הנבחרים: מצטייני עונת 18/19 בליגת העל בכדורסל

השם החדש ברשימת הכוכבים שהתעצבו בחולון, השחקן שעתיד להפוך לפנים של הפועל ת"א, הקילר ההגנתי של גלבוע/גליל והמאמן שהצליח לייצר יש מאין. מסכמים את העונה

תגיות: ליגת ווינר

רועי כהן ועמרי מנהיים
א א א א (שנה גודל)
תחילת כתבה

העונה הסדירה של 2018/2019 תגיע למחר לסיומה, ואין ספק שזו היתה עונה ארוכה, גדושה במהפכים, דרמות, סיפורים ורגעים שייזכרו. וכמו בכל סיום עונה סדירה, זה הזמן לבחור את אלו שעשו לנו את העונה.

ה-MVP: קורי וולדן
איזו עונה אדירה עוברת על קורי וולדן. בשנה שעברה בחולון הוא חסה תחת צילו של גלן רייס ג'וניור והביא בעיקר את הטיקט ההגנתי. השנה הוא קיבל את המפתחות והחזיר עם כמה וכמה תצוגות הירואיות, ועם שורה סטטיסטית מדהימה של 18.5 נק', 5.1 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים, ושימו לב - סחיטה של 6.4 עבירות בממוצע. השאלה המעניינת ביותר היא לאן פניו של וולדן מועדות בעונה הבאה, כי ברור שהוא מכוון לרמות גבוהות יותר.
אזכור של כבוד
ג'יימס פלדין - גניבת העונה של ירושלים, וצעד חכם עוד יותר להשאיר אותו כאן לעוד שנתיים.
סקוטי ווילבקין - הסקורר הכי מסוכן בליגה, נקודה.

הישראלי המצטיין: תומר גינת
נכון, הוא לא בדיוק היה חלק מקבוצה מנצחת העונה, אבל כנראה שזה רק מעצים את מה שהוא עשה עבורה על הפרקט. משנה לשנה גינת ממשיך להשתפר ובעונתו השלישית בליגה מעמיד ממוצעים נפלאים של 13.8 נקודות ו-7.1 ריבאונדים, כולל שיא היסטורי של 21 כדורים חוזרים במשחק אחד בדרבי. בהפועל רואים בו כפנים של המועדון, הסמל הגדול הבא אם תרצו, ולאור העובדה שהחוזה שלו נגמר בסוף העונה הבאה - הם מתכוונים לקפוץ הכי גבוה שהם יכולים כדי לגרום לו להישאר אדום לעוד זמן רב. לאור ההתקדמות שלו ולאור העובדה שבגיל 24 בלבד הוא נחשב לאחד הפורוורדים המובילים בליגה, זו תהיה משימה קשה במיוחד.
אזכור של כבוד:
גיא פניני - אחד העונות הטובות בקריירה הסתיימה עם פציעה מתסכלת. הוא עוד ישוב.
ג'ון דיברתולומאו - השחקן עם מדד הפלוס/מינוס הגבוה בליגה, בקבוצה שסיימה ראשונה. לא צריך יותר מזה.
אבי בן שימול - מנהל העבודה על הפרקט בקבוצה הנפלאה של אילת. נדמה שהוא מלך האסיסטים כבר עשור.
טל דן - פרנצ'ייז פלייר אמיתי, בעונה הכי טובה בקריירה הארוכה שלו. המשימה הבאה: טריפל דאבל.

שחקן ההגנה: טיישון תומאס
החזות של תומאס קצת מטעה. הוא לא הכי אתלט, לא הכי מהיר וגם לא הכי חזק, אבל כשהוא משחק נדמה שהוא נמצא בכל מקום. הסיבה שבחרנו בו היא לא רק 1.5 חסימות וכמעט חטיפה למשחק, והעובדה שהוא משנה כמעט כל זריקה של היריבה, אלא גם הנתון הבא, הודות לפלטפורמת הסטטיסטיקה Instat: תומאס הוא השחקן שקולעים עליו באחוזים הכי נמוכים בליגה, 36% בלבד, וכשזוכרים כי מדובר בשחקן פנים הנתון הזה מדהים עוד יותר.
אזכור של כבוד
פול סטול - כמעט 3 חטיפות למשחק וקשיחות שלא נגמרת.
יובל זוסמן - 1.4 חטיפות למשחק וקולעים עליו ב-38% בלבד.
סולימאן בריימו - 1.5 חטיפות וחסימה למשחק, סיוט לכל התקפה.

השחקן המשתפר: נתנאל ארצי
בחירה לא קלה, מכיוון שהעונה הזאת היתה למעשה עונת המשתפרים, וכל השחקנים שהזכרנו, פלוס עוד כמה שלא, עשו קפיצת מדרגה משמעותית מאוד. לבסוף החלטנו ללכת עם ארצי, בגלל השיפור העצום שהוא עשה דווקא בגישה שלו: הוא הפך להיות קילר בהגנה (חטיפה למשחק) קלע יציב יותר מהעונה שעברה (35% ל-3) ושיפר את כל מדדים שלו בעשרות אחוזים לעומת העונה שעברה. יש לציין כי המחצית השנייה של העונה היתה פחות טובה עבורו.
אזכור של כבוד
טי ג'יי קליין - מעבר לשורה סטטיסטית משופרת, הפך לברומטר של חולון, שמתקשה מאוד בלעדיו.
פרדריק בורדיון - 40% ל-3, כמעט פי 2 מהעונה שעברה.
טראוויס ווריק - הלוחם של ב"ש, עם 8.7 נק' ו-43.8% ל-3.

תגלית העונה: עמית גרשון
העובדה שכמעט ואין מועמדים ראויים בקטגוריה הזאת צריכה להדאיג את מי שהכדורסל הישראלי יקר לליבו, וממחישה עד כמה לישראלי צעיר קשה לפרוץ בליגת העל. היתה לנו התלבטות קשה מאוד בין גרשון למשגב, וגרשון פתר לנו אותה עם המחזור הקודם שבו הפציץ עם 32 נק' ו-9 שלשות, הופעה שסיכמה קפיצת מדרגה יפה בעונה הזאת, עם 6.1 נק' ב-17 דקות, כולל 40% ל-3 והיה שותף מלא לעונה הטובה של ב"ש בשנת הבכורה בליגת העל.
אזכור של כבוד
ניב משגב - המון אנרגיות, לחימה והגנה מהספסל של נהריה, תרם להישארות בליגה.
ים מדר - חמש דקות קסומות בדרבי העיפו זיקוקים לאוויר. עונת פריצה לטאלנט של הפועל ת"א, שחייב למנף אותה.

מאמן העונה: שרון דרוקר
קיץ ללא הכנה, פתיחת עונה של 3:0, בעיות כלכליות בלי סוף, שלושה זרים בלבד בחלקים נרחבים של העונה, איומים של שביתות שחקנים, אימונים שמתבטלים, רכבים שנלקחים, צ'קים שחוזרים - וזו רשימה חלקית. המאמן בן ה-51 התמודד עם כל כך הרבה קשיים והציג למרות זאת את אחת העונות הטובות בקריירה שלו, יש שיאמרו הטובה מכולן מאז העונה ההיא עם הפועל ירושלים וגביע יול"ב. דרוקר לך על קונספט של ישראלים מוכחים וזרים צעירים ורעבים - כל פגיעה בינגו. בראיינט, טוקוטו, בריימו ואפילו לנזל סמית' לפני שנפצע - וכולם בכסף לא גדול במיוחד. בקיץ מסתיים לו החוזה והוא הולך להיות אחד המאמנים המבוקשים ביותר בשוק, ובצדק.

חמישיית העונה
ג'ון דיברתולומאו - תרומה אדירה שני צידי המגרש, 37% לשלוש, שיא קריירה בנקודות למשחק. זהב בחוק הרוסי.
קורי וולדן - פי.ג'יי טאקר, וויל קלייברן, ג'יימס בל, טוני קרוקר, ג'ורדן המילטון ועוד רבים טובים. תוסיפו עוד שם לרשימה של כוכבים שעשו את זה בחולוניה.
ג'יימס פלדין - איזו קלאסה, איזו קליעה, איזה ווינריות, איזו החתמה של הפועל ירושלים.
תומר גינת - איפה היתה הפועל ת"א בלעדיו?
סולימאן בריימו - הדבק של הפועל אילת: התקפית, הגנתית, חברתית. נכס אמיתי.

החמישיה השניה
סקוטי ווילבקין - המאזן של מכבי איתו: 3:24. בלעדיו? 3:2, שלילי.
אלייז'ה בראיינט - ה-MVP של הסיבוב הראשון. אם ג'ורדן לויד עשה בתוך שנה את הדרך מאילת ועד לאחת מתמונת הספורט הטובות בהיסטוריה לצד קוואי ואמביד, גם הוא מסוגל.
גיא פניני - סגנון משחק של קבוצה שלמה השתנה מאז שנפצע. עונה עם עוד כמה רגעי קלאץ' ששמורים רק לשחקנים כמוהו.
טל דן - 11.5 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, עוד עונת פלייאוף והופעה מרשימה גם באירופה. נבחרת, מישהו?
טיישון תומאס - לא מעט גבות הורמו כעודד קטש החתים אותו בקיץ. היום בירושלים כבר מפחדים שיעזוב ליורוליג.

אכזבת העונה: בני הרצליה
להוציא שנתיים סבירות, הרצליה היא אחת מקבוצות הספורט הכושלות בישראל בעשור האחרון, והירידה היא השיא של ההתרסקות המפוארת שהלכה ונבנתה שם במשך תקופה ארוכה. למרות תקציב גדול יחסית, היא לא עלתה 11 שנים (!) לפיינל פור. למרות שבאופן מסורתי, אלדד אקוניס מביא שחקנים מהיקרים בליגה (אדריאן, דיקסון, משעור, דייסון, דוסון והרשימה עוד ארוכה), הוא בונה בסופו של יום, שלם שהוא קטן בהרבה מסך חלקיו. העונה הזו היתה קריסה טוטאלית - החל מהרכבת סגל ללא מאמן, בחירה של זרים לא טובים, תחלופת מאמנים, סריות היסטוריות של הפסדים וירידה מהמוצדקות שנראו כאן.
אזכור של כבוד
הפועל ת"א - הפסידה בפוטו פיניש את תואר אכזבת העונה. שיחררה שחקנים, החתימה אחרים וניסתה לשנות - אבל השורה התחתונה נותרה זהה. אחת העונות הגרועות שלה מאז שהוקמה מחדש.
גלבוע/גליל - חיים אוחיון כיוון ל-1-4 בפתיחת העונה. בפועל, אם לא פתיחת העונה הטובה, גלבוע עוד היתה עלולה להתסבך במאבקי הירידה.

חמישיית המאכזבים
מייקל דיקסון - זוכרים את הגארד ההוא שתפר פה את נבחרת ישראל עם גאורגיה ביורובאסקט לפני שנתיים? בהרצליה יכולים להישבע שזה אותו אחד ששיחק בקבוצה שלהם.
ג'מאל שולר - קליעה ותו לא, זה מה שהיה לו להציע להפועל ת"א, שהיתה זקוקה נואשות למוביל כדור נוסף. צבר יותר מדי נקודות בגארבג' טיים ובאופן כללי, לא ברור איך שרד את כל העונה הזו.
עמית שמחון - אכזבה היא פונקציה של ציפיות, ובחולון ציפו לקצת יותר ממי שהיה בעונה שעברה הישראלי הטוב בליגה. ההתעוררות שלו מאז הפציעה של פניני נותנת תקווה לפלייאוף טוב יותר.
ליאור אליהו - בואו נשים רגע בצד את העימות עם עודד קטש והטענות לחוסר מוטיבציה, ונדבר על 8 פעמים בלבד (!) שאליהו הלך השנה לקו, וגם אותם קלע רק ב-25%.
ג'ף אדריאן - מהסנטר האימתני שהיה פה לפני שתי עונות נשאר רק צל של שחקן שלא ממש התרגש מהעובדה שהקבוצה שלו ירדה ליגה.

הוסף תגובה