קמה מהקבר: לאן יוביל מסע הרכש של הפועל י-ם?

מנויים זה חשוב
אין דבר ששנוא על אנשי הפועל ירושלים יותר מאשר השוואות ליריבה הצהובה מתל אביב. ובצדק. ולכן, את הטור הזה נתחיל מהשוואה ליריבה הצהובה מתל אביב. כי לא מעט מהמהלכים וההחתמות של אלופת ישראל, לרבות סוגן ותזמונן, יוחסו על ידי אנשים רעים, כלומר בטורים האלה, לענייני מכירת מנויים. וגם את הפגזת ההחתמות הספקטקולרית, שהונחתה אמש על ידי  הנציגה מבירתנו הקדושה צריך להסביר קודם כל על רקע מכירת המנויים.

כי הפועל ירושלים, לאחר עונה רעה וקיץ איום ונורא, נראתה והרגישה עד לא מזמן כמי שקבורה עמוק באדמה. ואם משהו אחד ברור התרחש אמש, לאחר שהפציצה עם הודעות הוולקאם של ת'ון מייקר, שון קילפטריק ואנתוני בנט, הרי שזה נוגע לחזרתה לחיים. לאיתות ברור, גם כלפי הליגה אבל במיוחד כלפי אוהדיה ובעלי מנוייה (הקיימים או הפוטנציאלים), שירושלים עדיין חיה, נושמת ובועטת. ומכוונת. ושואפת. שזה הרבה.

הרבה דברים מקצועיים אפשר להגיד על הקבוצה שפתאום נתהוותה לה בירושלים (למרות שנדמה שחסר עדיין שחקן משמעותי בעמדות הפורווארד). ומיד ניגש למספר תובנות שכאלו. אבל אם אפשר להגיד משהו אחד כבר עכשיו, הוא שיהיה שם מעניין. באופן חריג במיוחד, החתימה ירושלים אתמול שלושה שחקנים שלא דורשים ממרבית אוהדיה חיפושי גוגל מתישים כדי להבין אם הם בעד או נגד. (כמעט) כל מי שנמצא בפריפריה של הכדורסל יודע, מזהה ומכיר את קילפטריק, מייקר ובנט. ויש לו כבר דעה די מגובשת עליהם. והוא סקרן, כמוני, לראות אותם בפעולה.

כך שבשורה התחתונה והחשובה, אפשר להגיד כבר עכשיו שירושלים הלחימה כאן משהו מעניין, על גבול המרתק. ואם אני אוהד פוטנציאלי (ואני לא), אני הולך וקונה כרטיס כדי לראות את הקבוצה הזאת, אם רק יתיר לי משרד הבריאות. ואני הולך וקונה כרטיס כדי לעקוב ולראות איך היא עובדת ואם היא עובדת.

לנצח את עמיאל בחיובים
עד ממש שלא מזמן, כלומר עד לפני ארבעה-חמישה ימים, עת צירפה את השוטינג גארד ג'יילן אדאמס, נראה היה שהקריטריון המרכזי להחתמות של אורן עמיאל היה איתור שחקנים שהוא מסוגל לנצח בחיובים. עמיאל, אחלה של שחקן בעברו, אבל מאותגר קליעה לא קטן, הקיף עצמו במרתיעי טבעות אימתניים דוגמת ווילי וורקמן ואיתי שגב. וגם הרכז הפותח רטין אובאסוהן, AKA אובה, חרף אחוזי קליעה נאים שהציג בעונה שעברה, רחוק מלהיות רכז קלע.

ונכון שאפשר לדבר על סגנון משחק כזה או אחר, על לחץ הגנתי אחר או כזה או על כל רעיון טקטי שרוצים, אבל קבוצה שלא קולעת היא קבוצה עם בעיה. קבוצה שלא יכולה לייצר ריווח התקפי בהתקפה של 5 על 5 תהיה בבעיה. קבוצה שמציגה לראווה 40% פלאס שחקנים בחמישייה נתונה מהם ניתן לרמות – תתקשה מאוד לנצח.

אז נכון לאתמול, הורכבו עמדות 2-3 באדום מג'יילן אדאמס, אדם אריאל ועמית גרשון. כלומר לא מעט קליעה. ואת ההחתמות של אתמול נבחן, בין היתר, גם על בסיס היכולת לסייע בהטלת טריצות למרחקים ארוכים.

שון קילפטריק. שיחוק
מבחינתי, ההחתמה הכי מרשימה מבין השלוש היא דווקא של זה שלא נבחר בדראפט. שמצד שני, הציג את קריירת ה-NBA האיכותית ביותר מבין השלושה. שהרי קילפטריק, בעונת 2016/17, היה שווה 13.1 נק' ב-70 משחקים (מהם פתח ב-24) בברוקלין.

גופנית/ פיזית, אמור קילפטריק להזכיר לאוהדי ירושלים גארדים גדולים/ עבים ששיחקו אצלה בעבר. נניח ג'ייסון ריץ'. נניח דיג'יי סטרוברי. בכדורסל, אמור האיש להיות רלוונטי ומשמעותי בכמה היבטים.

קודם כל, היכולת להעניש בכדורסל של יתרונות מספרים, קרי כדורסל של התקפות מעבר. כשיש לך בעל בית אגרסיבי כמו אובה, שדוחף את הכדור חזק קדימה, כמו גם פארטנר ופינישר איכותי במגרש הפתוח כמו אדאמס, הרי שקילפטריק יכול להשלים טריו מצוין לצורך הזה. גם, במידה מסוימת, כזה שמכדרר מעת לעת. בעיקר כזה שרץ על הנתיבים הנכונים ומסיים. במיוחד בקליעה. למשל כאן: כשקילפטריק, במדי טופאש, דופק את השלשה הזאת מול עיניו הבוחנות של מאמן נימברוק בעונה האחרונה. נו, הישראלי ההוא.

via GIPHY

מעמדה 2 או 3, קילפטריק יוכל להיות זה שמייצר לעצמו ולאחרים דרך מעבר על חסימות. נניח כמו במקרה הזה.

via GIPHY

בנוסף, וכפי שהוכיח במדי גראן קאנריה, יוכל האיש החדש גם לעשות, לנסות ולייצר מכדרור, עניין שיהיה משמעותי במיוחד בהרכבים שבהם הוא משחק בעמדה 2.

via GIPHY

בעונה שעברה, לראשונה מאז נחת ביבשת הישנה, קילפרטיק הראה מדד היוסאג' (השימוש בו) על פעילות הולכת וגוברת ברמת הפיק אנד רול שמבצע בעצמו, על חשבון עמידה בפינה והמתנה שמישהו אחר ייצר וימסור לו.

אז יצירה מפיק אנד רול חשובה ומשמעותית פחות בהרכבים הקטנים יותר, לצידם של אובה פלאס אדאמס. ומשמעותית הרבה יותר כשהוא לצידו של אובה, ובטח בעמדה 2 לצידו של אדאמס כרכז.

אדאמס, ששיחק בעבר גם בעמדת הרכז, שבוודאי יודע להריץ פיק אנד רולים בעצמו (עם דומיננטיות מוגברת לצד ימין), עדיין רחוק מלהיות חומר לפוינט גארד שמנהל קבוצה. ועל כך נלהג לא מעט במהלך העונה.

אה, וקילפטריק ודאי שאיננו כזה. בטח לא בכל הנוגע לקבלת החלטות יציבה מכדרור בכלל ובתנועה בפרט. נניח בקטע הזה, מול אותה נימברוק, שמגיע דווקא לאחר מהלך הגנתי איכותי שלו.

via GIPHY

via GIPHY

שאגב (אגב אגב) עשה לקילפטריק צרות גדולות, במפגש ביניהם, גם בצד השני של המגרש.

via GIPHY

אוקיי. זמן סיכומים. שון קילפטריק הוא שחקן טוב מאוד. והחתמה מצוינת של הפועל ירושלים. שתתרום לה רבות בשני צידי המגרש. כי למרות הקטע האחרון שהראנו, האיש שומר טוב וקשוח על הכדור (ובמיוחד על הכדור). ונכון, יש חסרונות מסוימים, כולל בעיית סייז מסוימת בהרכבים הקטנים יותר, אבל היא שולית יחסית. קילפטריק, על פניו, הוא שיחוק. נקסט.

ת'ון מייקר. תואם בנדר?
אין דבר ששנוא על אנשי הפועל ירושלים יותר מאשר השוואות ליריבה הצהובה מתל אביב. ולכן נשווה עכשיו את מייקר לבנדר. כי אני, רק שאלה: נניח שהיו מציעים עכשיו את בנדר לירושלים (כשהוא בריא). לוקחים? כי בנדר, בעונה שעברה, היה שווה במכבי 8.2 נק' ב 72% ל-2; 4.6 ריב', 1.3 חסימות ומדד יעילות 11.8. וכל זה ב 19 דקות בממוצע. אז לוקחים?

תנו לזה רגע, ואנחנו בינתיים נמשיך. מייקר, קצת פחות מבנדר, הוא מגה פלופ בליגה הטובה בעולם. בחירת דראפט גבוהה, שנזרקה לפח הזבל של ההיסטוריה. מצד שני, למרות הדמיון בגובה ובעוצמת הכשלון, קיימים מספר הבדלים בין השניים.

כשהבדל העיקר הוא זה: כו-לם יודעים עד כמה קשה לשחקנים מה-NBA להבין את הכדורסל הבינלאומי בכלל והאירופאי בפרט. עד כמה קשה להם להסתגל לזן שמשוחק כאן, לחוקים, לכללים, למה מותר ומה אסור. המקרה של מייקר מעט שונה, כי לא רק שת'ון מייקר לא מבין את הכדורסל החדש אליו נקלע כעת, אלא שהוא גם לא באמת הבין, בשום שלב שהוא בעבר, את הכדורסל שהוא שיחק שם. או בכל מקום אחר. נטול בסיס רחב של ידע בכדורסל, דומה שהדרום סודני/ אוסטרלי הסתגל עד כה רק לכדורסל שרואים ברמת היילייטס ביוטיוב. את זה הוא מבין. בזה הוא מרשים. וכל עוד לא דרך כאן, אפשר לומר שרק בזה הוא מרשים.

ואחרי שאמרנו את זה, צריך להבין כאן את גודל הפוטנציאל. כי מייקר, 213 של אתלטיות וכשרון נא, יודע תאורטית לעשות כל כך הרבה. כמה הרבה? ככה הרבה:

via GIPHY

למייקר סט יכולות עצום. למרות גובהו, עד כה הראה שהוא שחקן של פנים לסל. גם בשל חולשה פיזית. גם בשל הדברים הנוספים שהוא יודע לעשות. ואם דיברנו על חשיבות המשחק המהיר של ירושלים בעונה הבאה, עם שחקני מגרש פתוח כמו אובה, אדאמס וקילפטריק, אז קחו בעניין הזה גם את מייקר בחשבון.

מייקר, כל עוד לא יגידו לו אחרת, יוכל להשתלט על הכדור ולדהור קדימה, א-לה ליאור אליהו. לא תמיד זה יהיה אסתטי, אבל זה כן יוכל להיות יעיל. כמו למשל כאן.

via GIPHY

ועכשיו לעניין הקליעה. כבר אמרנו שמייקר הוא שחקן של פנים לסל. ואמרנו שהקליעה בירושלים של השנה סופר חשובה. האם מייקר הוא פתרון? לא, לא בטוח. מצד אחד, האיש זרק 165 שלשות בעונת 18/19 (וקלע 49 מהן). והאיש זרק 64 שלשות בעונה שאחרי (וקלע 22 מהן). אבל נראה, גם במקביל להתקדמות הגופנית שלו, שלא לדייק ולומר להתרחבות הגופנית שלו, שמייקר מוכוון יותר לנסות ולשדרג דווקא את המשחק שלו קרוב יותר לטבעת. ואולי, על הדרך, רק פגע ובילבל עצמו יותר.

כי משחק גב לסל יציב אין. ויכולת סיום יציבה לאחר פיק אנד רולים, גם לא ממש.

והאמת? זה אפשרי. בטח אם ירושלים תשחק כדורסל שיעזור לו להפחית מי מחולשותיו.

via GIPHY

אבל מוטיבציה יש. ורצון יש. ונכונות לשחק חזק גם. כלומר, לא בטוח שיש את היכולת כרגע לשחק חזק (ואני מדבר על התקפה בינתיים), אבל הרצון קיים. ובמובן הזה, אם נחזור לדוגמת בנדר, מייקר נמצא על מסלול דומה לזה של הקרואטי, טרם שובו למכבי תל אביב.

via GIPHY

ת'ון מייקר יוכל לתרום לירושלים, אבל הדבר מותנה בכמה אלמנטים קריטיים. קודם כל, ציפיות סבירות ולא מעבר לכך. אין שום סיבה נראית לעין להאמין שהאיש יוכל להוביל קבוצה כלשהי בזמן הקרוב. שנית, היכולת שלו ללמוד מה רוצים מחייו. שלישית, היכולת שלו להחזיק מעמד בקטגוריית הקרשים. רביעית, וחשוב מכולן, היכולת שלו לייצר יתרונות הגנתיים.

כלומר, לא להיות האיש הזה.

via GIPHY

וכן להיות האיש הזה

via GIPHY

והאמת? זה אפשרי. בטח אם ירושלים תשחק כדורסל שיעזור לו להפחית מי מחולשותיו.

אנתוני בנט. אשרי המאמין
יש פלופים, יש מגה פלופים, יש סופר מגה פלופים - ויש את אנתוני בנט. כי נכון שצמרת דראפט 2013 הייתה קשה מאוד לקריאה וקשה מאוד להחלטה, אבל בנט יזכר לעד כאחת הבחירות הראשונות האיומות בהיסטוריה, אם לא ה. והאמת? כנראה שה-איומה מכולן, בטח בעת המודרנית.

ולא בגלל היעדר כשרון. הכשרון הגולמי תמיד היה שם, ברמה מסוימת. אמנם לא ברמת כשרון של טופ NBA, אבל הייתה יכולת. ושום דבר מעבר לזה. לא בכל הנוגע ליכולת של בנט לשמור על עצמו בכושר של כדורסל. לא בכל היכולת של בנט ללמוד כדורסל. לא בכל הנוגע ליכולת של בנט לרצות בכלל לשחק כדורסל. ומי שהיה האמ-אמא של הפלופים ב-NBA, לא באמת הראה שהוא מסוגל למשהו אחר במקום אחר, כולל בנבחרת קנדה. אוקיי, אז הוא היה סביר לפרקים בג'י ליג. וזהו.

כשנבחר בדראפט, היו שחשבו שהפרווארד הנמוך (יחסית) יוכל להתאים עצמו לעמדה מספר 3. ואלו שחשבו כך, מצאו עצמם די מהר מחוסרי עבודה. אנתוני בנט הוא 4 שמתאים ל-5. וזהו. שמשחק עם הפנים לסל. שמתפשר כמעט תמיד על הזריקה מבחוץ. שהצליח, בקדנציה הקצרה שלו אצל ז'לקו בפנרבחצ'ה, לייצר כמעט תמיד את הזריקה הרעה ביותר האפשרית.

כמו למשל זאת.

via GIPHY

אה, וכמו למשל זאת, במשחק היורוליג היחידי שבו הצליח לייצר נקודות. ושימו לב, בבקשה, לתגובה של המאמן הסרבי בעל השיניים הלבנות.

via GIPHY

ושוב, היכולת לשחק שם. ואפילו לייצר מהלכי כדורסל איכותיים כמו זה.

via GIPHY

אלא שעל כל מהלך נכון, בטח כזה שמנצל את יכולותיו, מגיעים כמה שבהם הוא מוותר ומתפשר. כאן, למשל, זה דווקא הצליח לו. בד"כ זה מצליח הרבה פחות.

via GIPHY

התקווה של ירושלים נוגעת למודעות של בנט. שהאיש שוויתר לאורך כל הקריירה, יבין שזו התחנה האחרונה. וינצל את הסיטואציה, בטח בכל הקשור למידת ההיכרות עם קילפטריק שלצידו שיחק, כדי להישאר מרוכז בדברים שמשפרים אותו ואת הקבוצה. ובמיוחד במיוחד במיוחד ביכולת להיות דומיננטי בצבע ובקרבות על הקרשים. כלומר, משהו כמו הקטע הזה, רק בלי הסרבול והיעדר הדיוק.

via GIPHY

האם יש סיבה להאמין שזה יקרה? לא. האם יהיה מעניין לצפות כדי לראות איך ואם זה קורה? חד משמעית.