בכל זאת הגעתם למרות הכל: על ערב צהוב בהיכל

אמארה בתפקיד הג'וקר והבריון
הקריירה של אמארה סטודמאייר ידעה לא מעט פסגות. כלומר, רק אם אתם מתייחסים לבחירתו כרוקי השנה ב-NBA או לשש הופעות אולסטאר כפסגות, כן? האיש אפילו הבליח מדי פעם על המסך הקטן והגדול כשחקן, או לפחות כסוג של שחקן. נניח בסרט הפולחן (האיום והנורא) מקגרובר. אבל סביר להניח שמעולם לא חשב לו האמארה שבגיל 37 ילוהק לשחק את תפקיד הג'וקר במשחק גמר הפיינל פור בארץ הקודש.

אבל כך בדיוק היה. ובמחי החלטה ליהוקית מבריקה אחת, מתוצרת יאניס ספרופולוס, הוזנק לו סטודמאייר לחמישיה הפותחת, כחלק מקו קדמי בלתי צפוי שכלל את אות'לו האנטר ואותו יחדיו. האמת? קו קדמי של שני סנטרים כמעט ולא ראינו העונה, למעט מספר נגיעות קטנות של האנטר את בלאק בשלבים מוקדמים. וההפתעה היוונית הזאת הגיחה לחלל האוויר מכמה טעמים. גם מצרכי ניהול רוטציה פנימיים של הצהובים, אבל בעיקר כדי למצוא דרך לשבש את משחק ההתקפה של דריל מונרו מצד אחד, ולרכב על הרכרוכיות בצבע של זאק הנקינס מצד שני. וזה עבד, מבחינת האלופה, ברמת הסנופי דיסקו.

החל מהרגע שבו חזר לשחק העונה האנטר, הוא התנהל ונראה עייף ופצוע. המספרים והנתונים שלו, נניח בסדרת רבע הגמר המתישה מול הפועל תל אביב, לא הזכירו את המפלצת שחלשה העונה על הרחבות גם ביורוליג וגם בזירה המקומית. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על הפגיעות המפתיעה שהפגין בצד שבו אמורים. למשל בכל הנוגע לטיפולים ההגנתיים מול הפיק אנד רול של ים מדר.

אבל ספרופולוס ידע שמישהו צריך להצר את צעדיו של דריל מונרו. והאיש הזה הוא האנטר. וההחלטה ההגנתית הזאת הורידה את מונרו, העוגן ההתקפי של גיא גודס, לאחוזי קליעה נוראיים (3/9 ל-2 נקודות). מונרו גם חטף 3 גגות בתוך פרצוף שלו. כולל החסימה של האנטר עליו כאן, שהיממה את ראשון מצד אחד והסתיימה בדאנק של אותו ההאנטר בצד השני.

via GIPHY

זמן לחזור לאמארה. דיברנו כבר על הליהוק כג'וקר, והג'וקר הזה ליהק עצמו כבריון השכונתי. כזה שמשחק BULLY BALL, וגובר, בכדורסל פיזי (מאוד), על המתנגדים. כי אם ראשון לציון של גיא גודס הריצה בחצי הגמר מול ירושלים, ולא רק בתחילת רבעים, מהלכי גב לסל יעילים של דריל מונרו, אז מכבי עשתה זאת טוב ממנה אתמול. למשל כאן, כאשר התלמיד החכם סטודמאייר מלמד את הנקינס הלכות נחישות, כוח ועוצמה.

via GIPHY

או כאן, כאשר סטודמאייר לא חוסך שבטו גם מדיאנג'לו האריסון, אבל במיוחד מהנקינס, אותו הוא לוקח לטיול מכאיב עד לאזור הטבעת.

via GIPHY

אז נכון שאמארה מעולם לא זכה בתארים בשבטו ככוכב כדורסל בליגה של הגדולים, אבל הוא הבין ומבין בדיוק מה צריך לעשות, ועד כמה חזק להרביץ הוא יכול וצריך. את הגישה הקשוחה הזאת למד על בשרו הנקינס, שאמור בשנים הקרובות לעשות לא מעט צעדים קדימה ולהגיע למקומות מעניינים, אבל שלמעט הבלחה אגרסיבית אחת בחצי הגמר מול ירושלים, הראה מהרגע שהצטרף לראשון לציון עד כמה רחוק הוא בשלב זה מלהיות מספיק בשל.

אם בעונה שעברה היה זה דיימון סימפסון, שבתצוגת שיא טאטא את ירושלים בחצי הגמר אבל התנדף מול הצהובים בגמר, הפעם היה זה הנקינס שהיה נפלא ביום א', אך חירב את הקבוצה שלו בגמר ומשני צידי המגרש, כשלנוכחות שלו בצבע לא הייתה שום משמעות. שימו לב, למשל, לתגובה של גיא גודס כאן לאחר עוד מהלך פיק אנד רול שמוצא את הנקינס תקוע בשום מקום.

via GIPHY

ולמען ההגינות, נציין שלא רק להנקינס הוא הרביץ. כאן, שימו לב כאן, לאחר שהנקינס הולך לשמירה כפולה על דני אבדיה, כיצד סטודמאייר מייצר מגע עם דריל מונרו עד לכדי נעילה שמשנה את הריווח ההתקפי ואת תשומת הלב ההגנתית. ובצפייה שנייה, ברשותכם, שימו לב לתגובה ההגנתית המאוחרת של אלכס המילטון, עוד אחד שנעלם אתמול כשהקבוצה שלו נזקקה לשירותיו, ששוכח את תפקידו ברוטציה ההגנתית ולא מגיע בזמן כדי לעצור את טיילר דורסי.

via GIPHY

אמארה סטודמאייר סיפק לקבוצה שלו הרבה מעבר למה שהיא ציפתה לקבל. האיש שזכה למסלול אזרוח מזורז ומיוחד בעזרתה האדיבה של הפועל ירושלים, שגם לא בדיוק התאמצה כדי לזכות שוב בשירותיו הטובים העונה, היה העוגן ההתקפי המרכזי של הצהובים לאורך משחק הגמר. כולל ברגעים משמעותיים. כולל ברגע מכריע במיוחד, שבו עוד מהלך גב לסל שלו ייצר את עבירה מספר 5 של מונרו.

לנצח בלי ווילבקין
ועם כבר עוגנים התקפיים, אז וואו. כמה שווילבקין היה רע אתמול. ועזבו לרגע רק את הנתונים הסטטיסטיים המזעזעים: 1 מ-14 לשלוש נקודות, 2/16 מהשדה, מדד יעילות 3 (הכי נמוך במכבי). ועזבו גם איירבול מזעזע כמו זה שכאן, ברגע קריטי של המשחק.

via GIPHY

כי בהמשך ישיר לתצוגות הנפל של ווילבקין בסדרה מול הפועל תל אביב, או בשני ההפסדים הקודמים מול ראשון לציון, נראה היה שוב שלמרמרת הכרונית ממנה סובל הפרנצ'ייז פלייר של הקבוצה יש ביטוי מקצועי מובהק, שגורם לווילבקין לקצר מהלכים ופשוט להשליך - כי אין לו כוח, כי לא בא לו להתאמץ ולהניע כדור.

ולכן, עם כל הכבוד לששת האסיסטים שרשומים בדף הסטטיסטיקה, ווילבקין שחרר את הכדור מהידיים שלו בעיקר כשלא הייתה ברירה אחרת. כמו כאן למשל, כאשר שמירה כפולה עליו בתחילת המשחק הובילה להוקי אסיסט שלו, דרך אבדיה ועד להאנטר.

via GIPHY

או כאן, כאשר תשומת לב הגנתית מוגברת עליו של מונרו וטישמן, בדקות שבהן מכבי רקדה על הפרקט, הובילה למסירה קלה אל האזרח סנדי כהן, שהחליט שזהו בדיוק המעמד להוכיח את תרומתו לכדורסל הישראלי, עם מחצית ראשונה שבה יצא לחלוטין מדעתו.

via GIPHY

פרסומים זרים ומוכחשים בעליל קושרים את המשך עתידו של ווילבקין במכבי תל אביב בנכונותו לקצץ בשכרו העתידי. כפי שהתבקשו או יתבקשו, סביר להניח, כל יתר מקבלי המשכורות בצהוב. כאשר מנסה אלופת המדינה לקושש זרים בתקציב של 200-300 אלף דולר, ברור שכל דרכמה שיצליחו שם לקזז ממשכורות בכלל וממשכורת העתק של האמריקאי-טורקי שלה בפרט, תוכל לעזור להעמיד לצידו צוות מסייע שהוא למעלה מסביר.

ומצד שני, ועל אף שבאליפות הזאת זכו בלעדיו, בהחלט סביר להניח שגם אם יקשיח ווילבקין עמדתו ויסרב לכל סוג של קיצוץ, לא תהיה לקבוצה שלו כל ברירה זולת כניעה לעמדתו (הלגיטימית). בתקווה שכאשר ישוב לשחק ביד אליהו הישן, בעונה הבאה, יעשה זאת עם קצת יותר חשק וקצת פחות פרצופים.

הפורוורדים
זה לא היה ערב גדול עבור הפורוורדים של ספרופולוס. העוצמה שהעניק הצמד אבדיה את קלויארו והיתרון היחסי אל מול היריבות המקומיות לא באו לידי ביטוי התקפי אתמול. גם בזכות משחק איכותי של עוז בלייזר מהצד השני, שהעמיד מדד (15) שקיזז את שניהם ביחד. ומצד שני, ליקטו אבדיה את קלויארו 13 כדורים חוזרים משותפים, כולל כמה משמעותיים, כולל שלושה של קלויארו בהתקפה, שהנציחו יתרון אבסולוטי של 6:13 לטובת המנצחת.

כולל הכדור החוזר הזה, במצב קריטי של המשחק. שימו לב לתנועה ולנוכחות של קלויארו לאורך כל הפוזשן ההתקפי פה. ובמקביל, שימו לב (בערך בסביבות 1:07) להאריסון העייף שמאבד קשר עין עם האיש שלצידו.

via GIPHY

והיה עוד פורוורד אלוף אחד, בשם ג'ייק כהן, שאמש אמור היה להיות משחק הפרידה שלו מהמדים הצהובים-כחולים. הוא סיפק פלייאוף חלש ובלתי מרוכז לאורך כל הדרך, ולא רק בצד ההגנתי, הבעייתי ממילא שלו. ועדיין, כחלק בלתי נפרד מדיון הפרוורדים הזה, חייבים לדבר גם על אופציות הגודל שמגיעות מהכיוון שלו. וכאשר גיא גודס הלך, בתחילת הרבע הרביעי, להרכב הסופר סמול בול שלו, עם גבוה אחד וארבעה גארדים לצידו, חטף את העונש שלו בזמן ובמזומן כשהכדור נזרק פנימה כאשר האריסון מצא עצמו שומר על כהן.

via GIPHY

דיאנג'לו
משחקה של מכבי ראשון לציון ביום א' האחרון הסתיים כאשר האריסון הולך מאדם לאדם ומסביר לו שהשלשה של אדם אריאל הצילה לו את הקריירה. כי הרי האריסון הוא זה שהעמיד את ניצחונה של קבוצתו בסכנה כאשר החטיא בסיום שתי זריקות עונשין קריטיות.

ואתמול, בהמשך ישיר להצגות קודמות של האריסון מול מכבי תל אביב, גם במדי גלבוע/גליל וגם במדים הכתומים, הראה הג'ינג'י המקועקע כמה כדורסל יש לו. הוא ביצע בהצלחה, בעונה אחת, את המעבר מקבוצת תחתית בצרפת עד להובלת קבוצה מרחק פוזשן או שניים מצלחת אליפות. האריסון המטיר 5 טריצות על הראש של ההגנה הצהובה. כמו למשל כאן, לאחר חילוף הגנתי מול ג'ייק כהן.

via GIPHY

וכמו למשל כאן, לאחר ניהול מדויק - ו ס ב ל נ י - אל מול עוד חילוף הגנתי של מכבי ת"א.

via GIPHY

אבל מעבר לשלשות, האריסון היה מספיק חד כדי לסחוט 11 עבירות ומספיק מגוון כדי לייצר עבור הקבוצה שלו ביותר מדרך אחת. ואם רק היה מקבל יותר עזרה מכל מיני חברים שנעלמו, לרבות מידי אלכס המילטון, שזיהה את הדומיננטיות של עמיתו ופשוט דעך, יכול להיות שההופעה הבלתי נשכחת של האריסון אתמול הייתה מסתיימת עם יותר מרק מחמאות.

חמש הערות לסיום
1. אין לי שום דבר רע לכתוב על השיפוט אמש. ולפחות בזמן אמת, מהמקום שבו ישבתי אתמול ביד אליהו הישן, לא ראיתי שום דבר שיגרום לי לחדול ממנהגי להתאמץ שלא לכתוב או לדבר סרה באנשים שאוחזים במשרוקיות. הבעיה שלי איננה עם ספי שמש, ארז גוריון וצחי הבדלי, ששובצו לנהל את משחק גמר הפיינל פור. הבעיה שלי היא עם שיטת הבחירה. איגוד השופטים פיתח לעצמו איזשהו נוהל שבו נותנים לכולם אפשרות לשפוט בשני אירועי הפיינל פור השנתיים, כאשר אלו שמשובצים למשחקי חצי הגמר אינם שופטים במשחק הגמר. ולהיפך.

אני לא מצליח להבין את זה. אם שמש, גוריון והבדלי הם טובי שופטינו או מצטייני העונה או מצטייני הפלייאוף, אז שישפטו גם בחצאי הגמר. ואם עמית בלק, עומר אסתרון וכו' ראויים לשפוט בחצאי הגמר, אז לא יעלה על הדעת שהדבר יפסול אותם מלנהל את המשחק הכי חשוב של העונה. איגוד השופטים צריך לשנות את הנוהל המטופש הזה, ולקבוע טרם תחילת אירוע הפיינל פור, על פי הקריטריונים בהם יבחר, מיהם טובי בניו נכון לעכשיו. ואלו ישרקו בחצאי הגמר. ומבין אלו, יוחלט מי הצטיין וזכאי להמשיך הלאה אל עבר משחק הגמר עצמו. אל הגמר אמורות להגיע הקבוצות הטובות ביותר, שזכאיות ליהנות משירותיהם הטובים של השופטים הטובים ביותר.

2. אז מכבי ראשון לציון מגיעה שוב לגמר ושוב מנוצחת. בדיוק כפי שקרה לה בגמרים הקודמים במסגרת גביע המדינה או בפיינל פור של העונה שעברה. ונכון שאם מגיעים, אז צריכים לקחת. ונכון שהיא קיבלה את הצהובים בסגל בלתי מרשים בעליל ולא נאלצה הפעם לשחק מול יתרון ביתי מובהק של האלופה. ועדיין, כף הזכות גוברת בהרבה על כל טענה נגדית. ראשל"צ מיצבה עצמה בעונותיים האחרונות, תחת ניהולו של גיא גודס, כקבוצה השלישית בטיבה בארץ הקודם. רגע, בעצם למה שלישית כשהיא מגיעה לכל הגמרים?

3. יאניס ספרופולוס אמר בראיון סוף המשחק שעונת המשחקים האחרונה הייתה הקשה בקריירה שלו. ואפשר להבין בדיוק למה התכוון. בעיקר בכל הנוגע לניהול קבוצה שבה שחקנים נופלים למשכב בקצב מסחרר, כשפציעה רודפת פציעה ורודפת פציעה. על רקע זה צריכים להעריך עוד יותר את הכדורסל שהציגה הקבוצה שלו העונה, במיוחד במסגרת היורוליג. מכבי שלו הצליחה לנצח העונה משחקים גדולים, מול קבוצות משמעותיות, כשבכל פעם נעדר שחקן משמעותי. כלומר כשלא אחת נעדרים מהסגל שלה מספר שחקנים משמעותיים. אז לצד הקושי הברור, שאמור לגרור במקביל גם הפקת לקחים שונים, ספרופולוס יכול לסמן וי על אחת מהעונות המרשימות בקריירת האימון שלו, אם לא ה.

4. ובכל זאת הגענו למרות הכל. אין כמו עטלפים מסין כדי להעניק לנו פרספקטיבה חדשה ושונה לאלמנטים שחשבנו שהם מובנים מאליהם, ולהעריך אפילו את שיטת הפיינל פור המאוסה, שאמורה סופסוף להיעלם מחיינו למשך העונות הקרובות. אז אומרים שאחרי מות קדושים, ולכן תודה לך, שיטת הפיינל פור, על כל החוויות החיוביות והמרגשות שנתת לאורך השנים. אנחנו ניקח את זה מכאן.

5. אה, וזהו, מר אבדיה ג'וניור. נעמת לנו מאוד. עכשיו קח את זה מכאן. נעקוב בעניין.