"בי-ם אין שחקני בית? את מי מכבי גידלה לאחרונה?"

כשבועיים אחרי שפרש, יותם הלפרין מתחיל להתרגל לחיים החדשים ולתפקיד שנתפר עבורו בהפועל ירושלים – המנהל הספורטיבי. בזמן שהקפטן לשעבר עדיין לומד אילו מימדים התפקיד עצמו יכיל, הוא בינתיים כבר קיבל חדר חדש במשרדי הקבוצה, ולאט ולאט מתאקלם בעשייה של מאחורי הקלעים. "זה קצת מוזר", הוא מודה, "בעיקר פה כשאני תוך כדי אימונים או עשייה שאני הייתי חלק מהקבוצה, אבל נוח ומוכר והבית פה הוא מוכר וזה אנשים שאני איתם כבר חמש שנים, אז הנחיתה רכה".

כשחושבים על זה, הפרישה שלך היא פרישה בדיעבד, בלי הכנה מוקדמת, בלי משחק שאתה יודע שהוא האחרון שלך, ובאחרון באמת בכלל לא שיחקת. זה קשה?
"כל אחד רוצה לשחק בכל משחק, בטח בחצי גמר. אני לא העליתי על דעתי שזה יהיה המשחק האחרון שלי בקריירה בשום שלב. אבל כמו שאמרתי, ההתפתחות בקיץ הובילה אותי 90% לכיוון אחד, והשאר לכיוון אחר. זאת הזדמנות להודות להפועל שבלעדיה כל המסיבה הזאת סביבי לא היתה נעשית, אני רציתי לעשות את זה קטן והם ביותר גדול, ולא יכולתי לגמור את זה בצורה טובה יותר".

"אין לי דם רע עם מכבי"
לאורך כל הקריירה, הלפרין שמע השוואות לעודד קטש ולגארדים דומיננטיים אחרים שהובילו את הכדורסל הישראלי. ברוב המקרים הוא נשך שפתיים ותמיד אמר שהוא שחקן שונה. ובכל זאת, כשהוא נשאל עד כמה ההשוואות הללו פספסו את מי שהוא היה באמת, הלפרין לא מסתכל אחורה בצער.

"אני חושב שאנחנו מתנהלים כל הקריירה עם המון סיטואציות בחיים", הוא מסביר, "בכל קבוצה שהגעתי אליה הייתי בסיטואציה מאוד שונה. בשנים הראשונות שלי במכבי הייתי במכבי הכי גדולה בכל הזמנים, הסיטואציה היתה אחת, אחרי זה אתה עובר לסלובניה כשחקן מוביל והסיטואציה משתנה, שוב חוזר למכבי, יש סיטואציה שתוביל, אולי לא תהיה השחקן הכי מרכזי אבל שתוביל, ואז פתאום את עוזב לאולימפיאקוס ואתה חלק מקבוצה של כוכבים שאתה הכי פחות כוכב. כך שהקריירה שלי לא היתה מאוד יציבה מבחינת איך שאפשר לתאר את התפקיד שלי בקבוצה. אני חושב שמאוד מהר עשיתי התאמות, וציפיות זה משהו שאנשים יוצרים. בציפייה של עצמי אני מאוד גאה ושמח ומסופק מכל הקריירה שהיתה לי".

עוד כשהיית  במכבי "זכית" לשריקות בוז נגדך, כשחזרת עם אולימפיאקוס השריקות היו עוד יותר חזקות. אתה מרגיש שיש משהו לא פתור בינך ובין מכבי?
"ממש לא. דווקא רוב החברים הטובים שלי במכבי עובדים שם היום. כל הקטע עם מכבי הוא הזוי מבחינתי כי מבחינת מספרים, מעשית, דווקא השנה הכי דומיננטית שלי היתה במכבי. אני לא חושב שיש עוד שחקן ישראלי שהיה כל כך דומיננטי במכבי, פרט לטל בורשטיין, אבל זה עניין של תקופות. באותה עונה הפסדנו את האליפות, עם צביקה שרף, אבל עשינו גמר יורוליג. היתה שנה שכולנו היינו צריכים להיות מרוצים ממנה, אבל נוצר מצב שהסיטואציה בין יותם למכבי נגמרה לא טוב. למה? אני לא יודע לענות לך על השאלה הזאת. אני הרגשתי שנתתי עונה מצוינת, ושהקבוצה הגיעה למקומות טובים. אבל זה קרה, אין דם רע ביני לבין מכבי, ההיפך, אני מכיר את מי שעומד מאחורי מכבי, מכיר את מי שעובד שם ואני חושב שבהרבה מובנים מכבי היא מודל לחיקוי בספורט".

"אני אהיה כלבויניק"
הגדרת התפקיד החדש של הלפרין עדיין לא גובשה לחלוטין, אך ברור כי הוא יהווה מעין חוליית קישור בין הצוות המקצועי להנהלה ולבעלים. "אני לא יודע לומר בנקודתיות שאני צריך לעשות א', ב', ג', אבל ברור שחלק גדול מהעבודה תהיה עם הקבוצה הבוגרת ולאו דווקא עם הנוער, כי אני חושב שעם מה שעברתי עד היום אני יכול לעזור הרבה, גם לעודד, גם לגיא הראל ולשאר המאמנים".

"מעבר לזה אני מניח שיהיה הרבה דברים שהמועדון יבקש ממני לעשות מחוץ למגרש, בטח שעם הקהילה, עם השחקנים הצעירים ואיך אפשר לבנות להם מקום להתפתחות, אבל אתה יכול לקרוא לי כלבויניק שעושה הכל מהכל".

יכול להיות שהתפקיד ידרוש להיות פוליטיקאי ואפילו להיות "מניאק", אתה מרגיש שאתה שם?
"לגמרי. מאוד נוח לי לבוא היום לשחקן ובאמת לתת לו כלים שיוכלו לתת לו פוש בקבוצה. עברתי הרבה מאוד יועצים ומאמנים ותמיד שמחתי לשמוע אנשים שבאו מאותו מקום ולקבל את הטיפ כדי להתקדם ולהשתפר".

אתה מרגיש שיש הבדל בין הדימוי החיצוני שלך, בין איך שהקהל והתקשורת תופסת אותך לבין מי שאתה באמת?
"לא הייתי שחקן קולני או אגרסיבי אז הרבה פעמים לקחו את איך ששיחקתי והשליכו את זה על האישיות. יש כל מיני דרכים להתבטא, החוכמה היא להתאים את הסיטואציה, בסוף כולנו בני אדם ולא משנה כמה תנסה להיראות אחרת, בסופו של דבר תחזור תמיד לאמת שלך ואני בטוח שאם הייתי בעבר יותר אגרסיבי על המגרש או בחדר הלבשה זה היה לוקח אותי למקומות מסוימים, אבל החלטתי ללכת בקו אחד כי זה מי שאני וכך היה לי יותר נוח".

איפה יותם הלפרין יהיה בעיתות משבר מקצועי?
"אני לא יכול לספור את כמות הפעמים שישבתי עם שחקן כזה או אחר בחדר ההלבשה לשיחות קשות אחד על אחד, במצבים לא נעימים, במצבים של סיטואציות קשות לשחקן כזה או אחר וגם במצב לא פשוט של הקבוצה. כמובן שבכל נפילה של הקבוצה צריך לאסוף את כולם ולדבר. כקפטן, בשנים האחרונות זה הגיע לי מאוד טבעי, הייתי מרים טלפון למי שצריך ואומר שאני צריך את השחקנים לכמה דקות. אני חושב שאני בנאדם שדי נוח לאחרים לבוא ולדבר איתו, אז בסופו של יום שם הייתי נכנס ברגע משבר, בצורה ובדרך שלי. אני מאמין שהשחקנים יקשיבו לי".

מחלקת הנוער של הפועל ירושלים היא השנייה בגודלה בארץ, אבל היא כמעט לא מייצרת שחקנים לקבוצה הבוגרת, ומי שכן יצא משם לא משחק היום בבוגרת. עד כמה אתה רוצה לשנות את זה?
"זאת בעיה לאו דווקא של הפועל ירושלים. אמרת שיש לנו את המחלקה השנייה בגודלה בארץ, הראשונה זאת מכבי? אתה יכול לומר לי את מי מכבי ייצרה? יש פה סוג של בעיה והיא הרבה יותר עמוקה ממכבי או הפועל ירושלים".

"זה עניין של תרבות ספורט פה בארץ. ללכת ולקחת שחקן בגיל 13 ולהפוך אותו למשהו משמעותי זה דורש המון עבודה, לא של השחקן, לא של המאמן, לא של המדינה אלא של כולם ביחד. היתה לי שנת הסתגלות בסלובניה בגיל 21 וראיתי איך מגדלים שחקן עם פחות משאבים ממה שיש פה אבל המחויבות של כולם שם היא אמיתית - ליצור שחקן. זה לא שעכשיו מכבי או הפועל יקנו שחקן בכיתה י' והוא ייצא שחקן. זה מתחיל הרבה לפני".

אם הייתי ממנה אותך לקומישינר של הליגה או לבעל תפקיד מכריע באיגוד הכדורסל, מה היית עושה כדי לשנות את המצב?
"לא יודע להגיד לך אם הייתי משנה את המתקנים או את המאמנים. יש פה בעייתיות מאוד גדולה עם הקפיצה מגיל הנוער לבוגרים. המעבר הזה לא טוב. נבחרות העתודה לוקחות מדליות זהב וכסף, ומה קורה כשבאים לבוגרים וכולם נעלמים? יש מעבר לא טוב. כשהייתי בסלובניה היו איתי בחמישייה שני מחליפים מהנוער והמועדון היה מחויב לגדל שחקן, גם על חשבון הפסדים".

"פה שחקן שעולה מהנוער מקבל הזדמנות וחצי והקבוצה מפסידה ושם זה מתפקשש. המחויבות של המאמנים צריכה לקחת את הפוטנציאל וללכת עד הסוף, אבל יש מחויבות לשחקן לשים את עצמו לסיטואציה שהוא יכול להצליח בה. לצורך העניין, כשעליתי מהנוער בגיל 18 ידעתי שאם אני אשאר יהיה לי מאוד קשה להצליח, שאני אתקע, לכן החלטתי לנסוע לסלובניה".

כמו בימי עדי גורדון
השילוב של הלפרין במערכת הירושלמית היה פרויקט שכל אנשי המועדון נרתמו אליו. נוצרה תחושה שאחרי שסמלים כמו עדי גורדון, דורון שפע ופפי תורג'מן פרשו ללא הכרת תודה רשמית ואמיתית, עם הלפרין זה צריך להתנהל אחרת.

אתה הראשון שידעו להיפרד ממנו כמו שצריך. זה מעיד עליך או על ההנהלה?
"אני לא מכיר את ההנהלה הקודמת, אני מכיר את אייל חומסקי, את אורי אלון ואת גיא הראל. אין לי ספק שכל מה שקרה פה זה בזכותם, אין לי ספק שזה בגלל הקהל. אתה יודע, עברנו פה חמש שנים עם המון רגעים משמעותיים ולקחת כל מה שקורה פה עם הארנה, והקהל, ואני הקפטן, אז לקחת את כל הנקודות האלה. הפך להיות כאן משהו מאוד משמעותי. שמעתי שבימי עדי גורדון הייתה עוצמה, ואני שמח שמרגישים את זה גם היום".