"פוסטר על לברון? רק לפני שנה שיחקתי בליגה לנוער"

השנים הפכו לחודשים, החודשים לימים וכעת כבר לא נותר מה לספור: החל מאתמול (שלישי), אחרי שהניף צלחת אליפות עם מכבי ת"א, דני אבדיה סיים את פרק הכדורסל שלו בישראל. רגע לפני שהוא עולה לכיתה של הגדולים, היהלום של הכדורסל הישראלי סיפק ראיון פרידה מיוחד ל"מגרש פתוח" וסיפק כמה פנינים כמו שרק הוא יודע. 

"ישנתי מעט מאוד", סיפר אבדיה על היום שאחרי האליפות. "היה כיף אתמול. יצאנו, כל אחד אמר מילים אחרונות ונפרדנו יפה. אחרי חודשיים בבית, גילית פתאום שמש וגלים. אני ילד יחיד, חבריי לקבוצה הם כמו אחים גדולים בשבילי. היה לי כל כך כיף לבוא לאימונים ולראות אותם בכל בוקר. הם חישלו אותי כשחקן ועזרו לי. מכבי זו מערכת שבאמת תמכה בי מעל ומעבר, הם רצו שאצליח, עוברת בי צמרמורת כשאני מדבר על שלוש השנים שעברתי בבוגרת וכל השחקנים ששיחקתי לצידם".

על החגיגה הלא כל כך אופיינית של שמעון מזרחי לאחר הזכייה, הוסיף היהלום: "הוצאנו משמעון את המיטב, לא ראיתי אותו ככה אף פעם. האמת היא ששמתי לו כובע הפוך, זה היה מצחיק. זו אחלה דרך לזכור את שמעון, לא יודע מתי יצא לי לרקוד איתו כך. אני מקווה שהוא יהיה מאושר ככה כל החיים".

אבדיה המשיך וסיפר על חגיגות האליפות בעידן הקורונה: "זה היה קצת מוזר, כי עלינו בשלב מסוים לקוביית זכוכית וכל האוהדים היו מסביב. זה מטורף מה שהקורונה יכולה לעשות. חגגנו איתם בלי לבוא במגע, לא חוויתי דבר כזה בחיים - זה היה מיוחד, מוזר ושונה. אבל אנחנו יודעים שכל אוהד היה איתנו בלב וחגג בבית שלו, שיחקנו בשבילם ועשינו את זה".

"זו הייתה שנה יותר מיוחדת בגלל שהיה חיבור שהיה בקבוצה, קשה להסביר את זה", הוסיף היהלום של מכבי ת"א. "עשינו כברת דרך, העפלנו לטופ 8 ביורוליג והגענו באמת רחוק - אבל הקורונה פתאום עצרה את המומנטום. לא היה מאושר ממני ברגע ששמעתי שאנחנו חוזרים לפעילות, היה לי מאוד קשה להיפרד מהם. תואר ה-MVP? זה באמת מדהים".

"עברתי במכבי משהו לא פשוט. לא קיבלתי מתנה, עבדתי נורא קשה בשביל הדקות שלי. אני אדע איך להתמודד עם זה טוב יותר כי עברתי את זה, וזו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל: ההתחשלות, הרגעים קשים. אני מקווה שזה יעזור לי".

"הסוויץ'? זה לא קרה עד שלא היה את הבאזר בסוף המשחק. הייתי מרוכז נטו בלהביא אליפות, רציתי את זה יותר מהרבה דברים אחרים, חשבתי רק על זה. קשה קצת לחשוב על הדבר הבא, אני אחד שנהנה וחי את הרגע. אני קם בכל יום, עובד קשה ולא חושב מה יהיה מחר. אותו דבר בנוגע ל-NBA".

ומה לגבי תכנון המעבר לארה"ב? אבדיה מספר: "אני כנראה אתכנן את זה טוב מאוד, אני צריך מעטפת שתהיה סביבי ותדאג לי. אחשוב על זה עוד הרבה, אבל כרגע אני לא מתעסק בזה. אני נהנה מהמשפחה והחברים שלי, אני עדיין לא חושב על המעבר. החופים שם? אני מסתפק בחופים פה בישראל. אני בנאדם של בית, אני מנסה להפיק את כל ההנאה שלי פה, תאמינו לי שאני שביקרתי מספיק בחו"ל במהלך העונה. בינתיים אני רוצה קצת לנשום אוויר עם החברים".

"אני בחור חברתי, אחד שאוהב את הבית, החברים והמשפחה", הוסיף הנציג הישראלי הבא בליגה הטובה בעולם. "זה מאוד קשה לעזוב את המקום בו גדלתי, אני מקווה להגיע למקום שייתמוך בי וייתן לי לטעות, מקום שמבין אותי ואת המצב שלי. אני אעבוד קשה ואעשה הכי טוב שיש בכדי להשתפר ולעזור לקבוצה. אני רק מקווה שתהיה לי את הבמה לעשות את זה". 

נחזור, ברשותכם, לישראל: "היה לי קשה מאוד בלי הכדורסל, זה משהו שמפעיל אותי. כל התשוקה נעלמה לי, היה לי מאוד חסר לרוץ ולשחק עם החברים שהיו לצידי. לא יכולתי להיפרד בלי לזכות בתואר, הייתה לנו משימה ורציתי לסיים אותה בטעם מתוק. אני שמח שזה קרה".

עוד לפני הזכייה באליפות, אבדיה סיפק לצופי הכדורסל הישראלי עונת קורונה יוצאת דופן - לפחות לעומת מה שהתרגלנו לקבל ממנו בתחילת העונה: "עבדתי נורא קשה בפגרה הזו, הייתי רעב לסיים את העונה בטעם מתוק. כשהגענו לאימון הראשון אחרי הקורונה, לא ידענו איפה אנחנו. הוציאו אותנו באמצע החיים ופתאום צריכים לחזור לשחק, אבל חייכתי ואמרתי שאנחנו הולכים לעשות משהו טוב ולזכות באליפות הזו".

אבדיה, כזכור, קיבל לא מעט ביקורות (כולל מאיזה אחד, דריל מונרו) על ההחלטה לחזור לשחק אחרי הקורונה: "בכנות, היו משברים וקשיים. התמודדנו עם מכת פציעות וכשהדברים לא היו נראים טוב, הפרצופים של כולם אמרו הכל. אני לא יכול להגיד שהיינו אופטימיים, אבל הייתה אמונה והחלטנו להמשיך להילחם לא משנה מה. זו הייתה אחת העונות הקשות. לחזור מפציעות, ממשבר הקורונה ולקחת אליפות - זה מראה על אופי, מערכת, קבוצה, מאמנים. לקחת אליפות בעונה כזו קשה, זה מוכיח מי זו מכבי ת"א ומי עומד מאחוריה".

וכמובן, איך אפשר לסכם את עונת הפרידה בלי להעלות זכרונות? "הדאנק על דאטומה? זה היה אולי המשחק יורוליג הראשון בו הרגשתי דני שונה לחלוטין. אחרי הדאנק לקח לי ארבע התקפות עד שעיכלתי. הסתכלתי על טיילר והוא עליי, הוא חייך ואני חייכתי, ושנינו ידענו על מה מדובר. השחקנים היו מדרבנים אותי לנסות ולהטביע על מישהו באימונים, הם שמחו נורא, זה היה רגע של כיף בעונה. פוסטר על לברון או יאניס? זה הזוי, לפני שנה שיחקתי בנוער".

לסיכום, אבדיה כמה שאלות קשות - כיצד היה מדרג את עצמו ב-NB2K, ואיזה מאמן ושחקן היה לוקח איתו: "כמה נותנים היום לרוקי? 79-80 בערך. תפרגנו לי. איזה מאמן הייתי לוקח? יש מאמן אחד שעבד איתי שבע שנים, הוא קם כמעט בכל בוקר בשבילי. הוא חותך לי וידאו, עושה לי סטטיסטיקה וסופר לי קליעות. קוראים לו וליקו פרוביץ'. הוא נורא צנוע וביישן, אבל יש לו קרדיט עצום אצלי, בורכתי באדם שמלווה אותי כל כך הרבה זמן. ושחקן? אקח איתי ישראלי תהיה בטוח".