תיקון פנימי: האחריות רק על הפועל ת"א

הפיד שלי בסושיאל מלא מאתמול באוהדים טובים מכל הקבוצות, שמביעים זעזוע מהאמירות שנשמעות כנגד אוהדי הפועל, הכללתם כקבוצה אנרכיסטית, שונאת צה"ל, ולצידם מאות אוהדי הפועל שזועקים מתסכול וחושפים את פנקס השירות שלהם.

הלב יוצא לכולם. אוהדי הפועל נמצאים בכל נקודה משמעותית של מדינת ישראל. בתעשייה, באקדמיה, במערכות הביטחון, מובילים בתנועות הנוער וגופי ההתנדבות, עושים ותורמים. מאז ה-7 באוקטובר בתי הקברות ידעו עשרות הלוויות אדומות, שם זעקו ובכו אוהדינו על חבריהם שנפלו. אין מקום לקבל את ההכללות הנוראיות האלו, שנשמעות לא בפעם הראשונה. שמעתי על גלגול העיניים של שחקן עבר מפורסם ששמע ושתק למשמע האמירה שאין אוהדי הפועל בגולני, שמעתי את ההסבר המפולפל מדוע משחק השרוכים הוא מעשה אצילי של ישראל השנייה ושמעתי גם אתמול. ראיתי גם את ההחלטות לגבי הדרייב האין. בכיתי עם האוהדים שיצאו מבוהלים ממשחק הדרבי האחרון ואני יכול למצוא עוד עשרות דוגמאות.

אבל אני שואל, במה כל זה עוזר לי. הרי גם הסערה הזו תחלוף ועוד פיגוע תדמיתי יישאר בהפועל. אחרי הכל, זו הקבוצה השנואה במדינה נכון להיום, בפער. שילוב היסטורי עוד מימי ההסתדרות, המעורבות הפוליטית, שנאת העיר תל אביב ויריבות ספורטיבית כמעט עם כל מועדון בארץ. וכן, גם צריך להודות ביושר, אוסף של תקריות חמורות לאורך השנים שעזרו להשחיר ולפגוע במועדון ובכלל אוהדיו.

..

ימים נוראים לפנינו והשאלה מה הגרוע מכל שיכול לקרות? הרי ידענו "אירועים" והתקדמנו. הגרוע מכל יכול להגיע בדמות דרישות אבטחה עצומות בכל משחק ונכונות לקבל שקהל החוץ של הפועל לא יגיע למשחקים מסוימים. הדרה של חלק משמעותי מהקהל ובאופן כללי בידוד ספורטיבי. הפועל כבר נתקלת בזה כבר שנים במחלקת הרגל והסל. שילוב של יריבות ספורטיבית (כולם זוכרים לאיזה שיאים שליליים הגיעה סדרת הגמר הקודמת) ויריבות פוליטית. מפגש אינטרסים שלילי.

במשך שנים שמעתי כמה רמי כהן הוא הבעיה של מחלקת הכדורסל. הטענה הדמונית שהוא מחפה על הכל. רמי לא נקי מבעיות, אבל דומה שגם פה השילוב בין עובדות ליריבות עזר ללבות את הכל. אבל נניח שנזרום לרגע עם הטענה, אז מה קרה בשנה האחרונה בהפועל? אותו רמי כהן הוביל מהלך של העברת שליטה מידי העמותה (שהוא ניהל) לידיים פרטיות. כלומר, לא משנה מה חושבים על רמי, במבחן השורה התחתונה, הוא ירד קומה ואולי עוד יירד עוד ועדיין, נשמעה הטענה כי על עופר ינאי לעזוב. מדוע שנרצה, כאוהדים אובייקטיבים של הענף, שדמות כמו עופר ינאי, יזם עם כיסים ויכולות, יעזוב את הפועל. הרי לכולם ברור שאם יש מישהו שיכול להוביל שינוי, זה דווקא עופר ינאי. התשובה שלי לפחות היא שעופר ינאי מדאיג גם את החלק הזה ביריבות הספורטיבית שחושש כי תחת בעלות פרטית כזו, הפועל תלך ותצבור עוצמה.

**

המקרה האחרון הוא לא חמור, הוא חמור מאוד. הניסיונות לגמד אותו וגם אותם שמעתי, מיותרות. כן, היו עוד מקרים וכן זה צולם והתשובה לכל זה היא – אז מה. זה מקרה נוראי שיכל להיגמר גרוע מכל וחייב התייחסות. אלא שהפועל התייחסה, מיידית, בהודעת המועדון הראשונה ובהצהרה על סט פעולות תיקון. בלקיחת אחריות של ראשי המועדון ובמאות אוהדים שהציפו את הרשתות בדרישה לפעול. הקולות שניסו להלבין את המעשה הם קטנים. הפועל לקחה אחריות ראשונית ועופר ינאי, כמנהיג את המועדון, התחייב לטפל והאחריות עליו.

התגובה היא מאוד נוקשה. סגירת האולם גם לאימונים, מסע תקשורתי וערבוב מוחלט בין הפוליטי למעשי. שוב, מי שחפץ בלהוציא דיבידנד כזה או אחר מהאירוע, עושה את זה על דעת עצמו, צריך להכיר בזה. ברור שיש כאלה שישמחו שהמקרה הזו יוביל סוף סוף לאישור לארח בלי קהלי חוץ, גם הדרייב אין כאולם ידוע ככזה שמעניק יתרון ספורטיבי ואולי באולם אחר זה יבוא פחות לידי ביטוי. זה יהיה חלק מהאירוע, אבל אסור שזה יהפוך לקרב לעומתי שיחטיא את המטרה והמטרה היא אחת – להילחם בנגע האלימות ביציעים שלנו.

**

לפני כשנתיים, אחרי משחק בסמי עופר, הזדעזע הרחוב הספורטיבי מהתמונות והסרטים שהתגלו. כולם גינו, הובטחה גם חקירה מסודרת. העולם, אחרי כמה ימים, המשיך הלאה.

לפני כשנה שרפו מי ששרפו את מתחם האימונים של הפועל. סערת הטוויטר והרחוב הספורטיבי היתה דומה. השפויים גינו והזדעזעו והפועל נשארה עם מתחם שרוף. במציאות אחרת היו נעמדים ראשי ההתאחדות, משרד הספורט והעירייה ואומרים – אם למועדון כדורגל נשרף מתחם האימונים, אנחנו נעמוד לצידו ונבנה איתו את המתחם מחדש וטוב בהרבה. מה שקרה בפועל, זה שאחרי כמה ימים, כל העולם המשיך קדימה. הפועל נשארה לשפץ בעצמה. הרי יש ביטוח.

לפני כחצי שנה התחננה הנהלת הכדורגל לדחות את העונש ממשחק הדרבי. גם המשטרה תמכה ברעיון, אך ההתאחדות סירבה. בפועל חווינו את אחד מרגעי השפל הספורטיביים. משחק שהוא חגיגה בעולם הכדורגל הפך לזירת קרב. אלפי אוהדים יצאו מזועזעים, לא רק באדום, אלא גם בצהוב, העולם צעק ומחה, וכלום לא השתנה.

**

המסקנה שלי שהיחידים שאיכפת להם מהפועל זה רק אנחנו, האוהדים ובעלי התפקיד. לשאר לא באמת איכפת. לחלק זה אפילו מייצר עניין. יש מה לדבר בתקשורת. אפשר להתנשא, אפשר לשים פרצוף רציני ולדבר על הבעיות. יש פה עניין שיוצר טראפיק טוב. אין להפועל מספיק כוח פוליטי, ממסדי, ארגוני, תקשורתי כדי לדרוש טיפול אחר, כדי להגן על עצמה. לכן כולנו כאוהדים חייבים להבין, זו שעה מאתגרת במיוחד. הלייקים ימשיכו למקומות אחרים. אם הבעיות לא יטופלו, נמצא את עצמנו במצב רע יותר. גם לא נמגר את הבעיות וגם נהפוך למצורעים יותר, רעילים יותר, ניחלש בכל פרמטר ונלך אחורה. עד למקרה הבא וזה שאחריו, וזה שאחריו.

**

שעת מבחן גדולה.

הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א