ביום שלישי בערב, ג'רמי פארגו יכול להפוך לשחקן הראשון והיחיד בהיסטוריה שזוכה באליפות ישראל עם שלוש קבוצות שונות, ומאז שנחת בארץ, מיעט לדבר עם התקשורת. לרגל השקת האתר הרשמי החדש של הפועל ירושלים, פארגו התראיין לאתר ואמר כי ההגעה לקבוצה מהבירה הייתה ב-90% בזכות עודד קטש, שאיתו זכה באליפות בגלבוע/גליל בתחילת העשור.
אתה חושב שהמשחק האחרון נגד נס ציונה, זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את פארגו האמיתי?
"כן. זו הפעם הראשונה שהרגשתי כמו עצמי בחודש ומשהו שאני נמצא כאן. אז אני מנסה להמשיך עם זה ולהיות מי שאני ולהרגיש כמו עצמי".
התאחדת עם עודד קטש, שאימן אותך בגליל. איך אתה רואה אותו כמאמן אז וכמאמן היום?
"הוא התפתח. המון. הוא התפתח והוא יודע מה הוא רוצה, הדרישות שלו גבוהות יותר. הוא תמיד הבין את המשחק, כי היה שחקן בעצמו ששיחק ברמות הגבוהות. לראות אותו מאמן, ואת ההתפתחות שלו זה ענק, וכיף לראות את זה".
כמה עודד קטש היה גורם מכריע בהחלטה שלך להגיע להפועל במהלך תקופת הקורונה?
"אני מניח שבערך 85-90 אחוזים. לבוא למצב שאתה יודע שיהיה לך קל עם המאמן. ואני לא מרגיש שזה קל יותר, כי לא הרגשתי שאני עצמי בחודש ומשהו האחרונים, אבל להכיר את האישיות שלו ואותו כאדם עשה את זה הרבה יותר קל. הייתה לנו שיחת זום לכבוד 10 שנים של הזכייה באליפות עם גליל, והיינו כולנו בשיחת זום, ואמרתי לו 'למה אתם באים לדבר איתי ונעלמים?', ואחרי שבוע קיבלתי שיחה. תמיד כיף לשחק עבור עודד. הוא בנאדם טוב ומאמן טוב, והוא משתפר בכל שנה".
אתה כבר בן 34 ונראה כמו בן 25. איך אתה שומר על כושר?
"הלוואי שהייתי מרגיש בן 25. אני כבר לא ממש מטביע במשחקים יותר. אני חושב שזה קשור לגנים שלי. אח שלי שיחק עד גיל 38-39. יש לנו סוגי גוף שונים לחלוטין, אבל זה שילוב של הכל כנראה. אני חי במגרש. אני רוצה לשחק כדורסל כל יום. אני נהנה מזה וגם העובדה שהשף שלי בא איתי לישראל ומבשל לי עם ירקות, (אני שונא ירקות) כנראה קשורה".
שיחקת לא מעט נגד אוהדי הפועל. אתה מכיר את האווירה, ועכשיו עקב הקורונה משחקים בין דלתות סגורות. מה אתה יכול להגיד לאוהדים לפני הפיינל פור?
"רק תהיו איתנו. אני יודע שזה לא קל להם כי הם לא יכולים לבוא למשחקים, אבל זה גם לנו לא קל שהם לא באים למשחקים כי האנרגיה שהם תמיד נתנו, כששיחקתי עם גליל במלחה או כששיחקתי במכבי בארנה הם תמיד היו מדהימים. אנחנו צריכים למצוא דרך למלא את האנרגיה הזאת בלי שהם נמצאים איתנו. אפילו אם זה בא מהספסל, מהצוות, או מהשחקנים על המגרש. אנחנו צריכים למצוא את האנרגיה הזאת כי היא לוקחת אותנו לרמה אחרת לגמרי. ואם נמצא את הרמה הזאת בעצמנו, השמיים הם הגבול. יש לנו שני משחקים ואנחנו צריכים למצוא את האנרגיה הזו מכדור הביניים ב-26.7, דרך כדורים שיוצאים החוצה או נזרקים באוויר עד ה-28.7".