אחרי שש עונות בבירה, אחרי תקופה שכללה לא מעט עליות ומורדות, בר טימור עוזב את הפועל ירושלים ויוצא לדרך חדשה - אבל הוא לא עשה זאת בלי להיפרד כראוי. הערב (שלישי), לאחר פירסום ההודעה על עזיבתו, הקפטן הירושלמי נפרד בפוסט מרגש באינסטגרם.
"באמת שלא חשבתי שיבוא היום ואצטרך לכתוב את דברים האלה", כתב טימור. "אבל המשפט הזה כנראה נכון - לכל דבר טוב יש סוף. הזמן בהפועל ירושלים, עבורי, היה יותר טוב מטוב, זו היתה תקופה מטורפת. שש שנים, רכבת הרים של דמעות וחיוכים. הגעתי כילד בן 22, אחרי עונה קשוחה בגרמניה, ומצאתי בבירה בית".
"יחד אתכם עשינו היסטוריה עם אליפות ראשונה למועדון הענק הזה, שמנו את ירושלים שוב על המפה האירופית עם חצי גמר יורוקאפ, שמנו עוד טבעת על עוד אצבע וגרפנו כמה גביעים. והיה גם רע בטוב הזה: פציעות, התמודדויות, אתגרים שלא הסתדרו, הפסדים, ימים מבאסים, אבל לא משנה כמה רע היה - היה טוב שעברנו את כל זה ביחד".
"יצא לי לשתף כאן פעולה עם כל כך הרבה אנשי הנהלה, צוות, חברים לקבוצה שהפכו למשפחה. אולי זו קלישאה, אבל אין אמת חזקה מזו. ישראלים, זרים, צעירים, ותיקים, אחים לקבוצה. תודה מיוחדת לגיא הראל שהביא אותי, שהאמין בי מהרגע הראשון, שדחף אותי כמה שהיה יכול. אח גדול".
"והאוהדים… הרי הכול מתחיל ונגמר בכם", המשיך טימור. "כל מה שעשינו פה היה לגמרי בשבילכם. הייתם לב הסיפור של המועדון, ובעיקר שלי. לא אשכח אתכם, הקולות והשירים עדיין דופקים לי בתוך האוזן ולא נראה לי שהם ייעלמו בקרוב. העפתם אותנו קדימה, למעלה, הלאה. אין לכם מושג כמה גאה אני שלעד אוכל לספר: אני, בר טימור, הייתי הקפטן של הפועל ירושלים, הקפטן שלכם. אז לכל דבר טוב יש סוף, נכון, אבל לכו תדעו - אולי בגלגול הבא או מתישהו, פתאום, אני אחזור. אוהב, בר".
מיד אחרי הפוסט של טימור, הגיעה גם הפרידה של ירושלים: "בר היקר, אנחנו חותמים היום שש עונות משותפות. שתי אליפויות, שני גביעי מדינה ועוד אין ספור אירועים מרגשים שחווינו יחד. הנוכחות שלך תחסר לכולנו, אנחנו מאחלים לך הצלחה בדרך החדשה. אוהבים מכל הלב, משפחת הפועל ירושלים".
View this post on Instagram
אוקיי, אז זה קורה, הא? באמת שלא חשבתי שיבוא היום ואצטרך לכתוב דברים כאלה, אבל המשפט הזה כנראה נכון: לכל דבר טוב יש סוף. והזמן בהפועל ירושלים, עבורי, היה דבר יותר טוב מטוב, והנה הגיע הסוף. זו היתה תקופה מטורפת, שש שנים, רכבת הרים של דמעות וחיוכים, הגעתי כילד בן 22 אחרי עונה קשוחה בגרמניה ומצאתי בבירה בית. יחד אתכם עשינו היסטוריה עם אליפות ראשונה למועדון הענק הזה, שמנו את ירושלים שוב על המפה האירופית עם חצי גמר יורוקאפ, שמנו עוד טבעת על עוד אצבע וגרפנו כמה גביעים. היה גם רע בטוב הזה: פציעות, התמודדויות, אתגרים שלא הסתדרו, הפסדים, ימים מבאסים. אבל לא משנה כמה רע היה, היה טוב שעברנו את כל זה ביחד. יצא לי לשתף כאן פעולה עם כל כך הרבה אנשי הנהלה, צוות, חברים לקבוצה שהפכו למשפחה. אולי זו קלישאה, אבל אין אמת חזקה מזו: ישראלים. זרים. צעירים. ותיקים. אחים לקבוצה. תודה מיוחדת לגיא הראל שהביא אותי, שהאמין בי מהרגע הראשון, שדחף אותי כמה שהיה יכול. אח גדול. והאוהדים… הרי הכול מתחיל ונגמר בכם. כל מה שעשינו פה היה לגמרי בשבילכם. הייתם לב הסיפור, של המועדון ובעיקר שלי. לא אשכח אתכם, הקולות והשירים עדיין דופקים לי בתוך האוזן ולא נראה לי שהם ייעלמו בקרוב. העפתם אותנו קדימה, למעלה, הלאה. אין לכם מושג כמה גאה אני שלעד אוכל לספר: אני, בר טימור, הייתי הקפטן של הפועל ירושלים. הקפטן שלכם. אז לכל דבר טוב יש סוף, נכון, אבל לכו תדעו, אולי בגלגול הבא או הזה, מתישהו, פתאום, אני אחזור. אוהב, בר.
A post shared by Bar Timor (@bar_timor10) on