אמנות מופשטת: כך ירושלים עוצרת את לורנזו בראון
הסדרה בין הקבוצה מהבירה לבין מכבי ת"א תוכרע גם על היכולת של הרכז ששבר שיא איבודים במשחק המכריע הקודם מול האדומים. מיתרון הגודל, דרך החילופים ועד ההשפעה של הפיק-נ'-רול, ניתוח לפני המשחק הראשון
לנצח במשחקי כדורסל זאת אומנות. אין דרך אחת שבה אתה יכול להגיע למצב שבו אתה קולע נקודה אחת יותר מהקבוצה השנייה, או שאתה גורם לה לקלוע פחות, וזה בדיוק מה שהופך את המשחק הזה לכל כך מעניין. הפועל ירושלים ומכבי תל אביב, שייפגשו הערב (רביעי) למשחק הראשון בסדרת חצי גמר ליגת העל, מגיעות למשחק הזה משתי אסכולות שונות.
מכבי תל אביב מביאה את הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית. מסירה אחרי מסירה, פיק אחרי רול, היא מוצאת דרך להגיע ל-90 ו-100 נקודות מול הקבוצות השונות בליגת העל ובאירופה. הצהובים היו קרובים מאוד לניצחון בסדרה מול אלופת אירופה הנכנסת בלי שחקנם הטוב ביותר דרך ההתקפה. הם קלעו 105, 99 ו-109 נקודות עד עכשיו בפלייאוף.
הבעיה היא שהם קלעו 72 נקודות בגמר גביע המדינה מגדל מול הפועל ירושלים השנה, ו-61 בשנה שעברה. הירושלמים, בטח בעידן אלכסנדר דז'יקיץ' וגם עכשיו בעידן יונתן אלון, מנצחים דרך אומנות מופשטת. במבט ראשון הכדורסל שלהם עלול להתפס כפשוט, סתמי או חסר מעוף, אבל ברגע שעומדים ורואים אותו כמה דקות מבינים כמה הוא מורכב. כמה טובה ההגנה שלהם.
הירושלמים אמנם לא ניצחו מעולם סדרת פלייאוף מול מכבי תל אביב, אבל בשני משחקים מכריעים מול הצהובים-כחולים ניצחו, ודרך ההגנה. במשחק ב-2023 הם עצרו את לורנזו בראון על 15 נקודות (5 מ-11 מהשדה), ארבעה איבודים ושלושה אסיסטים. וויד בולדווין קלע 10 נקודות.
ב-2024, לורנזו בראון סיים עם תשע נקודות בשבע זריקות בלבד. היו לו שבעה אסיסטים ו-11 איבודים, לפחות לפי דף הסטטיסטיקה. יש שיגידו שמדובר ב-13 בשל שני איבודים קבוצתיים, אבל זה מפספס את הדיון.
כשהכסף על השולחן, הפועל ירושלים מצליחה לשתק את לורנזו בראון.
גדולים על קטנים
רוב האיבודים של בראון בגמר הגביע הגיעו באותה הדרך. בראון כדרר, ירושלים זרקה עליו שחקן גדול יותר ממנו (ברוב המקרים יובל זוסמן), כשג'אקורי וויליאמס היה בתפקיד חופשי יותר והיה יכול להפריע לו גם כן. תמיד היה מישהו עליו ועוד מישהו לפניו, וזה תקע את ההתקפה של מכבי תל אביב.
בגמר הגביע זה היה יובל זוסמן, שקיבל את השבחים ומצא את מקומו אחרי עונה מורכבת, והיתרון בסגל של הפועל ירושלים הוא שיש כמה זוסמנים. אור קורנליוס יכול להתמודד עם הגארד של מכבי ת"א, ויכול להיות שנראה שם לפרקים את כריס ג'ונסון ונמרוד לוי. שחקנים מספיק גדולים שיכולים להחזיק את בראון בצבע, להוביל לאובר-כדררת ולתת לו להמר על הקליעה מהשלוש.
יש לירושלים מספיק שחקנים שיכולים לרוץ על חסימות או להחליף, וכאלה שיכולים להקשות על בראון. זאת אחת הנקודות החשובות ביותר לפני הסדרה, בטח כל עוד בולדווין בחוץ. הצהובים רשמו את ג'ו תומאסון שיסייע בעומס על חשבון אנטוניוס קליבלנד, אבל גם תומאסון (3.1 אסיסטים למשחק העונה) יתמודד עם לחץ על הכדור. האיבודים של כל הצהובים צפויים לעלות, למרות שתומאסון קלע 17 נקודות מול ירושלים חסרה מוקדם יותר העונה. האינטנסיביות של הפלייאוף היא רמה אחרת לגמרי.
במקרה של בראון, ספציפית, הנוכחות הזאת חשובה במשחקים מכריעים. הרכז נטה לקחת יותר מדי על עצמו או "להיעלם" בצמתים מכריעים העונה, וזה עלה למכבי במשחק. ירושלים יכולה לחיות בשקט עם זה שג'ו תומאסון ינסה לנצח אותה, בטח אם זוסמן (15 נקודות במשחק האחרון מול חולון) וקורנליוס מספקים מספיק התקפה בשביל לשחק זה לצד זה - לא מופרך בהתחשב בכך שליוואי רנדולף פצוע. ההתקפה של ירושלים תהיה חלשה יותר, מה שיכול להוביל את הקבוצה ל-110% בהגנה.
בשביל שמכבי תנצח, כמעט בוודאות, היא צריכה את לורנזו בראון. הכל עובר דרכו. הצהובים יכולים לנסות כל מיני פתרונות, כמו לתת לשחקן אחר לכדרר עד לחצי או לנסות לייצר עוד פעולה בשביל לבודד את בראון, אבל קורנליוסמן עושים רושם שהם תמיד יכולים להיות שם מולו.
הירושלמים מצאו פתרונות (אלן שיבר)
קטנים בגדולים?
נקודת המפתח, מצד מכבי תל אביב, תהיה הקו הקדמי. הצהובים התחילו לתת לרומן סורקין דקות לצד חסיאל ריברו או ג'וש ניבו, מה שיתן לשחקן הטוב בליגת העל העונה יתרון פיזי על נמרוד לוי שפתח במשחק האחרון או על עוז בלייזר. זה יכול להעניק להם יתרון מסוים בריבאונד, משהו שהיה חסר בגמר הגביע, ובפרט בדרך בה הם משיגים נקודות.
כאן השיקול המכריע יהיה הפיק-נ'-רול של מי מהגבוהים עם לורנזו. לפי הנתונים של InStat, בארבעת המשחקים מול ירושלים הוא הלך הרבה יותר מצד שמאל (24) לעומת צד ימין (12). בשאר המקרים זה כמעט 50/50 - 249 משמאל לעומת 213 מימין העונה. רובם גם היו רחוקים יותר מהסל, בניסיון לתת לבראון להיכנס לאזור הנוחות שלו.
זה אחד המפתחות בסדרה. בהחלט יכולה להיות סיטואציה בה אחד הגבוהים מתקרב לבראון והשני נשאר בצבע בניסיון להשיג נקודות קלות, מה שישאיר את ג'אקורי וויליאמס עם מעט מאוד ברירות. אני מאמין שנראה אותו נשאר בצבע ואת לוי (או הגבוה השני) יוצא לעבר החסימה הגבוהה, פשוט בשביל להשאיר את היתרון היחסי.
גורם אחר שיכול להכריע את הסדרה יהיה ריבאונד ההתקפה, וגם כאן יש מבחן גדול לג'אקורי וויליאמס. גם אם לא בהכרח כסקורר, הוא צריך להגיע למצב בו ירושלים מסיימת עם יותר זריקות ממכבי ת"א ומונעת מהם הזדמנויות. בהפסד של המכביסטים לירושלמים בפברואר הצהובים ניצחו 21:42 בריבאונד, בזמן שבניצחון האדום זה היה 27:35 לירושלים.
באותו משחק, אגב, בראון סיים עם 16 נקודות ב-5 מ-14 מהשדה ו-5 איבודים, שלושה מתוכם אחרי טיפול נכון של הקבוצה מהבירה בפיק-נ'-רול וסגירת נתיבי מסירה. אז עוד היו זאק הנקינס ואלכסנדר דז'יקיץ', אבל העקרון נשאר דומה.
הפועל ירושלים הראתה העונה (לפחות במשחקים בהם ניצחה) שיש להם איך לעצור את לורנזו בראון. היכולת שלו להתמודד עם מה שיזרקו עליו, ושל הירושלמים למצוא פתרונות חדשים, היא מה שיכריע את הסדרה.