המסדר – איזה ענף אנחנו משרטטים.
אני אחדד – שאלת הליבה היא האם ענף הכדורסל הוא ענף פתוח או ענף סגור.
רבים מהפונים ניהלו איתי את הדיון בשאלת כמות הקבוצות. טענת הליבה שלהם היא שיש בישראל מעט מדי כישרון להחזיק 16 קבוצות ולכן דווקא צמצום הענף (קרי ענף סגור), יביא את כמות הכישרון המוגבלת להתפזר בפחות קבוצות, מה שיוביל לעלייה איכותנית פר קבוצה, מה שיגדיל את האטרקטיביות של המפגשים בליגה, מה שיוביל להגברת העניין, שכן משחקים איכותיים יותר מביאים יותר עניין.
לוני ווקר מול וסיליה מיציץ׳. איכות מביאה עניין (GETTY)
לתחושתי זו טעות בהגדרה האסטרטגית – עליית ערך איכותנית אינה חזות הכל. להפך, בהצעה שלי, מאחר שלקחתי בחשבון שיש כמות מסוימת של ישראלים והגדלתי את כמות הקבוצות, מה שיוביל עקרונית לפחות איכות ישראלית בכל קבוצה, הצעתי להגדיל את כמות הזרים. פה חשוב לזכור - זרים ניתן להביא מבריכת פוטנציאל רחבה יותר ולכן אם ההתפלגות האיכותנית של הישראלים תהיה במבנה פירמידה, ההתפלגות של הזרים תהיה שטוחה יותר.
אבל שוב, זו לא שאלת הליבה – שאלת הליבה היא בניית רעיון מסדר שיוביל לענף פתוח. ענף פתוח בהגדרה קורא לכוחות חדשים להצטרף. משקיעים, ערים, שחקני נוער וצופים בפריסה גיאוגרפית רחבה יותר ואני רוצה להתמקד ב-2 הווקטורים המרכזיים של המציאות הישראלית:
גיאוגרפיה
החשש בענף סגור עם מעט קבוצות בליגת העל הוא שרוב הקבוצות יהיו במרכז, כאשר הגיאוגרפיה הישראל היא שונה. ראשית, ערים מרכזיות כמו חיפה, פ"ת, אשדוד ועוד, יהיו מחוץ למעגל. בליגה של 10-12 קבוצות ייתכן וגם מרחב הצפון והדרום יאבד אחיזה. ויתור על מרחבים גיאוגרפיים שלמים הוא לא פחות מאסון אסטרטגי. אם הענף יילך לשינוי מהותי, הרי שייקח כמה שנים עד שנבין את גודל האירוע. במצבו הנוכחי, לא בטוח שיש לו את מרחב הזמן של כמה שנים שאחריהם, תשתיות הכדורסל במרחבים גיאוגרפיים משמעותיים יימחקו.
קבוצה בליגת העל היא המרכז שסביבו בונים אקו סיסטם שלם של קהל ומחלקות נוער וילדים, משיכת משקיעים ועוד – בלי קבוצה בליגת העל, השקעות בתשתית לא ייצאו לפועל. בלי קבוצה בליגת העל, מישהו אחר (כדורגל בעיקר) ייכנס לוואקום. ולכן לדעתי – הבחירה האסטרטגית בין צמצום (ענף סגור) להרחבה (ענף פתוח) היא שאלת המפתח הראשונה.
דמוגרפיה
ישראל עם מדינה בפריון גבוה מהמערב. מדינה עם פריון גבוה מייצרת עניין ספורטיבי, שכן הדרך לייצר ספורטאים מתחילה בכמות האוכלוסייה, אבל הדמוגרפיה הישראלית אינה שטוחה. היא מורכבת מאחוז גבוה מאוד של המגזר החרדי והמגזר הערבי. את המגזר החרדי כל ענפי הספורט מפספסים ובלעדי המגזר החרדי, הפריון הממוצע הוא אירוע אחר. אבל המגזר הערבי הוא כרגע טריטוריה של ענף הכדורגל. לא הענפים האולימפיים ולא הכדורסל מקבלים מזה רוח גבית. פה, ענף שמצמצם נוכחות במרחבים קיימים, בוודאי שיפסיד את המרחב העצום שהוא כבר היום לא חלק ממנו.
אבל הדמוגרפיה היא גם אירוע גיאוגרפי. הפריפריה בצפון, בדרום ובמרחב יו"ש הוא מרחב שחלקו בעוגת הפריון גדול מאוד. התנתקות ממרחבים אלה, תשלח את הילדים שנולדו בשנים האחרונות ושיגיעו בשנים הבאות לשחק כדורגל, להתאמן בג'ודו ולגלות את נפלאות הפאדל.
וזה לא נגמר פה. מספיק ללכת לשכונות החדשות באשדוד, פתח תקווה, מודיעין, חריש, ראש העין, ערי הדרום והמרחב הכפרי ולראות עד כמה הם משופעות בילדים. גם פה, בלי קבוצת ליגת העל שהיא מרכז אקוסיסטם גדול, לא יגיעו מספיק לכדורסל. אפשר לראות את זה באשדוד. נכון, קבוצת הכדורגל, לא משופעת באוהדים, אבל היא מגדלת המון שחקנים, היא בנתה ארנה חדשה, היא מתבססת כעיר מרכזית בכדורגל וחלק מזה מגיע על חשבון פוטנציאל סל. זה נכון גם לפתח תקווה ונכון גם לירושלים (העיר הגדולה בישראל) שהיא מרכז גיאוגרפי עצום ומחלקות הנוער של המועדון היחיד בעיר, מבוססות על חוף השרון ושכנותיה.
**
לחוקק תקנה נקודתית זה כמו לשים פלסטר, לפעמים, כשהפצע קטן. מספיק לשים פלסטר, אבל הענף נמצא בנקודה שבה הוא חייב לשאול שאלות מרכזיות ולבחור כיוון. אין כיוון שבו אפשר יהיה לקבל הכל, זו נקודת מפתח. בכל בחירה יהיו פשרות, אבל כשהכיוון ברור אפשר לבנות אסטרטגיה, אפשר ליישם רגולציה תומכת ואפשר להתחיל לתקן.