"הייתי נשאר בחולון תמיד, אבל שואף להרוויח יותר"

כשהפועל חולון בנתה בקיץ את הסגל, השם של קאליף וואייט היה אחד הראשונים בפנקס של דן שמיר. למרות הפציעה הקשה לפני כמעט שנתיים, הוא הגיע כדי להוביל מועדון שאמור להתחרות על כל התארים בישראל וגם לעשות קמפיין אירופי טוב יותר מבעונה שעברה. אחרי חצי עונת שיקום בנס ציונה, הוא קיבל שוב את הטלפון משמיר, והגיע להיות השחקן המרכזי בקבוצה שהולכת על כל התארים. "כשחולון התקשרה אליי בקיץ, לא באמת היו לי היסוסים", אומר קאליף. "המאמן אמר לי שאני אמור להוביל ושזו לא הולכת להיות עונה קלה".

כבר היית כאן, מה ההבדלים?
"איו הבדלים גדולים, אבל הקבוצה הזו היא כנראה הקבוצה הכי מוכשרת שהייתי בה בישראל. אני מאמין שנהיה מסוגלים ללכת עד הסוף בליגה ובליגת האלופות".

יש לך העונה תפקיד שונה מבעונה שעברה, אתה ה"גו-טו-גאי" בקבוצה גדולה
"אני לא רואה הבדל. אני יודע מה מצופה ממני ויודע שהיריבות יסמנו אותי. אני פשוט צריך להיות אגריסיבי כל הזמן".
 
"תמיד ידעתי שאחזור להיות אותו שחקן"
העובדה שוואייט שוב בחולון, ועוד כשחקן מוביל, היא ממש לא מובנה מאליה. בפברואר 2017 הוא קרע את הרצועה הצולבת - ועונה שבה הוא היה על המסלול הבטוח לתואר ה-MVP, הסתיימה במפח נפש. "כשזה רק קרה לא חשבתי שזה רע כל כך", הוא נזכר. "חשבתי חיובי, כי לא הייתי פצוע מעולם בעבר. חשבתי שקיבלתי רק מכה בברך".

כמה מתוסכל היית?
"הייתי עצוב במשך 48 שעות כי שיחקתי טוב והרגשתי טוב, אבל בסופו של הייתי צריך יומיים כדי להוציא מעצמי את הרגשות השליליים. היה לי הרבה זמן פנוי, חשבתי רק על להיות בריא וחזק מנטלית ופיזית. גם לאוהדי חולון היה חלק חשוב בהחלמה שלי. הם מדהימים, נשארו איתי בקשר ורוממו את רוחי".

מה עשית בימים האלה שהיית בחוץ?
"למען האמת, זה היה זמן של שלווה עבורי. לא הייתי צריך לדאוג לכדורסל, הייתי מרוכז בעצמי ובתהליך ההחלמה. צללתי לתוך עצמי וניסיתי להיות טוב יותר בכל יום".

עברה בך המחשבה שלא תחזור לשחק?
"אף פעם לא חשבתי על זה, הייתי חיובי כל הזמן לגבי החזרה שלי, פשוט הייתי צרך זמן בחוץ כדי להחלים".

חששת שאולי לא תחזור להיות אותו שחקן שהיית?
"לא. רק חשבתי שכשאהיה בריא, אני אהיה אותו שחקן. אני משחק כדורסל כל החיים וכל עוד אני בריא, אין לי ספק שאני יכול להיות טוב".

קבוצות הסתכלו עליך אחרת?
"אני לא יכול להגיד את זה. אני רוצה להודות לנס ציונה שהימרה עליי, היא נתנה לי את ההזדמנות להוכיח שאני עדיין יכול לשחק. הגעתי בינואר וסיימתי את העונה טוב. היה לי חשוב להראות שאני יכול שוב לרוץ ולקלוע".

אתה מרגיש הוכחת משהו עבור אלו שפיקפקו בך?
"זה פחות חשוב. כי גם אם כן, אני עולה לכל משחק כדי לנצח ולא כדי להוכיח משהו לאף אחד".

"יכול לשחק בכל רמה באירופה"
העונה, חולון שמה הרבה מאוד ז'יטונים על קאליף. הקו האחורי נבנה סביבו ולפחות עד עכשיו, כשהוא טוב, גם הקבוצה כולה נראית בדרך כלל טוב. בשלושת השבועות האחרונים חסרונו זעק לשמיים, במיוחד על רקע הקו האחורי הדליל יחסית של חולון. "יש לי בטחון בעצמי, ואני מרגיש שהמאמנים בוטחים בי", מסביר קאליף. "אני מנסה לשחק כמה שיותר חופשי ולא לחשוב על טעויות שאני עושה או לא עושה".

קח לדוגמה את השלשה המשוגעת בוונציה. לא כל אחד היה לוקח שלשה כזו.
"אין דבר כזה יותר מדי בטחון עצמי עבורי. דברים יכולים להשתבש, זו עונה ארוכה, ואם אאבד בטחון אז אולי לא אצליח לחזור למסלול. אני יודע שלא משנה כמה הדברים נראים קשים, אני מסוגל לעשות הכל".

לפעמים קורה שאתה רואה תקציר, ואומר 'מה עשיתי' על פעולות של עצמך?
"אני משתדל שיהיה לי זכרון לטווח קצר. אני תמיד עם הכדור, לוקח החלטות, ככה שאני יכול לטעות ולקחת החלטה פחות טובה. אני מנסה לעבור למהלך הבא ולעשות אותו כמה שיותר טוב".

אתה חושב אתה ברמה מתאימה כדי להיות ביורוליג?
"אני חושב שאני טוב מספיק כדי להתחרות בכל רמה באירופה ושאני מספיק טוב לשחק בכל מקום בעולם. פשוט צריך קבוצה אחת שתשים אלי לב או תתן לי הזדמנות ואני אעשה את המיטב, כשתמיד אני רוצה להשתפר".

בעיקר בהגנה?
"אני תמיד רוצה לשפר אותה ועובד עליה כל יום באימונים. המאמן "יושב" עליי בנושא הזה, הוא לא עושה לי הנחות".

כמה באמת השפיע דן שמיר על הקריירה שלך?
"הוא הביא אותי לישראל, ואם לא הוא אז כנראה שלא הייתי כאן, אלא במקום אחר. אני מאמין שלכל דבר קורה יש סיבה. אני מאושר שאני כאן ומקווה שהקשר שלנו יועיל לשנינו".

טיפוס של בית
בניגוד ללא מעט זרים שעברו בליגה שלנו, עבור קאליף זוהי כבר העונה החמישית בישראל, אחרי שעבר גם באילת ובנס ציונה. ובניגוד לשחקנים רבים, שאוהבים את סגנון החיים שתל אביב מציעה, וואייט הוא טיפוס הרבה יותר שקט, מופנם. "רוב הזמן אני בבית, קורא ספרים עם הלפטופ, צופה ביוטיוב ונטפליקס", הוא מספר. "זו דרך החיים שלי, אני נהנה להיות לבד, נהנה מהשקט".

התרגלת לישראל?
"זה בית שני עבורי, אני פה יותר מאשר בבית שלי".

שחקנים זרים לעיתים נורא בודדים פה.
"נכון, זה מרגיש בודד לפעמים. יש שחקנים שיש להם בנות זוג, אבל לי לא. ברור שלפעמים אתה מרגיש לבד, אבל זה זמן להתרכז בעצמך, לקחת את זה למקום חיובי, לקחת נשימה עמוקה ולשים לב למה שקורה סביבך".

זה לא בודד מדי?
"אולי בשלב יותר מוקדם של הקריירה הרגשתי ככה, אבל ככל שהתבגרתי התרגלתי לזה. מצאתי את המקום השלו עם עצמי. אתה לומד להכיר את עצמך".

מה למדת על עצמך?
"באתי לכאן בגיל 23 ולמעשה את כל השנים שהתבגרתי בהן העברתי בישראל, לבד. זה נתן לי זמן לחקור דברים, ללמוד שאני מסוגל להיות לבד ומסוגל לדאוג לעצמי. תמיד הייתי ילד של אמא, אז הבנתי שאני חייב לדאוג לעצמי - לסדר את המיטה, לדאוג לעצמי לארוחת בוקר כל יום. אפשר לומר שהפכתי לגבר בוגר בישראל, למדתי לקחתי אחריות".

"עדיין לא מדברים אליפות, אבל זו המטרה"
העונה הזו נפתחה באופן די מוזר עבור חולון. היא אמנם הצליחה לנצח ברוב המשחקים (2:4 בליגה ו-2:3 בליגת האלופות), אבל לא ממש הרשימה, כאשר שתי התבוסות האחרונות, לטנריפה ומכבי תל אביב, שמו לה מראה מול העיניים. "אני בטוח שיש לנו סגל טוב, שיכול להיות בטופ של כל מפעל", הוא קובע.

אליפות זו מילה שמדברים עליה?
"היא עדיין לא עלתה, כי אנחנו מתקדמים ממשחק למשחק. אבל אנחנו יודעים שיש לנו סגל טוב וצוות אימון טוב ואליפות היא המטרה שלנו העונה".

יש לכם את מה שדרוש בשביל זה?
"כן. יש לנו שחקנים טובים, אני מרגיש שיש לנו סיכוי טוב".

זכית בתואר בקריירה?
"לא באמת... לא זכיתי באליפות מאז השנה הראשונה שלי בקולג', עבר הרבה זמן מאז".

אתה מדמיין איך יכול להיות?
"אני בטוח שזו הרגשה מדהימה, אני יודע שדרושה עבודה קשה ויהיו עליות וירידות, אם נצליח זה יהיה אדיר".

אתה רואה את עצמך מסיים בחולון את הקריירה?
"הפועל חולון זה מקום מדהים, הם התייחסו אלי כמו בן משפחה. הייתי רוצה להישאר כאן תמיד, בסופו של דבר אני רוצה להרוויח כמה שיותר כסף כשאני משחק כדורסל. השאיפה הגדולה שלי היא לשחק במועדונים הגדולים בעולם ולהרוויח הרבה כסף".