"חסרה האחדות שהיתה לנו. קורה משהו הפוך וזה מסוכן"

בשקט בשקט, עודד קטש רושם בהפועל ירושלים היסטוריה קטנה. לא, לא מדובר בשני הגביעים ברציפות שזכה בהם, דבר שקרה עוד לפני, אלא על משך הזמן שהוא שורד בתפקיד הלחוץ ביותר במועדון שעד השתלטות הבעלים הנוכחית, היה נחשב לכזה שהיד על ההדק עם פיטורי המאמנים היתה קלה במיוחד. אבל קטש פותח עונה שלישית במועדון, התקופה הארוכה ביותר זה 26 שנה. האחרון שהחזיק בתפקיד לתקופה ארוכה יותר ולמעשה הארוכה ביותר בתולדות המועדון הוא יורם חרוש, מהשנים 1990 עד 1994. ״אני מרגיש שזה הבית שלי כבר הרבה זמן, וזה מרגש אותי״, אומר קטש בראיון חג מיוחד לערוץ הספורט, ״זה לא דבר שהוא מובן מאליו, אני מאוד גאה על הרבה דברים שעשינו בתקופה הזאת, אבל יש לנו עוד אתגרים שיבואו".

אתה מרגיש שבשלוש שנים האלה הצלחת להתנער מהסטיגמה שלפיה עודד קטש לא יכול להצליח במועדון גדול?
״כמו שאמרת, זה עניין של סטיגמה וכשמדובר רק בסטיגמה זה פחות מעניין ופחות קשור לחיים האישיים, כי אין לך באמת שליטה על זה. אני בתוך תוכי ידעתי שלא זה העניין, וזה לא קשור אם אני בקבוצה במרכז, בדרום או בצפון, לא קשור אם היא גדולה או קטנה. ידעתי שהאתגרים בסופו של דבר קשורים לכדורסל וההתפתחות שלי כמאמן היתה בהתאם. מן הסתם היום אני מאמן הרבה יותר טוב ממה שהייתי לפני הרבה שנים, ואני רוצה בעוד שלוש שנים להיות יותר טוב מהיום. אבל ידעתי שזה לא קשור לגודל המועדון. זה קשור לתחושה שלך שם, למעמד שלך״.

״כאילו שמו לנו מחסום במירוץ למיליון״
בניתם קבוצה בקצב מהיר ועכשיו אתה צריך להביא את הקבוצה שלך לשיא אחרי חודש של הכנה. זה אפשרי בכלל?
״בתור שחקן ומאמן כשאתה מדבר על שיא אתה מדבר על המקסימום בסיטואציה שקיימת. הרי אין פיזיולוג או מאמן בעולם שיכול להביא שחקן בתקופה של חודש לשיא היכולת שלו, ובטח לא קבוצה. היה לנו קיץ מטורף שאני לא זוכר כמוהו. מעבר לזה לא היה לנו חצי יום חופש, ישר נכנסנו לבניית הקבוצה והתקציב, עם כל ההשלכות של הקורונה וזה בהחלט מטורף. היינו הליגה האחרונה ששיחקה אז התחלנו מאוחר. אני לוקח אותך שבועיים אחורה, הקבוצה שלך בכלל היתה מחולקת למבודדים ולא מבודדים ומצד שני אתה כבר רואה משחק אימון שני או שלישי של בורגוס - אז התחושה הזאת שאתה לא יכול לאמן את הקבוצה והיריב כבר מתקדם…".

"זה כמו במירוץ למיליון ששמים לך את המחסום שמעכב אותך בשלוש דקות או חמש דקות - אז זו התחושה, של חוסר אונים כזה. אז ברור לנו שאנחנו לא נהיה עדיפים, ואני גם לא חושב שמבחינת כדורסל יש איזו פייבוריטית גדולה בפיינל 8 הזה. קבוצות חדשות, תחילת עונה, תמיד הטורנירים הרבה יותר פתוחים. אנחנו התחלנו מאוחר אבל אמרתי לשחקנים, אני לא רוצה שנשתמש בזה כתירוץ, פשוט צריכים להיות הרבה יותר יעילים וממוקדים כדי לנסות להדביק את הפער הזה״.

מבחינה מקצועית, את רוב המשחקים המכריעים בתקופה שלך הפסדתם עם מכנה משותף בולט, וזה הרפיון ההגנתי בקו הקדמי. כל פעם גבוה אחר ״חגג״ עליכם. אתה מרגיש שסוף סוף העונה אתה תמצא את הפתרון לזה?
״כן. אני חושב שיש כמה עמדת שהשתפרנו בהן מהבחינה הזאת. בכדורסל אתה יכול לקחת שחקנים מסוימים ולגרום להם לשמור יותר טוב עם השיטה הנכונה. בשנתיים האחרונות למדתי שאני לא צריך להתנצל שהקבוצה שלי קולעת הרבה נקודות״.

אבל התעצבנת כשהיו משחקים שספגתם 90 פלוס. כששאלתי אותך פעם שאולי זו הקבוצה שלך, זו שתקלע נקודה אחת יותר, אמרת שאתה לא מוכן לקבל את זה.
״חד משמעית, תשמע. מה שקרה אחרי הקורונה, הכל היה קשה לצפייה, לא רק אנחנו אלא בכלל, כל הסיטואציה. אין מה להשוות בכלל את זה לעומת איך שהיינו לפני הקורונה. ניצחנו משחקים עם הצגות התקפיות, אם זה את מכבי במשחק האחרון שלפני הקורונה, או ברבע גמר הגביע, ששם היתה הגנה טובה, ובתור מאמן אתה רוצה גם גם. לקבל כלים שיכולים לעשות העל זה שמור לטופ יורוליג. אין רק דרך אחת לנצח״.

איך אתה מסביר את זה ששני שחקנים כמו ג׳ייקון בראון וטיישון תומאס, שכולם חשבו שהולכים להשתדרג, בסוף חזרו לכאן? זה הפתיע אותך?
״לא ממש. יש שחקנים שמתאימים למועדונים מסוימים, לשיטה מסוימת, ויכול להיות שזה העניין. יכול להיות שבגלל הקורונה השוק קפא ולא היו הזדמנויות לשחקנים האלה לעשות את הקפיצה. הקורונה שינתה הרבה מאוד תוכניות לשחקנים, מאמנים וקבוצות, אבל עבורנו זה יצא דווקא טוב. מגיע כאן קרדיט גדול להפועל ירושלים כמועדון. שחקנים רוצים להיות פה, ומי שנמצא פה ביום יום וחווה את זה, בטח כשהקהל יחזור, זה מקום טוב לעשות בו כדורסל. גם ג׳יימס פלדין, אם לא הקורונה הוא היה נשאר איתנו״.

הסגל הישראלי שלכם נחלש השנה
״אני לא אוהב לתת ציונים. במסגרת הקיץ שעברנו, אחרי הקורונה, אני מאוד גאה בקבוצה שבנינו״.

״עשיתי את מה שעשיתי למען מעמד המאמן״
רק לפני כמה שבועות היה נדמה שקטש עומד לאבד את אחד הכובעים שלו - תפקיד מאמן נבחרת ישראל. אלא שבתום סאגה מכוערת ומלאת האשמות הדדיות, קטש נותר בתפקיד. לראשונה הוא מתייחס לפרשה ההיא.

בוא נדבר על מה שקרה עם האיגוד. סאגה מאוד מוזרה, עם ההוצאה שלך לחל״ת כשאתה טענת שלא ידעת מזה, אחר כך החלטת לתבוע, ואז זומנת לשימוע. היתה תחושה שקרו שם דברים מתחת לפני השטח שאנחנו אולי לא יודעים מהם. מה קרה שם?
״אין לך מספיק זמן כדי שנדבר על כל זה… הפרטים חשובים. לא התראיינתי על זה כי הרגשתי שהיו שם דברים באמת מיותרים. אני מאוד הצטערתי על איך שהדברים יצאו, ויכולתי לנסות להתראיין ולהסביר, אבל הרגשתי שזה לא נכון כי בתוך תוכי ידעתי שדברים יסתדרו וזה לא יהיה נכון להוציא דברים החוצה. אם היית אומר לי שאני הולך לתבוע את איגוד הכדורסל… זה לא היה צריך לקרות. אבל בתור מי שגם צריך לשמש דוגמא מסוימת למאמנים אחרים, ואנחנו מדברים כל כך הרבה על מעמד המאמן, אז הרגשתי שזו היתה מחובתי לעשות את הדבר הזה. כי לדבר מה צריך לשנות זה נחמד, זה טוב, כולם יכולים לדבר, אבל הרגשתי שצריך לעשות מעשה מעבר לעניין הפרטי שלי. יכול להיות שמסביב הסתכלו על זה מהמקום של הכסף. מי שמכיר אותי בתוך עולם הכדורסל יודע שזה לא היה העניין המרכזי, לא הכסף ולא תנאי ההעסקה. מעמד המאמן עמד לנגד עיני ואני שמח שהדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר״.

מבחינתך אתה ממשיך בתפקיד בלי משקעים?
״לא היו משקעים גם לפני. אני מאוד גאה להיות מאמן נבחרת ישראל, והתחלנו תהליך טוב עד עכשיו ואני מאוד רוצה להשלים את המשימה שלי שהיא העפלה לאליפות אירופה״.

״מנהיגים צריכים לדעת לשלם מחיר״
שתי מילים חוזרות על עצמן יותר מכל בראיון הזה: אחדות וכבוד. קטש מייחל לראות עם ישראל מאוחד יותר, שיכבד איש את רעהו, אבל חושש שבגלל היעדר דוגמא האישית שני האלמנטים הללו מתרחקים מאיתנו. ״לדעתי הצנועה והקטנה דברים צריכים להיות הרבה יותר ברורים ופתוחים. יש סיבות אובייקטיביות לבלבול, כי הקורונה זה משהו שאנחנו לא מכירים וזה חדש לנו וזה בסדר. אני חושב שצריך להיזהר מלהכניס פוליטיקה לניהול של הדבר הזה, צריך לעשות את זה במקצועיות ועם מנהיגות. אתה יודע, יש מנהיגים שמשלמים מחיר מסוים על דברים שקורים במשמרת שלהם, אם זה וירוס, אם זה מלחמות… צריך אומץ להנהיג ולקבל החלטות שלפעמים לא קלות וצריך לנקות את זה מפוליטיקה, גם אם זה אומר שמנהיגים או שרים ישלמו מחיר״.

אבל אין לנו את התרבות הזאת של לקיחת אחריות, גם לא בספורט ולא בפוליטיקה
״בשיח שלנו אנחנו מרשים לעצמנו להגיד שאוקיי, פוליטיקאי חושב רק פוליטיקה. שזה לגיטימי. יש נקודות ורגעים שהיו בהיסטוריה של מדינת ישראל שהיה צריך לבוא ולקחת אחריות. אנחנו יושבים כאן היום בגלל שמפקדים ידעו לקום ולהגיד ׳אחרי!׳ כשהם ידעו שהם מסתערים ולא יחזרו הביתה. לילדים שלהם. ואת הדברים האלה צריך לדרוש מהמנהיגים שלנו. שישלמו מחיר מסוים לטובת דבר הרבה יותר גדול מהם״.

אנחנו רואים שה-NBA למשל מעודד שחקנים להתבטא בנושאים פוליטיים וחברתיים. אנחנו לא רואים כאן יותר מדי ספורטאים שמביעים את דעתם בנושאים הללו. למה לדעתך?
״אני חושב שזו תוצאה של קיבעון מסוים של אנשים. אני גם הייתי שחקן צעיר וגם אני נמנעתי מלהיכנס למקומות מסוימים״.

למה?
״כי אני חושב שזו חוסר פתיחות שלנו כחברה לקבל אחר, לקהל דעות אחרות, ולכבד. הכל מתחיל בכבוד. אם אנשים היו מרגישים בנוח להגיד את דעתם בלי שיתנפלו עליהם ויסתערו עליהם ושיתייחסו באופן ענייני לדעתם… אז יש איזה פחד. אנחנו צריכים לכבד דעות וצורות חיים אחד של השני כי אחרת לא נוכל למשיך לחיות ככה. אבל אני יכול להבין ספורטאים שרוצים לעשות את הכסף שלהם ולקבל את התהילה שלהם בלי להיכנס למקומות האלה״.

אמרת בעבר שאתה לגמרי טים יורם לס. זה עדיין ככה?
״בחוויה האישית שלי - כן. אין לי את החשש. כמובן שאני מקפיד על נהלים, אבל דווקא בגלל זה אני נזהר מלהביע את דעתי הנחרצת כי חיי אדם הם מעל הכל״.

מינו פרוייקטור, זה קצת מזכיר לך בעלים של קבוצה שממנה מאמן אבל רוצה לשלוט במה שהמאמן עושה?
״אני אוהב הקבלות בין ספורט לתחומים מקבילים, כן, זה דומה. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא טוב בו. כל עוד לא מעורבת פוליטיקה - מותר גם לטעות. מותר להגיד טעיתי. מותר לחשוב בעוד חודש מה שלא חשבת היום. התקופות שאני מסתכל אחורה והכי ריגשו אותי זה היה מלחמת המפרץ, או רגעים כאלה שעם ישראל הרגיש מאוחד, ביחד. וצריכים להבין שזו סוג של מלחמה, אוקיי? אבל אין את הביחד הזה. להיפך, קורה פה משהו הפוך וזה מסוכן. כל עוד נהיה ביחד זה לא משנה מי צודק ומי טעה, צריך להיות ביחד גם אם מישהו ישלם מחיר בגלל הביחד הזה".

זה קצת מדכא לחשוב שבזמן מלחמות ידענו להתאחד אבל נגד מגיפה עולמית זה לא קורה
״אני פשוט חושב שלא שמים את הטיקט הנכון על מה שקורה פה. מה שקורה פה זו טרגדיה. מה שקורה פה זה אסון, לא רק בבריאות של אנשים ששילמו בחייהם, זה שינה את החיים להרבה מאוד אנשים. את ההשלכות של מה שקורה עכשיו אנחנו נראה בעוד 5-6 שנים בדכאונות, באסון כלכלי, ואם אנחנו לא מבינים שאנחנו במלחמה זה חמור מאוד״.

״כשהקהל יחזור התשוקה תחזור ברגע אחד״
אנחנו רגע לפני סגר, ורגע לפני שאתם יוצאים לאתונה, יש חשש שכל העבודה הזאת תרד לטמיון כי אולי יסגרו שוב?
״כן, אין ספק שזה מרחף מעל כולם. קודם כל, עצם העניין שזה לא עולה מייד, שיסגרו את הספורט, וכבר למדו איך לנהל את הדבר הזה ויש כבר ניסיון, ויש יותר שליטה על זה. רק לאחרונה ראיתי את הגמר של אליפות ארה״ב הפתוחה בטניס, ואנחנו רואים את ה-NBA ואין קהל. זה עצוב להגיד שהתרגלנו לזה אבל ברור לכולם שזה עדיף מכלום ואני קצת יותר אופטימי לגבי ההיתכנות של המפעלים האלה״.

אבל יש חשש שעם הזמן האוהדים יתחילו לפתח אדישות והספורט יאבד אותם
״כששואלים אותי כל הזמן איך זה לשחק בלי קהל אז ברור שהיום אנחנו רגילים לזה יותר מאשר בהתחלה. במשחקים הראשונים זה היה מאוד מוזר אבל האנושות יודעת להתרגל לדברים, אבל אין לי ספק שכשיחזור הקהל התשוקה תחזור ברגע אחד״.

אנחנו מתחילים עכשיו עונה, אנחנו נסיים אותה?
״כן, אני מאמין שכן. אתה יודע, בעבודה שלי אני לא יכול להיות יותר מדי אופטימי, אז לפחות בדברים אחרים. אני אופטימי שבשלושה או ארבעה חודשים הקרובים יוציאו איזה חיסון או ילמדו עוד דבר על הקורונה. רק צריך להיות סבלניים ולהישאר עד אז… טוב אי אפשר להגיד מאוחדים כי תראה מה קורה, אבל שלא נשפוך את התינוק עם המים״.