ליקויי בניה: הפועל תל אביב לא מפיקה לקחים

ריטואל קבוע
הפועל תל אביב פתחה את עונת 2020/21 בצורה לא טובה - תודו שזה לא משפט שמפיל אתכם מהכסא. פתיחת העונה הרעה הקודמת עלתה לאריאל בית הלחמי במשרתו (4:0 ו-10:6 בעת שפוטר), כשגם דני פרנקו התחיל את העונה שלפני כן ב-5:1. עודד קטש (2015/16) ושרון אברהמי (2016/17) גימגמו אף הם בפתיחת העונה וגם פוטרו בשל כך. למעמדו שליאניס קאסטריטיס עוד נגיע בהמשך, אבל אם כמעט בכל עונה מחדש האדומים מתחילים לא טוב, ניתן להעריך שהבעיה גדולה ממאמן כזה או אחר.

בהפועל מנסים להפיק לקחים. העונה הקודמת, בה כל רביעיית הזרים הוחלפה עוד לפני המחזור החמישי (!!), נפתחה עם "הימורים" כדוגמת דזי רודריגז ורודני פרוויס. בעונה שלפני כן, הפועל ניסתה למצוא מציאות כשהביאה, בין היתר, את ג'ונתן הולמס, שהגיע יחסית בזול אחרי פציעה ארוכה. העונה, אם כן, החליטו בהפועל ת"א ללכת על רביעיה מוכחת: טאליב זאנה, רג'י אפשואו, וולטר למון וג'ון דיבלר. אלא שגם הקונספציה הזו התרסקה מהר מאוד ורכבת הזרים כבר יצאה לדרך, בניגוד לתכניות הראשוניות.

השאלה ששואלת את עצמה הפועל, מדי עונה כמעט, היא למה דווקא אצלה זה לא מצליח? למה קבוצות כמו אילת וגלבוע/גליל מצליחות לשים את ידן על שחקנים כמו אלייז'ה בראיינט וזאק לידיי, והפועל בכלל לא באיזור החיוג שלהם. גם שחקנים שהגיעו לקבוצה בשנים האחרונות אחרי עונות טובות בישראל - אלאדה אמינו, ג'ורדן המילטון, סק הנרי, לנזל סמית' ואחרים - נראו כמו גרסאות הרבה פחות טובות של עצמם, כשהמספרים שלהם באדום היו פחות טובים. "יש לזה כמה סיבות", מסביר היו"ר רמי כהן. "קודם כל, בהפועל תל אביב תמיד היו ישראלים מובילים שמקבלים הרבה דקות ומשחקים הרבה, וזה בא על חשבון משהו. דבר שני, גם סיפור הלחץ פה הוא מובנה - המסורת, התקשורת, הקהל, זה משהו שנמצא כאן כל הזמן. גם אם ננסה להעלים אותו, הוא לא נעלם".

לסחוט את הלמון
נחזור לעונה הזו. אז הפועל הלכה על ארבעה זרים מוכחים - כל אחד בזירה וברמה אחרת. כבר בקיץ היה ברור שהשחקן החשוב ביותר בתמהיל החדש שבנו קאסטריטיס, יחד עם מנהל המקצועי עידן פלדה, יהיה וולטר למון ג'וניור. עם עבר ב-NBA וממוצעים של למעלה מ-20 נקודות בליגת הפיתוח בעונה שעברה - זו היתה נראית כמו החתמה טובה.

החשיבות של למון ג'וניור היתה גדולה שבעתיים, שכן הפועל ת"א היא אחת הקבוצות הבודדות בליגה שהחתימו רק גארד זר אחד. נכון, בר טימור וים מדר הם שניים מהגארדים הישראלים הטובים בליגה - ייתכן אף שהטובים ביותר - אבל הם עדיין זקוקים לעוד שחקן דומיננטי לידם. אבל לא רק שלהפועל ת"א היה רק גארד זר אחד, הוא פשוט לא היה מספיק טוב, וזה בלשון המעטה. 9 נקודות ב-0% (במילים: אפס אחוז) מחוץ לקשת סיפק הג'וניור ב-4 משחקים. ארבעה משחקים יותר מדי.

אבל סיפור ההחלפה של למון הוא אפילו קצת יותר מורכב. הפועל, מן הסתם, חיכתה למצוא תחליף ברמה גבוהה יותר - ואכן הצליחה להחתים את גייב יורק, שהוא שחקן שונה מאוד בתכונותיו מלמון, אבל בהחלט שחקן איכותי. אלא שבערך מהרגע הראשון, משהו לא עבד עם למון. הרחשים סביבו התחילו עוד לאחר ההופעה האנמית במוקדמות ליגת האלופות, וככל שחלפו הימים בהפועל הבינו שלמון ג'וניור הוא לא השחקן שחשבו ורצו שיהיה.

שינוי מחשבתי? לא ממש
בקיץ, כזכור, הפועל ביצעה שינוי ארגוני שגולת הכותרת שלו היתה הזזתו של ידידיה רפפורט מהניהול השוטף במועדון. למהלך הזה היו מספר סיבות, חלקן נגעו ל"תאווה" של רפפורט להחלפת שחקנים/מאמנים מהירה, שבדרך כלל גם לא ממש ניפקה תוצאות, ואף הביאה לשחרור מוקדם מדי של שחקנים טובים, דוגמת ריון בראון. לראיה, אגב, העונה היחידה שבה הפועל ת"א עלתה לפיינל פור (2018/19, עם דני פרנקו) היתה העונה שבה הוחלף זר אחד בלבד, ג'ף אלן.

עם השינוי בהנהלה, בהפועל רצו לגרום לדברים לעבוד קצת אחרת, גם אם זה אומר לגלות אורך רוח והרבה יותר סבלנות כלפי שחקנים. בפועל, מה שקרה זה שהפועל הלכה עם למון יותר מדי, עד חלון הנבחרות, כשברור לכולם שהשעון החול התהפך. למון לא היה טוב באף אחד מארבעת המשחקים בהם שותף, כולל בניצחון על נס ציונה, ולכו תדעו מה היה קורה אם במקומו היה שם שחקן מתאים יותר, שבהפועל הבינו כבר מזמן שהם צריכים.

גם מעבר ללמון, בהפועל הצטערו להבין שפעם נוספת, הקבוצה שהורכבה העונה בהיכל שלמה לא מספיק טובה. "אפשר לזהות שקבוצה במצוקה ברגע שהיא פונה אליך ומחפשת את השחקנים הכי טובים שאפשר בשוק", אמר אחד מסוכני השחקנים הישראלים. "זה הסממן הכי בולט לזה שהם מודעים לכך שהבעיה שלהם יותר עמוקה משחקן כזה או אחר".

זה בדיוק היה המצב של הפועל. היא הרי ידעה שהיא זקוקה לרכז על חשבון למון וגם בעמדת הסנטר הבעיות הבריאותיות של טאליב זאנה לא החלו מאתמול. אלא שהשחקן הראשון שהוחתם הוא ג'יי.פי טוקוטו. שחקן מצוין, סוג של מניה בטוחה בליגה הזו, לפחות בהתבסס על מה שהראה באילת ובנס ציונה. אבל האם הוא מה שהפועל ת"א היתה צריכה בטווח הזמן המיידי? לא ממש, ולראיה למשחק מול חיפה היא עלתה עם קאדר לא מאוזן שכלל טוקוטו, אפשואו וזאנה. "אנחנו לא בורחים מהאחריות שלנו כאן", אומר רמי כהן. "בסופו של דבר זה לא מספיק שיהיו שחקנים בודדים טובים, הם צריכים להיות טובים כקבוצה, וזו האחריות של כולנו".

הפועל המשיכה ותמשיך לשפץ את הסגל, שחקנים כמו טוקוטו בהחלט יהפכו אותה לטובה יותר, אבל עצם ההחתמה שלו, "השחקן הטוב ביותר שניתן להביא" - מראה עד כמה, גם העונה, הסגל שנבנה לא היה מספיק טוב. וגם העונה, למרות שרפפורט כבר לא שם ולמרות כל הרצון הטוב, תהיה תחלופת זרים מסיבית.

מעמד המאמן
לזכותה של הפועל תעמוד העובדה שהיא גם סבלה מחוסר מזל גדול. זה התחיל עוד בקיץ, כאשר הוחתם דקוואן קוק - שאמור היה להיות הגאנר מחוץ לקשת. אלא שאקס נס ציונה ואלוף השלשות לשעבר לא הסדיר בזמן את הדרכון, והאדומים פנו לאופציית ג'ון דיבלר, שלא שיחק כדורסל כשנה וחצי אבל שחקן בעל רזומה מפואר. דיבלר היה העונה יותר פצוע מאשר בריא, אבל זה דווקא לא הפריע להפועל להאריך את ההתקשרות איתו עד סוף העונה. תוסיפו לכך את הפציעה של טאליב זאנה, שנעדר משניים מתוך חמשת המשחקים הראשונים של העונה, לאור העובדה שתקופת ההחלמה שלו מהדלקת במרפק היתה ארוכה מכפי שהעריכו תחילה. בלי סנטר זר מסיבי - עם כל הכבוד לדניאל קופרברג - קשה להצליח בליגה הזו. כעת גם טוקוטו נפצע, ואין ספק שכל הבעיות הללו בוודאי לא תרמו לקבוצה, שממילא נבנתה בצורה לא מספיק טובה.

גם המספרים מספרים את הסיפור הזה בדיוק: הפועל ת"א אמנם ניצחה משחק אחד, אבל על פי כל המדדים הסטטיסטיים העיקריים, נכון לעכשיו היא הקבוצה הגרועה ביותר בליגה. היא אחרונה בליגה בנקודות למשחק (76.8), באחוזים ל-2 (47.4%) ולפני אחרונה בליגה באחוזים ל-3 (28.1%). היא מוסרת הכי מעט אסיסטים (15.8 למשחק) ומעמידה את המדד הקבוצתי הנמוך ביותר בליגה: 70.4, כשבקטגוריה הזו היא נמצאת בפער ניכר מהלפני אחרונה, בני הרצליה, עם מדד ממוצעשל 81.

נכון, יש נסיבות מקלות ויש הרבה פציעות, ועם השדרוג בדמות יורק וטוקוטו, הפועל ת"א ככל הנראה תהיה קבוצת כדורסל טובה יותר. קאסטריטיס יקבל ארגז כלים משופר, השאלה היא אם יידע לנצל אותו כמו שצריך. גם בעונה הקודמת, הפועל ת"א ביצעה חריש עמוק בסגל, והצעד הבא היה פיטורי בית הלחמי.

נכון לעכשיו המאמן היווני מקבל גיבוי, בטח כל עוד הסגל משתנה תוך כדי תנועה. קאסטריטיס עצמו אמר כי הוא אינו חושש למעמדו וגם בהנהלה האדומה מבהירים כי מעמדו איתן וזעזוע יהיה מוצא אחרון לחלוטין. אבל אם הקבוצה תיקלע לרצף הפסדים, במיוחד כאשר בדרך יש מוקש בדמות משחק גביע מול נתניה מהליגה הלאומית, גם עלול להשתנות. בכל הנוגע לאורך רוח וסבלנות כלפי שחקנים, הפועל ת"א של 20/21, ובצדק, לא שונה מהגרסאות הקודמות שלה. לפחות בנוגע למאמן, יהיה מעניין לבדוק האם אכן מדובר בשינוי אמיתי.