ניצחון מעל הכל: שינוי התפיסה של הפועל תל אביב
הפועל ת"א תמיד תהיה מועדון גדול עם שם גדול, אבל החל מהעונה היא הבינה שהיא גם קבוצה גדולה, כזו שמכוונת לתארים. זה אמנם היה כרוך בוויתור על חלק מהערכים שעל בסיסם היא קמה, אלא שבדרך למעלה, כנראה שזה הכרחי. מבט פנימה אל הפועל ת"א החדשה, שרוצה להניף גביע מול מכבי תל אביב
הפועל תל אביב תגיע הערב (ראשון) ב-19:00 כשהיא מסתכלת למכבי תל אביב בלבן של העיניים. נכון, היא עדיין אנדרדוג והיא כנראה אף פעם לא תצליח להגיע לכמות התארים של היריבה העירונית, אבל עצם העובדה שהיא מתחילה לראות את עצמה כקבוצת צמרת בכדורסל הישראלי - ולא לעונה אחת או שתיים - היא תוצאה של תהליך מסוים, ומאוד לא מובן מאליו, שהמועדון הזה עובר בשנים האחרונות.
הפועל ת"א, בגלגולה הנוכחי, היא הרי קבוצה מזן אחר. האוהדים היו אלו שהקימו את המועדון הזה אחרי ימי שאול אייזנברג השחורים ולאט לאט - זה אפילו התחיל "כהפועל אוסישקין" - קבוצת האוהדים חזרה למקום הטבעי בליגה הראשונה, אחרי שנות שוטטות שהתחילו בליגה ב'. הפועל ת"א, אגב, היא הקבוצה הראשונה בישראל שנמצאת בבעלות אוהדים, ששיחקה בליגה בכירה בענף כלשהו.
ומתוקף היותה קבוצת אוהדים, מבנה הבעלות של הפועל ת"א שונה, וכך גם דרך קבלת ההחלטות. רק אתמול, לצורך העניין, התקיימה אסיפת חברים מיוחדת בה עלה לדיון הנושא של רישום חמשת הזרים, אליו עוד נגיע. עמותת האוהדים, זו שלמעשה הקימה את הקבוצה, מחזיקה ב-51% מהבעלות, מה שנותן לה את המנדט להתוות את הדרך ולפעול לפי השקפת עולמה, כך שבין היתר, שאול אייזנברגים למיניהם לא יוכלו לשלוט במועדון באופן בלעדי.
מימיה הראשונים ועד היום, העמותה האמינה בעקרונות שהובילו את הפועל ת"א למקום שהיא נמצאת בו היום. בראש ובראשונה מדובר בהשקעה במחלקת הנוער - הן לטובת ייצור דור העתיד של השחקנים אבל בעיקר כדי לחזור להיות חלק מהקהילה ולייצר את בסיס האוהדים לעתיד. כנגזרת ישירה של העניין הזה, הפועל ת"א חרטה על דגלה קידום השחקן הישראלי. היו לה גם מספר הזדמנויות לשחק במפעלים אירופיים, אך היא סירבה וטענה שתעשה כן רק כאשר תזכה בזכות הזו באופן ספורטיבי, דרך הליגה ולא דרך הזמנה או שיריון כאלו או אחרים.
בהרבה מאוד מובנים, הפועל ת"א תמיד תהיה שונה בנוף של הכדורסל הישראלי. החל מדברים קטנים כמו הפלייליסט בדרייב אין לפני משחקים, דרך ה"ההגנה" על האוהדים גם ברגעים הרבה פחות יפים שלהם ועד לצורת הניהול. כל אלו ביחד התחברו למה שהפועל ת"א היתה עד היום: מועדון שחזר למקומו הטבעי, אבל כזה שיש לו במידה מסוימת איזושהי תקרת זכוכית.
כבר לא קבוצה קטנה
כי הפועל תל אביב, באופן טבעי, חשבה כמו קבוצה קטנה. הרי עד לפני שנים לא רבות היא עוד שיחקה בליגות החובבניות. אבל הפועל תל אביב, ולא משנה איך תסובבו את זה, זה שם גדול: עדיין מדובר במועדון השני מבחינת כמות התארים, למרות שהוא לא זכה באחד כזה כבר 30 שנה. האסימונים התחילו ליפול לאנשי הפועל ת"א לאחרונה: זה טוב ויפה לסמן "וי" בחולצה על עליית ליגה או על ניצחון בדרבי. הגיע הזמן לקחת הכל צעד קדימה.
הפועל ת"א, בשל אותו מבנה בעלות, אמנם לא תאפשר לאיש עסקים עשיר לרכוש את הקבוצה, אבל בהנהלה הבינו שגם בתצורה הנוכחית אפשר וצריך להפיק הרבה יותר. התיאבון הזה נפתח בעונה שעברה: התצוגות בדרבי והעליה לגמר הגביע (7,000 אוהדים בהיכל!) חידדו כמה גדול הפוטנציאל של המועדון הזה, כמה הוא עוד רחוק מהמקומות שבהם הוא צריך להיות.
אז לעונה הזו הפועל תל אביב הגיעה אחרת, קודם כל ברמה המחשבתית וכפועל יוצא מכך גם כלכלית. היא החליטה שהיא תשחק העונה באירופה, ויהי מה - כדי לתת לאוהדים שלה עוד משחקים, כדי לאפשר לעצמה להחתים שחקנים ברמה גבוהה שרוצים לשחק בשתי מסגרות, להתחיל לבנות מסורת אירופית, בערך כפי שעשתה הפועל חולון בשנים האחרונות. התעדוף של הפועל היה להירשם לאחד המפעלים של פיב"א, לקבל בזכות את המקום דרך הליגה, אבל כשזה לא יצא לפועל היא פנתה ליורוקאפ.
וזה, על קצה המזלג, כל ההבדל.
הפועל ת"א הרי תמיד התנגדה למדיניות השריונים, שיצרו חוסר שיוויניות בליגות באירופה. אבל היום היא חלק מאותה ליגה פרטית ששייכת ליורוליג כי כאמור, גם לה נפלו כמה אסימונים. העקרונות הם אמנם אבני היסוד, אבל מועדון מקצועני לא יכול להתקדם על בסיס החלטות שנלקחו לפני 15 שנה, כשהמטרות היו אז צנועות בהרבה, כמו להעלות את הקבוצה מליגה ב'. "היינו תקועים כמה שנים בבינוניות והגיע הזמן שהמועדון הזה יתקדם", אמר רמי כהן במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה, "הפועל צריכה לשחק באירופה וצריכה להילחם על תארים. ההרשמה ליורוקאפ היא הצהרה מבחינת המועדון".
אפרופו הצהרות. מאז שהחזרה הפועל תל אביב לליגה הבכירה, היא לא דיברה באופן גלוי ובריש גלי על זכיה בתארים. אולי לגנוב פה ושם איזה דרבי, אולי לעשות איזה קמפיין טוב בגביע. אבל לא בקיץ הזה. עם ההייפ והבאזז שהובילו לסולד אאוט של המנויים ("היינו יכולים למכור גם 5,000 אם זה היה אפשרי", אמר רמי כהן), הגדלת התקציב בזכות גיוס של ספונסרים רבים שהחל עוד בעונה שעברה, הפועל ת"א - בעיני עצמה קודם כל - היא כבר לא קבוצה קטנה.
היא תמיד היתה ותמיד תהיה שם גדול, החל מהעונה הזו היא כבר קבוצה גדולה של מועדון גדול.
חמישה זרים, מה רע?
סיפור חמשת הזרים גם כן ממחיש את זה היטב. הפועל ת"א מעולם לא הלכה לפורמט של חמישה זרים בשלב כל כך מוקדם בעונה, ולא רק מסיבות כלכליות. היא תמיד האמינה בכדורסלן כחול-לבן, נתנה לאורך השנים הזדמנויות לשחקנים צעירים במיוחד, כמו ים מדר או תמיר בלאט ושלפה בזמנו מהליגה הלאומית את תומר גינת הצעיר. אבל העונה הזו, זה כבר סיפור אחר.
גם לאור ההבנה שדרוש סגל עמוק כדי להתמודד בשתי מסגרות, הפועל בנתה סגל שבו הישראלים אמורים לתת את הטון, לא התכוונה לרשום חמישה זרים לליגה. גינת, בר טימור, עידן זלמנסון, אדם אריאל, גיל בני והצעירים איליי דולינסקי ואייל הראל מרכיבים את אחד הסגלים הישראלים הטובים בליגה, אם לא הטוב ביותר. זה לא רק שמדובר בשחקנים יקרים, כולם גם השתייכו לנבחרות ישראל בשנה-שנתיים האחרונות.
אבל גם הזרים שהפועל ת"א החתימה הקיץ, עוד נדבך לגדילה של המועדון, הם איכותיים אחד-אחד. אפילו הזר השישי, ה"הימור", ג'יילן הורד, סיים את העונה שעברה עם 14 נקודות בממוצע בשלהי העונה ב-NBA. מתוך המועדון התחילו לעלות קולות של רישום חמישה זרים גם לליגה, כי הרי מתי היתה להפועל ת"א סוללת זרים כל כך איכותית? אפילו האוהדים התגייסו עם קמפיין מימון המונים לטובת העניין, אלא שהנושא הזה לא ירד חלק בגרון לכולם. "הלכנו לליגה משוריינת, נרשום חמישה זרים - מה השלב הבא, נשחק ביד אליהו?", אמר לי אחד מחברי העמותה.
המהלך הזה עבר, למרות אי אלו התנגדויות בתוך העמותה, וייתכן שהניצחון על הפועל חיפה ברוממה היה האחרון עם ארבעה זרים בלבד בטופס בליגה. כי בהפועל מזהים הזדמנות שלא היתה, אולי אף פעם, והבינו שבסופו של דבר - קבוצת ספורט צריכה להצליח. אם זה הולך יד ביד עם ה"אני מאמין" של המועדון אז מה טוב. אם לא, אז הגיע הזמן לקחת החלטות מראש, לאו דווקא מהלב.
העניין הכי משמעותי בהפועל ת"א של העונה זה שהיא לא הולכת להיות וואן היט וונדר. זה לא שהגיע לכאן איזה גאידמק שיפזר הרים של כסף ויילך כשיימאס לו. הגידול בתקציב הוא תולדה של עבודה של ההנהלה שהצליחה לייצר גידול בהכנסות, כשהציפיה היא שזה לא ייעצר כאן. אבי זיידנברג, נציג הבעלים הפרטיים, מזרים לא מעט כספים ולוקח חלק פעיל בניהול המועדון, אבל לא מנהל ולא רוצה לנהל את ההצגה לבד. רמי כהן כבר דיבר בגלוי על מחשבה לעבור לאולם גדול יותר, כזה שהפועל תצליח למצות דרכו עוד יותר את הפוטנציאל שקיים בגרעין הקהל הענק שלה.
הפועל ת"א ודני פרנקו פתחו מדהים את העונה הזו - כשהסגל המרשים שהולחם לו בדרייב אין נראה מחובר במיוחד. תומר גינת, היהלום של הקיץ הזה, עונה על כל הציפיות, ג'ייקובן בראון ממשיך לעשות קסמים וגם הזרים החדשים נקלטו מצוין. הערב יש להפועל תל אביב הזדמנות לעשות משהו שלא עשתה כמה עשורים: לא רק לזכות בתואר, אמנם רק גביע ווינר, אלא לעשות את זה מול מכבי תל אביב. ועבור הפועל, אין חותמת משמעותית יותר לכך שהתהליך הזה באמת עובד, מאשר להניף גביע על הראש של היריבה העירונית.