רק עקומה, בלי למידה. שלוש פעמים ברציפות הגיעה הפועל ירושלים של עודד קטש למעמד חצי גמר הפיינל פור, ושלוש פעמים נכשלה ולא הצליחה להעפיל לגמר. לכל עונה יש את הסיפור שלה, ואם ב-2018 זו היתה קבוצת טלאים שלא קטש בנה, והגיעה בדרך לא דרך לחצי הגמר, שם הודחה ע"י הפועל חולון, אז שתי ההדחות האחרונות מול מכבי ראשון לציון טומנות בחובן דימיון שבירושלים לא מוכנים לקבל.
בשני המקרים זהו גיא גודס שנתן לקטש שח-מט מהדהד. בשני המקרים הישראלים של קטש לא תיפקדו (28 נקודות בשנה שעברה, 12 בלבד אמש). בשני המקרים זה שוב ביגמן שעשה בצבע של ירושלים כרצונו (אשתקד דיימון סימפסון עם 28 נקודות ו-20 ריבאונדים, אמש זאק הנקינס עם 20 נקודות ב-83% מהשדה). ובשני המקרים זה שוב נמרוד טישמן שהתעלה במאני טיים ותפר את ירושלים עם נקודות קריטיות בדקות ההכרעה.
הדימיון הזה הוא מה שמטריד מאוד את ראשי הקבוצה. אם לקראת סוף עונת הקורונה במועדון היו בטוחים שהם רוצים לראות את קטש ממשיך גם בעונה הבאה, בא המשחק אמש, והראה שהקבוצה לא הראתה שום עקומת למידה במשחקים המכריעים נגד ראשון, ובזמן שאמנם אתמול מה שהכריע את המשחק היתה שלשה דימיונית של אדם אריאל על הבאזר, קווי המתאר היו דומים מאוד להפסד בעונה שעברה, ועם זה בירושלים מתקשים להשלים.
בקבוצה יתפנו היום להתחיל לעבוד על העונה הבאה, ויצטרכו לעבוד במהירות. אם ירושלים אכן הולכת להשתתף בפיינל 8 של ליגת האלופות בסוף ספטמבר, זה ישאיר לאדומים חודשיים בלבד לבנות קבוצה מאפס, והיות שכרגע רק עידן זלמנסון חתום לעונה הבאה. ההערכה היא שקטש ימשיך בקבוצה בעיקר כי מינוי מאמן חדש למערכת עלולה לגרור שינויים שספק אם יהיה זמן לעשות, וכן שינויים מרחיקי לכת בסגל במציאות תקציבית מלאה באי ודאות.
"ההפסד הכי כואב בקריירה". כל כך הרבה סיפורים היו במשחק אתמול. הפתיחה הרעה של ירושלים ופיגור ב-22 נקודות; הקאמבק שהתחיל ברבע השני והושלם ברבע השלישי שבו ירושלים קלעה 41 (!) נקודות; הופעת הענק של ג'רמי פארגו, שהשווה את שיא הקריירה בפלייאוף עם 32 נקודות, כולל סל קלאץ' ענק שהיה אמור לכפות הארכה - הכל הוביל לשלשת המטורפת של אדם אריאל, דווקא הוא, שגדל בירושלים והצהיר לא אחת שישמח לחזור אליה כשחקן מוביל.
השחקנים של ירושלים נראו שבורים בסיום, לא מאמינים שהמשחק חמק להם מבין הידיים. "אני את המשחק הזה לא מתכוון לראות, זה בטוח, זה כואב מדי", אמר עידן זלמנסון בסיום. "אין לי מילים, באמת שכואב לי, כואב לי כל כך. לא הגיע לנו להפסיד ככה, במיוחד אחרי הקאמבק שעשינו, אבל שילמנו על פתיחת משחק לא טובה. לאורך העונה הראינו המון אופי, וגם היום, אבל בסופו של דבר צריך קצת מזל והם הגיעו לזריקה קשה שנכנסה. זה חד משמעית ההפסד הכי כואב שהיה לי בקריירה, אני אפילו לא יודע מה אני הולך לעשות מחר".
קו דימיון נוסף עם ההדחה אשתקד היה יכולת הקליעה של ג'יימס פלדין. בעונה שעברה הוא איכזב עם 1 מ-9 ל-3, ואמש הוא "השתדרג" ל-2 מ-8, ולמרות 18 נקודות, הוא גם איבד 6 כדורים ונשמע גם הוא מפורק בסיום: "זה אחד ההפסדים הכי קשים שחוויתי. היה לי ביוון משחק על האליפות שהפסדתי לאולימפיאקוס בשנייה האחרונה, אז זה כאב יותר, אבל גם ההפסד הזה קשה לעיכול. השופטים החליטו לתת לראשון יותר זמן לזריקה האחרונה אבל אנחנו לא היינו בכלל אמורים להגיע למצב הזה, ופתחנו רע מאוד".
פלדין מודע היטב לרקורד העגום של קבוצתו בפיינל פור בשנים האחרונות: "זו שנה שנייה ברציפות שאנחנו מפסידים להם, אני מניח שהעובדה שניצחנו אותם חמש פעמים השפיעה עלינו, דיברנו על כך שחשוב לא לתת לזה מקום, אבל אז פתחנו כל כך רע אז כנראה שזה לא הצליח. לנצח חמש פעמים ולהפסיד כשזה באמת חשוב, זה קשה וזה הולך לכאוב לא מעט".
הגארד התפנה לסכם את העונה כולה והודה שהוא לא היה בשיאו: "כל הסיטואציה של החזרה היתה קשה. היתה לנו קבוצה עצומה עד הקורונה, גם מי שהצטרף בדרך כמו ג'ון הולנד ושלווין מאק, הם היו חלק מהחגיגה, ואז כשאתה חוזר בלי שניים השחקנים הכי חשובים שלך… אני לא התמודדתי עם זה טוב, הגישה שלי היתה שלילית עד לפני שבועיים בערך אבל אז חזרתי לעצמי והיום נתתי 100%, אבל זה לא הספיק".