"הלם תרבות": הזר החדש של ירושלים בראיון

ריי מקאלום, הגארד החדש של הפועל ירושלים, הוא שועל קרבות ותיק. עד גיל 29, הוא כבר הספיק לרשום יותר מ-150 משחקים ב-NBA, לשחק ביורוליג בשתי קבוצות שונות, לנסות שוב את מזלו דרך הג'י ליג, ועל הדרך לעבור גם בסין. רגע אחרי שהצטרף לאדומים, מקאלום התראיין לפודקאסט "יורוסטפין" של אלווין סנואו ודיוויד דיקסון, וסיפר על הדרך שעבר עד כה.

על תחילת הדרך בסקרמנטו, שבחרה בו בדראפט 2013 סיפר: "אני נכנס לחדר ההלבשה ורואה אנשים כמו אייזאה תומאס ודמרקוס קאזינס, וכולם ידעו כבר אז שהם יהפכו לאולסטארס. התחלתי בליגת הקיץ, שזה המקום להראות מה אתה יודע, ואני התחלתי כרכז רביעי. זה קשה להגיע למצב כזה אחרי שכל החיים שלך היית מוביל בקבוצות שלך, מבתי הספר ועד הקולג׳. הייתי צריך להרוויח את הכבוד של כולם, להתחיל מאפס".

הלם תרבות
על ההחלטה לעבור לאירופה אמר: "בנקודה מסוימת אתה מבין שה-NBA זה מקום שמציע מעט מאוד הזדמנויות לשחקנים במעמד שלי. אתה כל הזמן צריך להוכיח את עצמך, למרות שכולם מכירים אותך ויודעים מה אתה מביא לשולחן והחלטתי שזה לא מתאים לי. בהתחלה לא ידעתי שום דבר על כדורסל אירופאי, לא היה לי מושג מה זה יורוליג, יורוקאפ, ממש כלום, אבל הבנתי שיכול להיות לי שם ממש טוב, להרוויח כסף, לקבל מעמד. כשחקן NBA, הסוכנים מוכרים לך את המעבר לאירופה כאילו שאתה הולך להגיע לשם לשנה-שתיים, להרוויח כסף טוב, ואז לחזור לארה"ב עם מעמד משודרג, אבל ביום הראשון שהגעתי לאירופה הבנתי עד כמה זה שטויות וכמה הסיפור באירופה הוא שונה לגמרי. זה לא חממה לפליטי NBA, קבוצות כאן רוצות להתחרות, לנצח".

מקאלום המשיך: "אנשים צריכים להבין, באירופה לא ממש מחזיקים מה-NBA. כמעט בכל מקום שהגעתי אליו שמעתי טענות שזה לא כדורסל אמיתי, שאין הגנות, אין משמעת. ואני עוד הגעתי בהתחלה לספרד, למלאגה, זה ההיפך הגמור ממה שחשבתי. זה משחק שונה לגמרי באירופה. פתאום יש לך חברים לחדר במשחקי חוץ, וזה לא קורה ב-NBA. אין לך מטוס פרטי, אין לך אוטובוס מפנק, זה קצת הלם תרבות בהתחלה. אפילו לא ידעתי איך מבטאים את שם הקבוצה שלי, קראתי להם ׳יוניקאז׳ה׳ במקום יוניקאחה וכולם הסתכלו עלי מוזר".

מקאלום סיפר על ההבדלים במעמד באירופה לעומת הליגה הטובה בעולם: "ב-NBA אם אתה מרוויח 10 מיליון בעונה, אתה תשחק כי אתה מרוויח 10 מיליון בעונה. באירופה לאף אחד לא אכפת כמה אתה מרוויח - אם אתה לא טוב אתה לא תשחק, נקודה. אתה מגיע למקום חדש ופתאום המאמן מדבר באנגלית ובספרדית ביחד ומצפה שתבין אותו ומתעצבן אם אתה לא מבין אותו. זה הזוי, איך אני אמור להבין אותך? אני לא דובר ספרדית. בקושי ידעתי לספור עד 10".

בנעליים של ווילבקין
למרות קשיי ההתאקלמות, מקאלום אהב את היורוליג, אבל חיפש מקום שבו הוא יוכל לבוא יותר לידי ביטוי. "כשהאופציה של טורקיה עלתה, ישר נזכרתי שבעונה הקודמת ראיתי את סקוטי ווילבקין קורע את הליגה. בשלב הזה הבנתי שיש שלוש ליגות שהאוריינטציה שלהן יותר נוטה לכיוון כדורסל אמריקאי - טורקיה, איטליה וישראל. אז החלטתי לקחת את ההצעה של דארושפקה למרות שדייויד בלאט כבר עזב".

אחרי כמה חודשים ההפסדים החלו להיערם ומקאלום מצא את עצמו משחק רק ביורוליג ולא בליגה הטורקית בגלל החוקים המקומיים. ״אתה יוצא לגמרי מהקצב, הקבוצה מפסידה, מפטרים את המאמן שהחתים אותך, ואתה מבין שזו עונה שהולכת הפוך ממה שתיכננת. בשלב מסוים הפכו אותי לשעיר לעזאזל לחוסר ההצלחה, אבל התעלמו מזה שהיו לנו המון שחקנים ששיחקו ביורוליג בפעם הראשונה בקריירה שלהם, ובגלל שלי היה ותק של עונה אחת אז חשבו שאני הולך להציל אותם. זה לא עובד ככה. בגלל שאנחנו קבוצת יורוליג, אז קבוצות אחרות בליגה המקומית מסמנות את המשחק נגדך ובאות כדי להרוג. אתה משחק נגד קבוצות שהן לא יורוליג ומבין שהן לא פחות טובות ממך, שהן ממש ממש טובות, וזה גורם לך לחשוב על כל השיטה הזאת ביורוליג״.

מקאלום התבקש בפודקאסט לבנות את החמישייה הטובה ביותר של שחקנים ששיחק איתם או נגדם: ״שיין לארקין, מייק ג׳יימס, וויל קלייברן, קייל היינס, וברנדון דיוויס. יש גם המון אירופאים מצוינים, אנשים לא מבינים עד כמה. אתה מגיע לשחק נגד איזה ילד אירופאי, הוא נראה כמו בחור מהרחוב, עולה לשחק נגדך בלי יותר מדי סטייל, בלי לסדר את הגרביים כמו שאנחנו האמריקאים אוהבים - ופשוט קורע לך את התחת. ככה זה למשל עם ואסיליה מיציץ׳ - הוא עשה לי בית ספר בכל פעם ששיחקתי נגדו״.